נביא אמת: איך האלבום החדש של גבריאל בלחסן?
באלבומו החמישי, "גם כשעיניי פקוחות", ממשיך גבריאל בלחסן להציג יצירה חשופה ואמיתית שמתנועעת סביב גבול השפיות. רק חבל שהלחנים לא עומדים בקצב של העושר הטקסטואלי
גבריאל בלחסן, ''גם כשעיניי פקוחות'', התו השמיני
בלחסן נכנס ויצא ממוסדות סגורים לבריאות הנפש רוב חייו הבוגרים. בראיון מ-2006 הוא הסביר שמצבו הנפשי החל להדרדר לאחר שלקח כדור אקסטזי כשהיה בן 22. החוויה המטלטלת הזו בוודאי לא היתה לו קלה בחייו האישיים, אבל עזרה לעצב אמן ויוצר חשוף שכותב את המציאות בצורה כל כך מלוכלכת ואמיתית.
הרי כולנו נעים מדי יום סביב גבול השפיות ובלחסן מרשה לעצמו לחקור את האזורים האלה ולחזור משם כדי לספר את מה שכולנו יודעים עמוק בפנים על הקיום האכזרי שלנו בעידן המנוכר של שנות האלפיים.
מספר את מה שכולנו יודעים. גבריאל בלחסן
צילום: נעם נתן
בלחסן עושה הכל חוץ מלייפייף את המציאות. אצלו החיים מלאים ב"כימיקלים, עישונים והזיות", כשהוא יוצא החוצה הוא רואה "שמש מזוהמת" וכשהוא מביט בנו הוא רואה "אוכלי פגרים", כפי שהוא שר ב"גשר בגובה רב". בלחסן הוא לא נביא שקר, הוא אומר את הדברים כפי שהם גם כאשר "אין לי כוח לכתוב עוד מילה". הוא מודה שכל מה שהוא רוצה זה "לתת ליום הזה להיגמר", כפי שהוא שר ב"גאולה".
כל העושר הטקסטואלי הזה מדגיש את נקודת החולשה של האלבום, שמצויה בלחנים המעט חד גוניים שחוזרים על עצמם ביותר מדי שירים באלבום. בין אם זה ב"5 בבוקר" או ב"2 בלילה", שני שירים מתוך האלבום, זה נשמע בערך אותו הדבר מבחינה מוזיקלית. קו גיטרות
מינורי, מעט פסנתר, הפקה מוזיקלית מינימליסטית עד בלתי נראית של רון בונקר, שאמנם מדגישה את הטקסטים של בלחסן, אבל גם משאירה אותם ברמת הדקלומים המוזיקליים ולא מעלה אותם לדרגה של שיר סוחף באמת.
יחד עם זאת, קולו הכריזמטי והנוכח של בלחסן מצליח להחזיק את השירים היטב והטקסטים מבטיחים שלא תנטשו את הבחור הרגיש הזה לרגע. גם אם הוא לא תמיד מגיע לגבהים הדרושים, זה כל כך מרגש כשהוא נשבר, וגם זיופים קטנים נשמעים כמו משהו אנושי כמעט מכוון שמשלים את התמונה הריאליסטית שהוא מצייר. באלבום החמישי שלו בלחסן ממשיך להרשות לעצמו להצביע על הפגמים של כולנו וכך עוזר להפוך את הייאוש לקצת יותר נוח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם