פור לה מיוזיק: על ערוץ 24
שי להב חושב שערוץ 24 צריך ללכת לטובת גלגלצ טלוויזיונית שתשלב מוזיקה ישראלית ולועזית
רוצים אותה בערוץ 24. ליידי גאגא צילום: אי-אף-פי
ערוץ שבחלק ניכר משעות היממה כל קשר בינו לבין מוזיקה מקרי במיוחד (בסדר, הבנו. גם ב-MTV לא משדרים רק קליפים. זה לא תירוץ לאורנה דץ) וכזה שמתעלם כמעט לגמרי ממרבית הז'אנרים המוזיקליים בארץ לטובת המוצר החם והמסולסל של הרגע. מהעבר השני: "ידיעות אחרונות" המצויים בסכסוך עם קשת רחוקים מלהיות תמימים וכך גם עיתוי פרסום הכתבה - רגע לפני שימוע שזימן הערוץ בפני מועצת הכבלים והלוויין כשברקע עומד לעלות ערוץ מזרחי חדש בחסות רשת.
עד כאן החלק המשעשע ומכאן הכול מדכא: עתיד הערוץ וגורל המוזיקה הישראלית בכלל. במדינה מתוקנת מרבית הטענות כנגד ערוץ 24 לא היו רלוונטיות כלל. מכיוון שמדובר בערוץ מסחרי וחפץ חיים ורווחים זכותו לנפק איזה לוח שידורים שעולה על דעתו, גם אם מדובר באשפה תרבותית. רוצים מוזיקה איכותית? לכו לערוצים הציבוריים שלא מחויבים בריייטינג. אבל במדינה האמיתית שלנו כשהנמשל הוא ערוץ 1 והחינוכית הסיכוי שהן יהוו אלטרנטיבה ראויה שקול לזה שגל אוחובסקי יגדל אפרו. מה שמחזיר אותנו לערוץ 24 ולהיסטוריה הקצרה שלו.
בראשית היה פה יואב קוטנר שהשליט את משנתו הרוקנרולית. הברנז'ה הקרובה הריעה אבל הציבור הצביע בעיניים. הערוץ לא הצליח לייצר לעצמו משקל ממשי. ואז הגיע המשטר החדש שהלך לצד השני: ערוץ עממי מזרחי, מתחנף למכנה המשותף הנמוך ביותר. במונחי רייטינג נרשמה הצלחה ברורה. ערוץ 24 רלוונטי היום הרבה יותר מבעבר. אבל המחיר כבד, כבד מדי: מוצר נחות שאני משוכנע שגם מנהליו הבכירים בזים לו בחדרי החדרים המעוצבים שלהם.
תאמרו - או.קיי. בואו נלך על האמצע. ערוץ שיציג את כל גוני המוזיקה הישראלית. אלא שהמוזיקה שלנו היא אקלקטית, מלאת ניואנסים, חסרת אופי אחיד וברור: האסון הכבד ביותר בעבור ערוץ נישה טלוויזיוני שחייב זהות מוגדרת. כזו שבכל רגע נתון של היום תאפשר לך לדעת מה תקבל. שלא לדבר על העובדה - בואו נודה בזה - שבמוזיקה שלנו אין די זוהר ואבק כוכבים כדי להחזיק יום שידורים שלם. ולכן, חברים, אפשר כבר לקבוע ביגון שהניסוי המכונה ערוץ המוקדש רק למוזיקה ישראלית נכשל.
מה שמחזיר אותנו אחורה עוד יותר לימי המכרז הראשוני של הערוץ. שתי קבוצות הגיעו אז לקו הגמר. האחת בראשות קוטנר חרתה על דגלה "רק מוזיקה ישראלית". השנייה (גילוי נאות: הייתי מחבריה) הציעה מודל משולב של מוזיקה ישראלית ולועזית. הסוף ידוע ונבע משתי סיבות עיקריות: המחשבה שערוץ שיורכב כולו מחומרים מקומיים יקדם את האמנים הישראלים יציע יותר עבודה לבמאי קליפים וכו'; והפחד המכשף מפני החיבור בין קליפים נוצצים מתוצרת זרה לבין האפרוריות הישראלית הטיפוסית. "איך אפשר לערוך אותם ביחד?", הייתה שאלת המפתח.
בדיעבד, כבר אפשר לסכם, שתרומה גדולה למוזיקה המקומית לא באמת נרשמה פה (מרבית הזמרים המזרחים, אגב, יסתדרו היטב גם בלי הערוץ). ובאשר לבעיית העריכה: ברדיו הישראלי יש תחנה שכבר יותר מ-15 שנה רוקחת בכישרון בין שירים מקומיים עם הפקה מוזיקלית מחרידה לבין מיטב להיטי הגויים. אולי שמעתם עליה. קוראים לה גלגלצ. הגיע הזמן לייצר את גלגלצ הטלוויזיונית. ערוץ מוזיקה ישראלי שיכלול גם מוזיקה לועזית בעריכה שתייצר אופי אחיד ככל האפשר לכל הג'אז הזה.
ערוץ כזה יוכל למשוך קהל צעיר שלא מסתפק במפשעה של מיכל אמדורסקי. ובעקבותיו פרסומאים רעבתניים המשוועים לקהל יעד מפולח. ברמה הערכית ערוץ כזה גם יוכל לשבור את הקיר התרבותי ההולך ומתעבה שמפריד בין ישראל לעולם. בערוץ 24 הנוכחי יש כבר אינספור ליידי בלה בלה. תעשו מקום לליידי גאגא.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם