מצחיק, אז צוחקים: ראיון עם משפחת בנאי
בעז חורך את הרדיו עם "מרוב אהבה שותק", בכל חופה משמיעים את "הזמנה לחתונה" של אורי, וגברי... נו, גברי הוא גברי, מה השאלה בכלל. שלושת גברברי משפחת בנאי מספרים בראיון מיוחד על התחרות הסמויה בין המשפחות, על הפדיחה שהם עשו מול ראש עיריית ת"א וכמובן על חומוס. ויש גם בורקס בצד
שלושה בנאים, סשן צילומים, דיבורים על כדורגל (הם הפועל תל אביב, כשבעז הוא הפנטי מביניהם). האירוע הוא קמפיין חדש לסדרת הסלטים החדשה של שטראוס שמובילים השלושה, על פי השמועות תמורת חצי מיליון שקל במשותף. "אבא כבר פרסם בנק, ואת הטוטו, ומכונות כביסה... מה לא", אומר בועז, "נשאר רק חומוס".
מי שצריך שיציגו לפניו את גברי צריך קורס דחוף בתולדות הבידור הישראלי, אבל גם אורי ובעז יכולים להרים את ראשיהם בגאווה בדברי ימי משפחת בנאי.
אורי (בן 41, אבל נראה הרבה הרבה פחות) - שהתחיל את דרכו ב"צעירי תל אביב", נכנס לנעליו של ההומו העליז והמוחצן ב"פלורנטין" (ואף היה שותף לנשיקה ההומואית הראשונה בפריים טיים), שיחק במגוון סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה אחרות והשתתף בכל אותה העת במחזות זמר והצגות תיאטרון - קנה את עולמו בזכות שני מגה-להיטים מאלבומו הראשון: "פרפרים" ו"הזמנה לחתונה". הראשון הפך לאחד מהשירים המושמעים ביותר בתולדות גלגל"צ (ואף זכה בתואר "שיר השנה") ובכלל, ואין מצב שאתם הולכים לחתונה במדינה הזו ולא שומעים את השני.
בינתיים הרים את ראשו גם אחיו הצעיר בעז (בן 33 ואחיו למחצה, למען הדיוק, כיוון שאורי הוא בנם של גברי ואורנה שק, אשתו הראשונה, ובועז הוא בנם של גברי ודפנה), שהיה בכלל על מסלול קריירה אחר.
אלבומו הראשון עד כה, "אהבת איש הפח", יצא לפני שנתיים והצליח אף לייצר הצלחה לא קטנה בדמות הסינגלים "פריז בחורף" ו"כל השבוע מרגיש כמו שבת". שניהם עובדים בימים אלו על אלבומים חדשים, כשאורי עדיין בשלבים ראשוניים ובעז כבר הקליט סינגל אחד ושחרר אותו לרדיו: חידוש ל"מרוב אהבה שותק" של דודו האגדי יוסי בנאי ז"ל.
כישרון, מסתבר, הוא כן עניין של גנים, ולמרות החום הבלתי נסבל והעובדה שהמזגן התקלקל במאפייה שאליה אנחנו חותכים אחרי הפלאש האחרון של פיני (אורי: "אבא, חם פה מדי, בוא נעבור". גברי: "עזוב אותך, יש פה בורקסים"), אני מצליח ללכוד את שלושת הבנאים לשיחה נעימה על משפחתיות, על אולם אוסישקין ז“ל, על אלבומי מדבקות ועל חומוס. ברור שעל חומוס.
מה, שלושתכם גרים ברמת אביב?
אורי: "אני ואבא גרים באותו בניין, ובועז גר רחוב ליד".
אז אתם מתראים המון? ארוחות שישי קבועות וכאלה?
אורי: "לא, לא קבועות... נפגשים יותר בשבת בצהריים".
גברי: "זה תלוי במונדיאל".
אבל עכשיו אין יותר מונדיאל.
גברי: "אז לא ניפגש בארבע השנים הבאות".
אורי: "לא, שנתיים. יש את אליפות אירופה".
גברי: "נכון".
בעז: "תראו, לקחתי סוכר באקראיות וכתוב עליו אוסישקין. אני לא שם את זה בקפה, לא הורס את אוסישקין".
