עמק הסיליקון: אל הקיבוץ
השבוע נשלחו היפות והחנונים לקיבוץ, שם הצטרכו להתמודד עם כביסות, ניקיונות והרבה... חרא. היתה גם פציעה דרמטית וקרב חתולות פוטוגני. נמרוד רייס עם סיכום השבוע
אני רוצה לפנות גם בפנייה נרגשת לאור – לא סתם יש עוד כפתורים בחולצה! אפשר, מותר ואפילו רצוי לסגור אותם. עוד פניה נרגשת, בעצם תיקון של עיוות היסטורי בתוכנית: מספיק להשמיץ את ההיגיינה של ברברבאום. כל פעם מצליחים להפיל אותו בדיבור על מקלחות ודיאודרנט. האמינו לי, פגשתי את הבנאדם, ישבתי איתו, דיברתי והרחתי והוא מריח נפלא (ניחוחות לילך ולוונדר, אבל מי מתקטנן).
עוולה נוראית שמתרחשת זה הפרק השני ברציפות ומדאיגה אותי עד מאוד היא הצורך של פיני לסיים הצגות של משימות בהתבדחות עם השופטים. לצערי זה קרה גם הפעם. הוא שאל את האיש מהקיבוץ, שימו לב, התכוננו, שבו על כיסא שלא תיפלו, זה עומד להגיע: "כמה שוקלת פרה?". סוגה עילית, כבר אמרנו?
קצת למשימות – אלכס וסהר קיבלו את המשימה החשובה של לגדל את הסטייק שאני עומד לאכול ולכן נקשרתי אישית למשימה. אין מבאס יותר מסטייק לא טוב. בתשובה לשאלתה של סהר "איך אפשר לאכול את הפרה הזאת?", אני חושב שהתשובה היא עם כוס יין טוב ורוטב הציידים, כמובן מדיום רייר. ענבל וירון זכו ללכת לגן הקיבוץ ולגזום עם המזמרה (ניונונים קראו לזה?) בעוד שגיא (במראה המייקאובר החדש והלוהט שלו) ולימור הלכו להחריב את מכבסת הקיבוץ.
בתור בעל אלרגיה לפריחת הפקאן, קיוויתי ופיללתי לכך שאור וליטל יבחרו בכתבה בנושא עצי הפקאן בקיבוץ ויתרמו להורדתם ובכך להורדת ההוצאות שלי על טישו. הם גם שמרו את הטוב ביותר לסוף והתמונות של מאור קוצץ את המלפפון ללא ספק צריכות לעבור ישירות לצוות מאסטר שף.
המשימה עצמה הייתה, כדבר המתמודדים, חרא. אבל בקטע טוב ומצחיק, אין ספק שנשבר שיא הפעמים שנאמרה המילה הזו בתוכנית אחת. מה לא שמענו שם, על הריח, על האם עדיף רטוב או יבש ועוד שלל הגיגים בנושא.
אבל כל זה היה רק משחק מוקדם לקראת רגע השיא של הפרק – אור נפצע ומזמינים אמבולנס! הרי זה היה הפרומו מהפרק הקודם, אז אין ספק שמדובר ברגע השיא, לא? מפתיע גם שנותנים לאנשים לרוץ עם כיסוי עיניים באזור עמודים והם נתקעים בהם, מי היה מאמין. אבל העיקר שבסצנת הסיום המרגשת זכינו לראות את אור צועד בכוחות עצמו מחוץ לחדר הניפוי עם לא פחות מארטיק ביד! מי אמר שבהפקה לא מפנקים?
אחרי
בסוף הפרק היה נראה ששכחו בתוכנית שבאיזשהו שלב צריך לנפות אנשים על מנת להתקרב לסיום. מה זה אומר על הפרק הבא? יהיו בו שני חדרי ניפוי? לא ברור, אבל אין ספק שמעניין לראות את בחירתה של נלה.
"איזה מוח מעוות יכול לחשוב על רעיון כזה?" – ירון, אותו אחד שנתן לכם לרוץ עם כיסוי עיניים בבוץ עם עמודים.
"מה זה כפית... מזלג" – ליטל, עונה לשאלה הידועה מה קורה לכפית שהיא ממש ממש כפית.
"אולי סהר לא רוצה לעשות כפיות איתי ולשכב באותה מיטה אבל אולי נלה יותר חופשי" – ברברבאום, מציג את הפנטזיה שהתנפצה הכי מהר בהיסטוריה.
"דמות כזאת לא שוכחים" – סהר על אלכס, אין ספק שהנאיביות של הצילומים תתחלף בכאפה מהמציאות לפנים אחרי שיגמרו 15 דקות התהילה (אחד שיודע).
"יש לי בדירה הרדוף שמשפשף אותי כל הזמן אז מדי כמה חודשים אני גוזם אותו" – ירון, ששכח לסיים את המשפט ב"אם אתה יודע למה אני מתכוון".
"ירון עוד 20 שנה בול נראה ככה" – ענבל, משווה את ירון לחבר הקיבוץ בן ה-70.
"אני אף פעם לא קיפלתי כביסה וגם אם אני מקפלת זה מגבות" – לימור, רק לי מפריעה הלוגיקה של המשפט הזה?
"דמיינתי שהוא היה פיני" – מאור, מקבל מוטיבציה לקצוץ את המלפפון, פייר אני מזדהה.
"פיני, אתה מלפפון" – מאור, לדעתי הוא יותר צנון.
"אני יודעת ממש טוב אנגלית וזה היתרון שלי על שאר הבנות" – נלה, לא יודע אם הייתי קורא לGood, left, right שליטה באנגלית, גם עם עושים את הr עם מבטא.
"אור טופל בחדר מיון אבל הוא מתלוצץ עם רופאיו" – פיני, למה אתה מתלוצץ איתנו?
"הייתי איזה שני מטר מנלה, אבל, נלה עם האף שלה שתהיה בריאה, יכולה לגרד גם לי" – ענבל, ועל כך נאמר CAT FIGHT!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם