ראשי » רייטינג » אמנות ובמה » תיאטרון

קנאתם של המבקרים: על "לילה לא שקט"

"לילה לא שקט", שביימה יעל רונן בקאמרי בהשראת ובשילוב שיריו של שלמה ארצי, הוא מחזה מלא בכישרון וברגש. גיא מרוז צפה והחליט: זו יצירה מקסימה, מבקרי התיאטרון הנפוחים שקטלו אותה מקסימים פחות

אני בכלל אוהב את שלום חנוך, לא אוהב, מעריץ. לקח לי איזה שני עשורים להיות בוגר מספיק כדי להגיד לעצמי בשקט בחושך - שלמה ארצי כותב שירים נורא טובים. כמה שנים אחרי זה אפילו אמרתי את זה בקול רם. ואז הגיעה ההופעה המשותפת שלו עם שלום חנוך והסתובבתי בעולם והודעתי ששלמה ארצי הוא כותב גאוני.

רק צריך להוריד את כל מגננות הברנז'ה שניסתה שנים להקיא אותו מתוכה, כדי להודות באמת שיש כאן פרפורמר ענק עם ילקוט שירים כל כך מקסימים, מרגשים ושיסתמו את הפה כולם, ינמיכו מבט ומצח ויודו שיש מלך בישראל, מלך של כישרון, רגש ורוך. ואז הגיע גם המחזמר. הלכנו אליו, אני מודה, בעיקר כי לא נעים לא לבוא לפרמיירה, וגם כדי לראות על מה כולם מדברים.

לא באמת חשבתי שנחזיק מעמד לשמוע את אקי אבני עושה שלמה ארצי. נבוא, אמרנו לעצמנו, נצא אחרי חצי שעה ונלך לאכול משהו ממול. ואז זה התחיל. המון-המון זמן לא ראיתי כמות כזו של כישרון, המון זמן לא חטפתי עוצמה כזו של זמרים וזמרות תוך כדי ביצוע של מוזיקה כל כך מקסימה.

ממש לפני שנה ראיתי בלונדון מחזמר לפי שירי להקת "קווין". חבל לי שהמפיקים בלונדון לא פגשו את יעל רונן, הבימאית והכותבת של המופע המקסים הזה "לילה לא שקט". אני כבר המון שנים טוען ש"עוץ לי גוץ לי" ו"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" הרבה יותר טובים מכל "אוויטה" ו"חתולים". אפשר עכשיו להוסיף לרשימה את "לילה לא שקט" של שלמה ארצי ויעל רונן, כי זה כל כך טוב, כל כך עצוב, כל כך מרגש ומקסים.

הלכנו הביתה, אני ואשתי הוילנאית, לגמרי לא לאיבוד דרך מרפסת. יש אנשים שדווקא הייתי דוחף מהמרפסת (קומת קרקע כמובן, אני לא איש אלים) - את אלה שכתבו ביקורות נורא לא טובות שהמחזמר הזה חטף.

לא ייאמן! המבקרים הנפוחים האלה, הבורים האלה, אלה שלא כתבו בחייהם צליל אחד, אלה שנורא רצו אבל מעולם לא ביימו או הפיקו, אלה שישבו בבית ולכלכו על היצירה המתוקה הזו כאילו הם באמת יודעים דבר אחד או שניים.

אז זהו, שלא. הגיע הזמן להודיע בכל עיר, כפר ופלך שהמבקרים כותבים רק מתוך קנאה, בורות וחוסר עבודה אחרת. אילו היו יודעים לעשות משהו אחר, כמו ליצור לביים או לשיר, היו עושים דווקא את זה, אבל לא הסתייע להם, ולכן הם מבקרים אמנות או תיאטרון וטלוויזיה. הם יושבים במקום שאליו שלמה ארצי זורק לעתים את מה שלא צלח לו. ואז הם באים להצגה הראשונה, אחרי ששנים הם לא עשו כלום, וקורעים למישהו את הצורה רק כדי להרגיש שסוףסוף, הנה, גם הם יצרו משהו.

"לילה לא שקט" הוא ערב של הנאה ענקית, ערב של אושר מלא עצב וכישרון. ועוד עניין אחד, מי שלא שמע את אפרת גוש, מיי פיינגולד, עידו מוסרי ואמיר דדון עושים שלמה ארצי, לא שמע את שלמה ארצי כמו שאולי אפילו הוא, כבודו, לא האמין שאפשר. טוסו לראות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

גיא מרוז

גיא מרוז, עיתונאי, זוכה פרס אומץ אבל מפחד מהחושך ומיהודים גדולים וצודקים. חושש גם מפלסטינים מוצקים שצודקים יותר מהיהודים הגדולים ומכור אנונימי לטוקבקיסטים מהימין הקיצוני. יהי זכרו ברוך

לכל הטורים של גיא מרוז