גברי: "זה מזכיר לי, שלא מזמן היינו צריכים ללכת למשרד הפנים, אני ובעז, והוא עשה לי בושות בדרך".
בעז: "למה בושות? היה לי מטען, זה הכל".
גברי: "אנחנו הולכים ברחוב הארבעה ורואים את ראש העיר רון חולדאי וכמה מהנדסים באזור הזה שבונים שם. ממש פמליה, והוא בא ולוחץ לי את היד ושלום ומה שלומך... ואני אומר לו 'זה הבן שלי, בעז'".
בעז: "זו הייתה הטעות. לא היית צריך לומר לו".
למה?
גברי: "כי בעז התחיל לרדת עליו שם ליד כל האנשים, בגלל שהרסו את אוסישקין, ואני לא יודע איפה לקבור את עצמי".
בעז: "והמזכירה שלו נכנסת להיסטריה ומתחילה לצעוק 'למה עכשיו? למה עכשיו?'".
קלאסי. בעז ואורי, איך הייתה הילדות שלכם ביחד, בתור אחים? אורי, הרבצת לו המון?
בעז: "כן, הוא הרביץ לי המון".
אורי: "מה שאני זוכר בעיקר זה דווקא את אבא שלי, שאומר שוב ושוב 'די כבר עם הכדור בתוך הבית!'. היה לנו דשא, והוא שתל ועבד וזיבל וכל יום היינו באים והורסים הכל עם הכדור".
בעז: "זה שאורי גדול ממני בשמונה שנים וזה שיש לו את האופי המיוחד שלו, זה הכין אותי לחיים האמיתיים".
תסביר.
בעז: "אני זוכר שהייתי אוסף קלפים כאלה שאתה שם באלבום, והייתי בן שבע או שמונה. יום אחד בא האוטו גלידה ולא נשאר לי כסף, ואורי אמר לי שהוא ייתן לי כסף לקנות גלידה, אם אני אתן לו את אחד מהאלבומים האלה. אני מסכים, רץ לקנות גלידה, וכשאני חוזר אורי עומד בגינה ורוקד מסביב לחבית כזו, ובחבית האלבום שלי עולה באש. הוא שרף לי את האלבום!".
אורי: "אתה ממציא".
בעז: "לא, אני זוכר בבירור".
אורי, אני חייב לשאול אותך: איך זה לדעת שבכל חתונה שנייה בארץ יתנגן, מתישהו, "הזמנה לחתונה“ שלך?
אורי: "על הכיפאק, מה רע?"
גברי: "אני זוכר שאמרו לי ש'הזמנה לחתונה' כזה שלאגר גדול במועדונים ובכל מיני מקומות, אבל ברדיו בכלל לא השמיעו את זה אז. הוא הפך לשלאגר גדול יותר עם הזמן. אין חתונה היום שלא משמיעים את השיר הזה".
גברי, שני צאצאיך הלכו בדרכך ומצאו את עצמם בעולם התרבות והבידור. מבסוט, או שקיווית שהם יהיו עורכי דין?
גברי: "עם אורי היתה לי איזושהי הכנה. מאז שהוא היה ילד, הוא היה שר ומופיע באירועים המשפחתיים שלנו, מבצע שירים של הגשש וכאלה. אבל בעז? לא ידעתי בכלל. הוא היה בגלי צה"ל ואחרי זה עבד בערוץ הספורט, ואז הוא נסע לאמסטרדם לשנה, ופתאום הוא חוזר ושם לי אוזניות. אני שואל אותו: מי זה שר? הוא עונה לי: 'אני'. אני שואל מי כתב את זה, והוא עונה לי: 'אני'. אני שואל מי עשה את המוזיקה, והוא עונה לי: 'אני'. זה כמו יובל, שאני זוכר אותו כילד שיושב בצד באירועים משפחתיים ומוצץ אצבע, ופתאום משינה ותופים ורעש, וזה הילד הקטן והשקט הזה. אני זוכר שאבא שלו אמר פעם 'הוא היה בתותחנים, ובטח מתישהו נפל לידו איזה פגז והעיר אותו'".
אורי: "גם בעז ככה. נסע לאמסטרדם, נחת לידו איזה פגז והוא התעורר".
גברי: "בקיצור, זה לא שרציתי שהם יהיו עורכי דין, אבל הייתי מודאג קצת כי זו מדינה קטנה, וזה מקצוע קשה מאוד, מה שהם עושים. אומרים לי 'תראה את הגשש ואיך שהם הצליחו', אבל הגשש זה פעם בדור. היום יש דברים כאלה? זה עניין של פרנסה, בין היתר, וקשה שלא להיות מודאג מזה בתור הורה".
בשנים האחרונות התמתנת מבחינת קצב עבודה. טוב לך ככה לשבת אחורה ולראות את הילדים עושים ומצליחים?
"היום אני בכלל לא רוצה לעשות שום דבר, טוב לי מאוד בקצב הנוכחי וכן, זה מה שגם אורי וגם בעז בחרו לעשות, אז רק שיצליחו ושיהיה להם טוב. צריך להתמיד, ואנחנו, הגששים, עבדנו קשה מאוד. היום אני רוצה לעשות מה שכיף לי ומה שבראש שלי".
בעז, בתור התוספת החדשה יחסית, הרגשת לעתים שהייחוס המשפחתי דווקא בעוכריך?
בעז: "לפעמים, אני מניח שכן. תראה, אף פעם לא הייתי לוי או מזרחי בשביל שאוכל להשוות. יש בזה יתרון מבחינת זה שבתחילת הדרך אתה מעורר באנשים סקרנות, 'מי זה הבנאי החדש?', אבל בהמשך יש גם את עניין הציפיות שנתלות בך ולא תמיד משרתות אותך. אני רוצה שיאהבו אותי בזכות מה שאני עושה, מן הסתם".
איך היו צילומי הפרסומת? אוהבים חומוס?
גברי: "בעז מזריק חומוס".
ומהי החומוסייה האהובה עליך, בעז?
בעז: "עכשיו? בסלון כמובן, עם החומוס שאנחנו מפרסמים".
יפה, כבר אתה משחק את המשחק. תגידו, כמה פעמים ביום מבקשים מכם להסביר את הייחוס המשפחתי שלכם?
אורי: "המון, והרבה פעמים צועקים לי ברחוב 'אביתר!', ומבקשים ממני לשיר שירים שלו. או שואלים למה בדימונה, בשבוע שעבר, לא ביצעתי את זה ואת זה. עכשיו לך תסביר להם".
גברי: "אותי שואלים 'של מי יובל? שלך?'"
האם במשפחה כל כך מסועפת וברוכת כשרונות יש תחרות סמויה בין הפלגים השונים?
גברי: "נראה לי שטבעי שתהיה תחרות ושתהיה קנאה, אבל בסך הכל אין מתח ואין ריבים וכאלה דברים. בתוך תוכו של כל אדם, עם זאת, כל אחד רוצה להצליח יותר מהשני".
יוצא שאתם מתאחדים כל השבט?
גברי: "יש לנו חתונה, עוד חודש, ואני כבר רואה איך מזמינים אותי לעלות ולבצע שיר, ואת מאיר, ואת אהוד ואת אביתר ואת אורי..."
אורי: "כולם חוץ מבעז. בעז פשוט לא אוהב להופיע".
בעז: "זה לא נכון!".
אורי: "זה כן נכון. אני אוהב להופיע. אני פותח את המקרר, נדלק האור וישר אני נותן איזשהו קטע, אבל בעז?!".
בעז: "זה לא זה, אבל בחתונה עולה אבא, עולים אהוד ומאיר ואביתר... ואני, מי אני? אני קצת מתבייש, אין מה לעשות".
גברי: "תכין רפרטואר ולא יהיה לך במה להתבייש. לי יש רפרטואר חתונות קבוע, ואני תמיד מבצע לכבוד הכלה את ’מה הוא עושה לה'".
אורי: "גם לי יש רפרטואר חתונות, קוראים לזה 'הזמנה לחתונה'".
בעז: "אתה רואה? איך אפשר להתחרות בזה?"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם