איך הלך מאיתנו: הספד לדן בן אמוץ
21 שנה חלפו מאז שהסופר, הפובליציסט, איש החברה והמוסד דן בן אמוץ הלך לעולם שכולו טוב. רוב המדינה כבר הספיקה לשכוח אותו, אבל אצל חלק, הדב"א עדיין חי, נושם, בועט ומסרב לשכוח את האדם הדגול שהיה ממעצבי ההומור הישראלי
דן שלום,
אתמול, 20 באוקטובר, חלפו 21 שנה מאז שהמחלה הארורה הזאת לקחת אותך מאיתנו, 21 שנה מאז אותה "מסיבת פרידה" מפורסמת שארגנת לעצמך ולחברים שלך במועדון החמאם, אבל גם 18 שנה מאז שהפכת למוקצה. מסופר גדול שספריו קישטו כל מדף בישראל, לאחד שספר שלו הוא בגדר ממצא ארכיאולוגי שקשה להשיג.
"שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו", כתבת יחד עם חיים חפר בספר "ילקוט הכזבים", לכן לעולם לא נוכל לדעת מה היה באותו לילה שמר דנקנר ביקר אותך ששכבת לך על ערש דווי, והאם באמת אמרת לו לכתוב לך את הביוגרפיה, או
דן, כשנפטרת הייתי בן חמש, אבל ככל שהתבגרתי אתה היית שם, עדיין צעיר. הספר הראשון שלך שקראתי היה בגיל 18, בזמן שהייתי בשמירה באחד הפילבוקסים באזור יהודה, ואתה היית שם לידי, עם חבריך, רבים עם איזה תושב מקומי. כשהשתחררתי אתה השתחררת איתי, עזרת לי לגלות עולם, מעין אב שני או חבר טוב שמבין הכל. עזרת לי לברוח כל פעם שהייתי צריך. רק לשכב על המיטה, לפתוח את אחד הספרים שלך, לא חשוב באיזה עמוד, ופשוט לברוח בסיפורים שלך.
ביהדות אומרים: עשה לך רב. ואני, כמו יהודי טוב גם עשיתי לעצמי, אותך - הרב דב"א, שאני מקווה לא ישכחו, ויזכרו כמו כל שאר הרבנים הגדולים. אנחנו חיים בעולם משוגע, עולם בו כל מה שצריך לעשות בשביל להיות גיבור תרבות זה להיות נעול בבית מספר חודשים או לשהות באיזה אי טרופי. צריך לעשות שינוי בעולם הרייטינגי שלנו, צריך להחזיר עטרה ליושנה, ואת התואר "גיבור תרבות" יש להשיב לאנשים שמגיע להם, לך.
כי גם לאחר עשרות שנים אתה עדיין עכשווי, צעיר ורענן, למרות שאם היית איתנו היום היית בן 86. אתה צעיר, כמו שכתבת, אין לך גיל, וזה תלוי איך אתה מתעורר בבוקר. פעם אתה קם בן 16 ופעם אתה יכול לקום בן 80. מעניין איך תקום מחר.
לפעמים אני נוסע על אופניים ביפו העתיקה ועובר ליד הבית שבו גרת, ואני רק חושב אם היה אפשר להחזיר אותי לשעה לשנות ה-70, 80. לשבת איתך על איזה כוסית על המרבץ מזרונים שלך במרפסת, כמו שאהבת לתאר בספריך, ופשוט לשמוע ולספוג מחוכמתך פנים מול פנים. הייתי רוצה לשבת איתך בכסית, ולהסתכל יחד על הבחורות שעוברות ושתלמד אותי את קסמיך.
אני חושב שלא היית אוהב את מה שקורה עכשיו במדינה, פוליטית (בטוח) ובטח לא את תרבות האינסטנט. סביר להניח שאם היית חי עכשיו, לא היינו מכירים אותך כי אנשי רוח זה לא הכוס תה של האנשים היום. בגלל זה אין ולא יהיה עוד דב"א מאז שהלכת.
אני מקווה שבאיזשהו שלב אנשים ישובו להיזכר בך. וכולי תקווה שבשביל לקנות את אחד מספריך, לא אצטרך להסתובב בעשרות חנויות. אולי תחזור להיות במקום שכה מגיע לך להיות, במקום שהיית רגיל להיות בו כל חייך, מרכז הבמה והשיח הציבורי.
תומר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם