כמעט שם: איך האלבום החדש של ג'יימס מוריסון?
עם כתיבה מעט משעממת, ג'יימס מוריסון עדיין לא לגמרי מקיים את ההבטחה הגדולה שלו. אבל הפקה מוזיקלית מצוינת מצליחה להציל את האלבום השלישי שלו
ג'יימס מוריסון, ''The Awakening'', הליקון
מוריסון לא התכוון לקחת צ'אנסים עם האלבום הזה ושכר את שירותיו המשובחים של ברנרד באטלר כמפיק מוזיקלי. באטלר, מעבר להיותו אחת הצלעות החשובות של להקת הבריט-פופ סווייד, הפך גם למפיק מוזיקלי מבוקש שאחראי בין השאר לאלבום הבכורה המוצלח של דאפי. למרות שלבאטלר היו גם לא מעט כישלונות, כמו האלבום השני והמאכזב של קייט נאש, הפעם השילוב בין הקול השחור והמעט צרוד של מוריסון להפקת המוטאון המעודכנת של באטלר מוליד אלבום מרגש ומלא נשמה.
בריטי, במובן הכי טוב של המילה. ג'יימס מוריסון
עטיפת האלבום
בשיר שפותח את האלבום, "In My Dreams", הוא מצליח לייצר סאונד עשיר, מלא ברבדים ועדיין קליל ולא מופק מדי. זה ממשיך ב-"Six Weeks", שמוסיף גם כלי נשיפה וקולות רקע. אבל הכל נשאר מאד עדין, מאד בריטי, במובן החיובי של המילה.
דווקא כשמוריסון מנסה לייצר בלדות-פס-ייצור סטייל הסינגל הראשון "I Won't Let You Go", יש תחושה שזה מכוון ומתאמץ מדי, ונופל לכל הקלישאות האפשריות. למשל הדואט עם ג'סי ג'יי "Up", שנשמע כמו להיט בטוח אבל קצת בטוח מדי, כמו מתכון שמוריסון מנסה לשחזר מהדואט המצליח שלו עם פורטדו.
מוריסון מקדיש את האלבום לאביו ז"ל ולכל מי שהיה לו שנה
גרועה במיוחד ב-2010. המלנכוליה והצער שודאי ליוו את מוריסון בשנה שעברה מורגשים היטב באלבום השקט, אפילו בשבילו. "Right by My Side", למשל, הוא שיר יפה מלא בכאב, גם אם לא מוצלח במיוחד.
מה שמציל את האלבום משממון נורא היא ההפקה המוזיקלית של באטלר מצילה. הוא מצליח לקחת שירים ממוצעים, שמוריסון מקפיד לכתוב בעצמו, כמו "The Person I Should Have Been" שנשמע כמו המנון קאנטרי צפוי, ומוסיף לו קו כינורות עדין ברקע שהופך אותו להכלאה מעניינת. מוריסון איבד את אביו, אבל זכה במפיק מוזיקלי מצוין, ויש מצב שזה יהפוך את 2011 לשנה קצת יותר טובה בשבילו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם