צומת סיירוס: ביקורת על האלבום של מיילי סיירוס
מיילי סיירוס אמנם עדיין לא השלימה את המעבר מעולם הילדים לזה של המבוגרים, אבל באלבום החדש שלה "Can’t Be Tamed" היא אכן צועדת לשם
''Can’t Be Tamed“, Hollywood


בכל מקרה, השלב שסיירוס עוברת עכשיו הוא טריקי במיוחד, ולא רבים צולחים אותו. בתעשיית השואוביז האמריקאית קשה מאוד לעשות קרוסאובר מקהל נישתי למיינסטרים. ג’יי לו ושאקירה עשו את זה מלטינית לאנגלית, וטיילור סוויפט היא בכלל קאנטרי גירל במקור - אבל הקרוס מעולם הטינאייג’רים לעולם המבוגרים קשה אפילו יותר. הרי כל אלה שצרחו את שמך לפני דקה מתבגרים ומפנים לך גב, והמבוגרים ממילא אף פעם לא לקחו אותך ברצינות. האחים ג’ונאס, לדוגמה, לומדים את זה עכשיו על בשרם.
בהקשר זה אין ספק שמיילי עובדת נכון. זו לא רק התדמית הסקסית החדשה, אלא גם הבחירה הנכונה של השירים. זה התחיל כבר באלבום הקודם שלה עם "Party in the USA", שהיה אחד משירי הפופ הטובים של 2009, ובו החלה סיירוס את המעבר שלה מילדה-לוליטה לסמל סקס.
עכשיו, עם הסינגל הראשון מהאלבום החדש, "Can’t Be Tamed", כבר ברור שמדובר בשינוי מהותי. למעשה האלבום כולו מופק נכון לאלבום צומת טיפוסי. יש בו שירי פופ מצוינים, נגיעות בז’אנרים אחרים כמו אלקטרוני והיפ הופ ושמירה על נאמנות לקהל המתבגר - אבל עם הפנים קדימה.
החדש של סיירוס הוא מוצר, וחייבים לשפוט אותו ככזה. הוא יוצר במעבדת דיסני, תוך תשומת לב לפרטים ושמירה על תדמית נקייה עם גיחות מתוכננות
בכל זאת, אין להם פה עסק עם הלסבית הנרקוטית לינדזי לוהאן, להבדיל. בקיצור, המוצר החדש של מיילי הוא מוצר פופ טוב, ואם באמת החלטתם להזמין בורגר מיילי אז תגדילו כבר למהדורת הדלוקס שכוללת די.וי.די של ההופעה של סיירוס באולם שמייקל ג’קסון ז”ל לא הספיק לחנוך - ה-O2 בלונדון.