ים של טוסיקים: חוויות ממיצג העירום בים המלח
יערה רובינזון הצטיידה בזוג ביצים מטאפוריות ונסעה לים המלח כדי לצוף בעירום ולהשתתף בצילום ההמוני של ספנסר טוניק. היא חזרה משם, לבושה, כדי לספר
רק שלשום, אם הייתם שואלים אותי למה אני הולכת להצטלם בעירום, הייתי אומרת שזה בשביל החוויה, הקבלה של עצמי וההוכחה שכולנו נולדנו שווים. שום מילה על אמנות או על המקום עצמו. וגם בטח הייתי תוהה בקול רם אם אני משוגעת.
אבל באותו הרגע, בו ים המלח היה משמאלי ולפני היו המוני טוסיקים לבנים, חצופים, זקנים, צעירים, גדולים וקטנים, הבנתי. אני התפשטתי בשביל הרגע הזה. אני הורדתי את הבגדים שלי כדי להיות מונצחת בתוך תמונה של המוני אנשים, בלי סטיילינג מתחנף אלא רק אנחנו - הגוף והטבע.
רק כשהגענו לים, דקות לפני שכולם התחילו להתפשט ועוד היה קצת חשוך, נזכרתי בפעם הראשונה שהייתי עירומה בפומבי - שחיה לילית בעירום בים המלח. זה היה קצת אחרי ש-REM הוציאו את השיר "Nightswimming" והחבורה שלנו, בני 14, שרה את השיר יחד בקול במים החשוכים. סגירת מעגל. אם היום אני רק קצת לא שלמה עם הגוף שלי, אז פעם ממש תיעבתי אותו, ועדיין לא הייתה לי בעיה להתפשט. כי כולנו היינו ערומים, אז מה זה כבר משנה? כולנו היינו בלי בגדים, משתדלים שלא להשפריץ, בטבילת בוקר קלה בים המלח.
בדמיון שלי חשבתי שבשלב מסוים טוניק פשוט יגיד: "תתפשטו" וכולנו נוריד את הבגדים, חלק מהוססים יותר, חלק פחות. במציאות, זה לקח קצת יותר זמן, אבל ללא פקודה. טוניק,
דווקא זה שהייתי יחפה הפריע לי יותר מכל, כשהיינו בחוץ ודרכנו על האבנים. בתוך המים הכל היה הרמוני ואני, ששנים לא הייתי בים הנמוך ביותר בעולם, נזכרתי במקום הזה ובמהות שלו. חבל רק שבאותו הזמן חגו מעלינו גלשני אוויר ומטוסים קלים שצילמו והפריעו לנו לשמוע את הנחיות הבימוי של ספנסר. נשכבתי אחורה על גבי, ולפתע ראיתי את כל הגוף שלי - הציצים ושיער הערווה למטה - חשופים לכל, ואהבתי את זה.
מתברר גם שלבז'אז'ים שלי יש חיים משלהם בים המלח. היה יותר ממרנין לראות אותם מתנגדים לכוחות המשיכה. "הציצים שלי צפים והם נהדרים", אמרתי, וידעתי שכולנו נהדרים. וראיתי ציצים קטנים יותר, ציצים גדולים יותר, המוני קפלי שומן נהדרים וים של בולבולים. כולם יפים, כולם אמיתיים, כולם נהדרים.
בדרך חזרה באוטובוס, כשכולם ישנו, נזכרתי ב"טריני וסוזאנה" ובתחתוני הסבתא שהן ממליצות לכל אחת עם קצת שומן סורר לשים. כבר חודשים שבא לי מחטב מצטיין ופתאום אני תוהה - למה? הרי את הגוף צריך לשחרר. מצד שני, אולי בגדים פשוט עוזרים לנו לשמור על המסתורין ועל השאלות. כמו שאחד מהבחורים שפגשתי במיצג אמר לי: "אני הבנתי למה הזברה לובשת פיג'מה - זה פשוט הרבה יותר סקסי". אבל הוא טועה. זה לא העירום או הצורה של הגוף שעושים אותנו סקסיים. אלה הביצים - המטאפוריות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם