רואה את הנולד: בלי צבע
אחרי שנפרדנו מהמתמודדת המיוחדת מלי שלום, צריך שחגית יאסו תזכה בגמר "כוכב נולד" כדי להשיב את כבודה האבוד של התוכנית. וגם, למה פבלו רוזנברג מריר ומי שבר את השיניים בספיישל הלועזי? סיכום שבועי
1. תיסלם.
אמש שודר ספיישל של שירי תיסלם. תשעת המתמודדים שרו את שירי תיסלם בהגדרה רחבה במיוחד. כך למשל "אני שוב מתאהב" של גידי גוב אשר הולחן ע"י צוף פילוסוף הולאם לצורך הערב והפך נכס צאן תיסלם. זה היה ספיישל טוב אך מעורבותו של יאיר ניצני (שופט בהווה ותיסלמאי בעבר) פגמה בשיפוטיות ובכנות. האמת חייבת להיאמר, רוב הביצועיים היו רחוקים משלמות וחפים מרצון להשמעה חוזרת. להקת תיסלם הבוערת של שנות השמונים התגלתה בקליפים כחבר'ה חביבים אשר צופים ב"כוכב נולד" ונזכרים בימים שבהם היה אסימון. השאלה הכי גדולה בימי מלחמת הקוטג' האלה היא איך אף אחד מהמתמודדים לא ביצע את "פרצופה של המדינה".
2. אתה יודע שאני מת עליך.
ככה מתחילים ביקורת קטלנית. אחר כך אפשר להגיד הכול: שזייפת, שלא עשית לי כלום בלב ובכלל - שפשוט בזבזת שלוש דקות מחיי. לשופטים יש נטייה לקחת מחבט, לטבול אותו בדבש ואז להלום בו בראשו של המתמודד המבולבל מהמתיקות ומהזבנג. יש משהו לא הוגן בניסיון להיות נחמד, מתחשב ובליסטראי תוך כדי. אם יש לכם עלבונות וחשבתם זוועות - אל תחמיאו דקה לפני. זה מוציא אתכם קטנים.
3. פרובינציאליות.
ביום רביעי שודר ספיישל לעז של "כוכב נולד". כל עשרת המתמודדים שרו לא בעברית. כמובן שהעיניים כוונו לאמריקן איידול, אבל כל העיסוק באנגלית ובהיעדר העברית יצר תחושה של מגמת שפות במתנ"ס גבעת חביבה. בדיחות על אנגלית משובשת ומתמודדים שהתמודדו עם גלובליות מאולצת הציגו את ממלכת כוכב כאחת שכל כך רוצה להיות בינלאומית אבל תמיד איכשהו תהיה ליגה לאומית. כמובן שמצד שני, היו גם הפגזות: דוד לביא הביא את האלמנט שלו בביצוע מרשים ל-Creep, שהוכיח שבמקרה שלו, לעז הוא חיבור אמיתי ולא עוד משימה בדרך ל-SMS. ואיך אפשר בלי להתייחס לאורטל אדרי, שהביאה כריסטינה אגילרה מקומית עם קשיחות ופגיעות, קצת פחות הבעות בוכות והביצוע יכול היה להיות מושלם.
4. פבלו רוזנברג.
השבוע יצא פבלו לפגוש את נוי דנן, על מנת להכין אותו לביצוע השיר בספרדית לתוכנית הלעז. עשרה קבין של מרירות נפלו על הארץ, שמונה עשר מהם - על פבלו. הבחור נתן מופע הוצאת אוויר מהבלון של נוי תוך שימוש במשפטים משמחים, כגון: "הבעיה בכוכב נולד היא שיום אחד זה נגמר" ואפילו נצפו יריות קלות של "אני עצמי לא הייתי מוכן לזה". אכן, אדם בתוך עצמו הוא מר - בתוך עצמו הוא מר. שמישהו ירחיק את משבית השמחות הזה מתינוקות של בית רבן ומזוגות טריים.
5. מתי בפעם האחרונה.
מעטים הם השירים בעלי כפל משמעות שיכולים להיות מושרים ב"כוכב נולד", לזכות למחיאות כפיים מחד ולתהות על השיטה מאידך. שני הבולטים הם "איך זה שכוכב אחד מעז" של נתן זך ו-"מתי בפעם האחרונה" של יענקל'ה רוטבליט. רון ויינרייך בחר לבצע את השיר השני בספיישל תיסלם אמש. זו הייתה בחירה
6. מלי שלום.
המודחת הצבעונית ביותר נבעטה ביום רביעי אחרי שאינספור פעמים "נלחמה" על חייה בפריים סיום שחזר שוב ושוב כשרק היא והמתמודד האחרון עמדו זה לצד זה, בעוד הקולות נספרים. לא ברור האם זו הייתה נבואה שהגשימה את עצמה, אבל "כוכב נולד" חייבת להחזיר את הטווס הצבעוני הזה, ויפה שעה אחת קודם. ראשית, משום שהיא מייחדת את עונות הכוכב זו מזו ומבטאת שונות מבורכת מן השטאנץ הדוד לביאי התוקף מדי עונה. אך מעל לכל, האמביוולנטיות שמועמדותה מייצרת היא חמצן לריאליטי הצפוי הזה. מלי, שובי הביתה.
7. לידור סולטן.
עוד הדחה שמבשרת שהבאזז מפמפם בעוד המסמסים עסוקים בשלהם. סולטן היה מועמד שהיעדר הבשלות המוסיקלית והגיל הצעיר שלו גרמו לו להיות עלה נידף ששר את עצמו מבלי להיות עסוק במהות. ספיישל הלעז, ששלח אותו למחוזות הערבית, גרם לו נזק, ואת מכת המוות הביא הביצוע הבינוני ל-"לראות אותה היום".
8. חגית יאסו.
כדי להשיב את כבודה האבוד חייבת הפקת "כוכב נולד" לעשות הכול כדי שחגית תגיע ותזכה בגמר בחיפה. אחרי שמדי שבוע מושלים כל המתמודדים בעלי הייחוד והמתמודדים השגרתיים הם אלה שמקבלים קביעות, חגית היא מטרה אסטרטגית בפני עצמה.
9. גלגל ההצלה.
הגיע הרגע לומר בקול רם וצלול: החזירו לנו מיד את מלי שלום, נעמה כהן ויוסי אשר. תודה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם