משחק ילדים: ראיון עם חמי רודנר
להקת איפה הילד חוזרת. עם שיר חדש ואלבום בדרך, מסביר סולן הלהקה חמי רודנר: "ההגשה והאנרגיה אותו הדבר". ראיון והאזנה
איזה קהל הגיע להופעות?
"הקהל שלנו נחלק לשני סוגים. אלה שבגיל שלנו שבאים עם הילדים הקטנים שלהם, וחצי מהקהל חבר'ה צעירים וחיילים שלא ראו את איפה הילד בזמנו, אבל גדלו על האלבומים שלנו ועכשיו יש להם את הדבר האמיתי על הבמה".
לטעמי , הסינגל החדש דומה לחלק מהשירים הישנים. אתה מסכים?
"אני חושב שהוא דומה וגם שונה. איפה הילד לא יכולה הייתה להישמע ככה בשנת 93'. הסאונד וההפקה מאוד עדכניים, אבל מבחינת הסגנון זה מזכיר את 'מי שומע אותי'. אם תקשיב לשיר הזה מול שיר אחר מהעבר תוכל לשמוע את השוני. מצד שני, ההגשה והאנרגיה אותו דבר".
על מה השיר מדבר?
"השיר הוא צעקה, התרסה ואולי משהו פוליטי למציאות הלא אפשרית. על הקיץ האיום הזה והפוליטיקה המייאשת. אני כותב את השיר הזה כמה שנים למעשה והוא אחת הסיבות לחזרה של איפה הילד. אני זוכר כשכתבתי אותו ידעתי שרק ביחד אנחנו יכולים לנגן אותו כמו שצריך".
איזה תגובות קיבלת?
"למעשה השיר יוצא רק היום, אבל כל מי ששמע אותו עד עכשיו מאוד אהב אותו, קלט אותו ונהנה ממנו".

חברי איפה הילד, רודנר, אסף שריג, אסף מרוז, אופיר בר עמי ושיף ערד החלו לפעול בתחילת שנות התשעים. הם נחשבים לאחד ההרכבים שהכי השפיעו על הרוק הישראלי של אותה תקופה. עד כה הוציאו חמישה אלבומים: "זמן סוכר", שהגיע למעמד של פלטינה, "שדים" שהגיע למעמד של אלבום זהב, "מסעותיי עם עצמי", "איפה הילד" והאוסף "מישהו שומע אותי".

מי שעוד עשתה מהלך דומה בשנתיים האחרונות
"אנחנו בעצם עובדים על אלבום", מסביר רודנר. "מקליטים, מוחקים ועוברים תהליך של עבודה. לכולם יש משפחות וכל אחד גר במקום אחר, אז אנחנו מנסים למצוא זמן ולעבוד".
איך הדינמיקה בין חברי הלהקה?
"בדברים האלה הכל אותו הדבר. זה לא משנה בן כמה אתה. תמיד לכל אחד יש התפקיד שלו וכל אחד מבצע את מה שמוטל עליו".
בשנים האלו קמו כמה להקות חדשות כמו סינרגיה. אתה חושב שהם אולי תפסו את מקומכם?
"לא הרגשתי שאף אחד תפס לנו את המקום".
ומה לגבי המוזיקה המזרחית?
"זה על הכיפאק".