הבלונדה והבומבה: ראיון עם פיינליסטיות "מאסטר שף"
סמדר וקנין ואינה קראבצקי, שהגיעו לרביעיית הגמר של "מאסטר שף" (הגמר מחר), הן לכאורה הפכים מושלמים. מרוקאית ואוקראינית, מלאה ורזה, עממית וסנובית. בפועל, שתיהן חוו חיים לא פשוטים ושרדו הרבה בעזרת המטבח. שיחה עסיסית על שוביניזם מזרחי, גטו רוסי, סקסיזם ואוכל טעים של מטוסים (ויש גם וידיאו מהצילומים)
עכשיו דמיינו את תגובתו האפשרית של סטן לו היה צופה בטלוויזיה בשפית היפהפייה אינה קראבצקי מ"מאסטר שף", הריאליטי שגרם גם לקהל הישראלי להתמכר לתוכניות הז'אנר. אחרי כישלון הריאליטי "המטבח", פיתחה הזכיינית קשת את הגרסה המקומית ללהיט האוסטרלי, שזכתה לנתוני רייטינג גבוהים במיוחד. היה משהו מפתיע בהתמכרות הזאת, כי בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, ב"מאסטר שף" אין תככים גדולים בין המועמדים, אין מניפולציות כבדות של העריכה ואפילו אין אס-אםאסים.
לכן, הפיינליסטים של "מאסטר שף" שונים לגמרי מאלה של העונה הראשונה של "כוכב נולד", אם כי גם כאן אפשר למצוא מועמדת עגלגלה שבאה מפריפריה מהדרום ומועמדת בלונדינית שגורמת לגברים לאבד את הצפון.
"מאסטר שף" היא יותר תוכנית על אנשים מתוכנית על אוכל, וזאת כנראה אחת הסיבות העיקריות להצלחתה. ובייחוד: הליהוקים. גם ליהוק השופטים המנוגדים - חיים כהן הארצי ואייל שני הפילוסוף ההזוי, וגם ליהוקן של שתי מתמודדות שלא ניתן היה להתעלם מהן: אינה קראבצקי וסמדר וקנין, המכונה "סמדי בומבה". גם משום שלאינה ולסמדי יש קסם אישי בכמויות אפילו יותר גדולות מהתכנים השיווקיים בכל תוכנית. וגם מכיוון שהן מבטאות קצוות רחוקים מאוד של אישיות ושל מטבח.
אינה וסמדי הפוכות אחת מהשנייה כמעט בכל דבר. אחת אוקראינית, השנייה מרוקאית. אחת צעירה, השנייה מבוגרת. אחת גרה בהרצליה פיתוח, השנייה בבאר שבע. אחת עבדה כברמנית וכדוגמנית, השנייה אם בית בבית אבות. אחת גבוהה, רזה וחתיכה, השנייה נמוכה ומלאה. אחת מופנמת, קשוחה ובוררת כל מילה, השנייה פתוחה, קלילה, קולנית ונראית כמו הגרסה המזרחית של ציפי שביט.
ההבדלים בין השתיים התבטאו כמובן גם באוכל שהן בישלו. אינה בשלנית מזון גורמה מתוחכם שביקרה בכמה מסעדות מעוטרי כוכבי מישלן, וסמדי היא מאמא המבשלת אוכל ביתי עממי, שלא ידעה לבטא "שרימפס" ו"מסקרפונה" וקראה למאכלים האלה "היי-סוסייטי".
ועכשיו, אחרי שנפלנו למלכודת הדבש הסטראוטיפית של התוכנית, נעבור למציאות. ובמציאות יש גם הרבה דימיון בין השתיים. גם אינה וגם סמדי חוו ילדות צנועה. סמדי נולדה לפני 47 שנים וגדלה באופקים (בהמשך עברה לבאר שבע). "הסתפקנו במה שיש. ימי הולדת, למשל, לא חגגנו", היא אומרת.
נדיה וגרגורי קראבצקי עלו מאוקראינה לפני 20 שנה עם בתם היחידה, אינה בת ה-11, גרו תחילה בקיבוץ כפר גלעדי וחוו קשיי קליטה. "המעמד שלנו היה טוב מאוד באוקראינה, שם היו הוריי מהנדסי בניין", אומרת אינה. "אבל בארץ, נוסף לזה שלא ידענו מילה בעברית, אמא נאלצה לעבוד כמנקה ואבא כפועל בניין. זה היה סבל לא קטן". בהמשך עברה משפחתה לתל אביב, שם למדה אינה בגימנסיה הרצליה.
"העובדה שלמדתי עברית מהר ושאין לי מבטא זה בזכות הרצון העצום שלי להשתייך", היא אומרת. "היו לי בכיתה ילדים מרמת אביב ורציתי להיות כמוהם, להיראות כמוהם ולנעול נעלי דוקטור מרטינס כמוהם. אבל נעליים עלו 300 שקל וזה היה סכום הזוי להוריי. לכן, כבר בגיל 12 יצאתי לנקות חדרי מדרגות, בגיל 14 תפסתי גובה והתחלתי לדגמן ובגיל 16 כבר עבדתי במועדונים כברמנית. היה לי מוסר עבודה עצום. בלילה בבר, בבוקר בבית ספר ואחרי הצהריים עשיתי תצוגות. היום לא הייתי מרשה לבת שלי לעשות את זה".
סמדי לא ידעה מה זה דוקטור מרטינס. בנעוריה, אפילו נעלי ספורט פשוטות לא היו לה משל עצמה. "אחותי ירדנה הייתה שנה מתחתיי בבית הספר, והיו לנו שיעורי ספורט באותו יום בשבוע. הבאנו רק זוג אחד של נעלי ספורט לשתינו. היא מידה 38 ואני 36, אז שמתי צמר גפן בנעליים כדי שהם יתאימו לי". נוסף לקשיים הכספיים, התמודדה סמדי גם עם דמות אב קשה, שלדבריה היה מרוכז בעיקר בעצמו. "בבית היה חינוך כזה מצד האמא, שהאבא הוא הראשון. סביב השולחן
סמדי התחתנה בגיל 24 ("בדור שלנו באופקים נחשבתי לכלה זקנה"), אינה נישאה בגיל 25 ("בתל אביב הייתי כלה צעירה"). סמדי מספרת באכזבה שאת כל הצ'קים של החתונה לקחו ההורים שלה ולא השאירו אגורה לזוג הצעיר. החתונה של אינה, לעומת זאת, מסמנת את חיבתה המתמשכת לבני זוג אמידים. כזה היה בעלה ואם בתה (בת החמש וחצי כיום), שעמו חיה בבית מפואר. "במשך תקופה לא נאלצתי לחשוב לרגע על עבודה", אומרת אינה. "כולם יודעים שאני אוהבת כסף". אבל האידיליה התפוגגה במהירות.
"פתאום, כשהילדה בת שמונה חודשים, אנחנו נפרדים. אני, בלי שקל, נאלצת לחזור לבית של ההורים כי האופציה השנייה שלי הייתה מתחת לגשר. כדי שאוכל לשלם על הגן, אני חוזרת להיות ברמנית בגיל 28 עם ילדה קטנה בבית". היום אינה שוב מסודרת. היא גרה בהרצליה פיתוח עם בן זוג ("עשיר", אומרים גורמים בהפקה. אינה מסרבת לדבר עליו). "עד גיל 30 היו לי עבודות זמניות, בעיקר כברמנית וכמנהלת משמרת במסעדת טורקיז, והייתה לי תחושה של אי הגשמה עצמית. לא מצאתי את עצמי מקצועית. עם זאת, העבודה כברמנית במסעדות יוקרה וביקור בכמה מסעדות עם כוכבי מישלן פתחו בפניי את העולם הקסום של האוכל".
גם סמדי גילתה רק אחרי הנישואים עולם קסום של מסעדות, אבל איך נאמר, קצת שונות. "הפעם הראשונה שבה אכלתי במסעדה הייתה רק אחרי שהתחתנתי", מתרפקת סמדי, "כשהלכתי עם בעלי לפיצה האט בבאר שבע".
בארבע השנים האחרונות היא עובדת כאם בית בדיור מוגן בעיר. היא, ניסים בעלה ושלושת ילדיהם (בנה האמצעי התגייס השבוע) גרים לצד 130 דייריה, רובם רוסים. "הרוסים רוצים את השקט שלהם", אומרת סמדי. "ופתאום באה להם סמדי המרוקאית עם הרעש והחפלות שלה. במסיבה הראשונה שעשיתי בדיור המוגן הם ביקשו דג מלוח, ואני עשיתי להם מאכלים מרוקאיים, כולל קוסקוס. הם נורא מרובעים ולא ידעו מה זה. מאז, במשך ארבע שנים, הרוסים רוצים רק את האוכל המרוקאי שלי".
אינה: "סמדי עשתה דבר מדהים בכך שגרמה להם לאהוב את האוכל שלה, כי רוסים מאוד מקובעים. רוסים יצרו גטאות כאלה, עם המעדניות, המסעדות וערוצי הלוויין. אבא שלי, למשל, לא צפה בערוץ 2 עד שהתחלתי להופיע ב'מאסטר שף'. הוא רואה רק ספורט וערוצי לוויין רוסיים. ואמא שלי אמרה לי יום אחד: 'את יודעת שמחר יהיה קריר ויירד גשם?'. השבתי לה:'אמא, אנחנו באמצע אוגוסט, איזה גשם?'. ואז היא פתאום קולטת שהיא ראתה את התחזית של מוסקבה בכלל".
לאחר שהופיעה עם פרח אדום ענקי בשיערה, סמלה המסחרי שהדיירות הוותיקות בדיור המוגן מכינות, ואחרי שלימדה את הכוזרים מה זה מז'וז'ין, הפכה סמדי למועמדת הראשונה שעברה את האודישנים של "מאסטר שף" הישראלית וקיבלה את סינר התוכנית. מהרגע הראשון התגלו אופייה הכובש ושמחת החיים שלה.
לפעמים היו התנגשויות עם אייל שני על רקע עולמם המנוגד. אינה, במראה הקטלני שלה, הדהימה ביכולתה לבשל במשך שעות על עקבים גבוהים תוך שמירה על פאסון כאילו עשתה תצוגה במילאנו. ועדיין, שתיהן לא הפסיקו לבכות. כי דמעות הן הממתיק הרשמי של "מאסטר שף" הישראלי.
סמדי למשל בכתה בגלל פירמידת ההפתעות שיצאה לה מלוחה ולא מתוקה, אינה בכתה כי בצקים ופירות זה לא הקטע שלה. לא נתפלא אם ערוץ 24 השייך לקשת יקדיש סופשבוע של שידורים ל"קטעי הבכי הגדולים של'מאסטר שף'". בכל זאת, מדובר בקלאסיקות.
גם אם "מאסטר שף" יוצרת פחות מניפולציות עריכתיות מתוכניות ריאלטי אחרות, זה לא אומר שלאינה ולסמדי אין אף תלונה כלפי ההפקה. "בריאליטי, כמו בריאליטי, מנסים להקצין את הדמויות שלנו", אומרת אינה. "למשל, בתוכנית עשו ממני הסנובית שרודה במוריה וזה ממש לא היה ככה". סמדי מוסיפה: "מי שרואה את התוכנית יכול לחשוב עליי שאני לא מפותחת, שאני חיה באיזו בועה מרוקאית פשוטה עם סינר, אקונומיקה וכל היום מנקה וזה בכלל לא נכון. אני מרוקאית מאוד אינטליגנטית. יש לי בלוג באינטרנט ואני אוהבת סושי".
בהקשר הזה, קשה להתעלם מהדגש שהושם בעריכה על נתוניה הגופניים של אינה. "אנשים לא מצפים מכוסית להיות בשלנית", היא אומרת, "כשהם חושבים על מישהי שיודעת לבשל הם מיד מדמיינים מאמא. לצערי, אנשים סבורים שאם את יפה אז קיבלת מספיק מאלוהים, ולא מצפים ממך ליותר מזה. לשמחתי, הוכחתי לאנשים שאני לא רק פרצוף יפה".
סמדי: "נכון, את גם רגליים יפות".
והנה עוד כמה עובדות מפתיעות בנוגע לאינה: על אף שהיא דקיקה, היא אוכלת כמויות גדולות של אוכל. על אף שהיא אוקראינית, היא אוכלת המון חריף. ועל אף שהיא מזוהה כל כך עם מזון גורמה, היא מתה על אוכל של מטוסים ושל בתי חולים. "ברגע שאני רואה תבנית נירוסטה אני מתמוטטת", היא מודה. "אני מתה על זה. כשהלכתי לבקר את סבתא שלי בבית חולים, גנבתי לה מהעוף האפור הזה שהיא עצמה לא נגעה בו".
במהלך צילומי התוכניות הראשונות, נרתעו אינה וסמדי אחת מהשנייה. "אני קצת נלחצתי מסמדי", אומרת אינה. "המבטים שלה הפחידו אותי". סמדי: "ואני הייתי בטוחה שאינה הזאת, הסטייליסטית שגרה בהרצליה פיתוח, יש בה משהו קר".
הגלאסנוסט הגיע בשלב מתקדם יותר. סמדי: "אחרי התוכנית החמישית, ראיתי את אינה בוכה כמו ילדה קטנה כי היא נעלבה ממישהו. אמרתי לעצמי, בואנ'ה, יש לה רגליים ארוכות, אבל היא יודעת גם לבכות. הופתעתי. איזה רגש עוצמתי יש לה, רבאק! אגב, אנשים ברחוב אומרים לי להפסיק להגיד רבאק. אני לא מבינה למה. זאת לא מילה גסה".
המשך הכתבה במוסף תרבות מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם