ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

חלום עליכם: איך האלבום החדש של M83?

למרות שהשוגייז המהפנט עדיין שם, יכול להיות שהאלבום החדש של M83 היה עובד טוב יותר אם הוא לא היה כפול. האורך כן קובע

אלבום כפול עשוי להיות מרתיע, כמו להכנס ליער חשוך שאת סופו לא רואים. בכל זאת, זו הרפתקה שאמנים רבים בוחרים לצאת אליה, מעין סימון וי ברשימת הישגים מוזיקליים בקריירה.

אם כבר מחליטים לדחוס לאלבום אחד כ-80 דקות של מוזיקה - אורך בלתי-סביר ומעייף ממילא לאלבום - הוא חייב להכיל חומרים חסרי רבב שלא משאירים מקום לנשום. רוב האלבומים הכפולים נשענים על קונספט כלשהו שאמור לתת הצדקה לאורך המוגזם. לפעמים זה עובד מצוין, כמו במקרה של הסמשינג פמפקינז או אפקס טווין, אבל כשזה רע זה רע כפליים, כמו במקרה "סטדיום ארקדיום" המאכזב של הרד הוט צ'ילי פפרס, ולא חסרות דוגמאות נוספות לכישלונות כפולים. 

גם במרכזו של "Hurry Up, We're Dreaming", האלבום החדש של M83, קיים קונספט רעיוני שאמור להצדיק את אורכו. בראיון למגזין Spin מסביר אנתוני גונזלס, עמוד השדרה של M83: "הוא (האלבום) מדבר בעיקר על חלומות,

איך כל חלום שונה וייחודי ואיך החלומות משתנים במעבר מילדות לנערות ולבגרות. אני מאוד גאה בו. אם אתה יוצר אלבום ארוך מאוד, כל השירים צריכים להיות שונים זה מזה ואני חושב שהצלחתי לעשות את זה".

גונזלס הוכיח כישרון מוזיקלי יוצא דופן וחזון אמנותי ייחודי בכל אחד מחמשת האלבומים הקודמים של M83, עם צלילי שוגייז אמביינטיים וסהרוריים שלא דומים לשום דבר אחר, תוך שמירה על סאונד שתמיד מרתק. לזכותו יאמר, שהחל מיריית הפתיחה המצוינת של האלבום מורגשת אותה אווירה חלומית שהוא מדבר עליה, בלי להתפשר על איכות או על הסאונד המוכר.
 

השיר הראשון, בשיתוף עם זולה ג'יזס, נותן חשק לעוד והשיר השני והסינגל הראשון מהאלבום, "Midnight City", ממשיך לקיים את ההבטחה. "Wait" הוא הישג פופ-רוק אמיתי, רך כמו חמאה אך בעל עוצמה אדירה. גם "New Map" ו-"Steve McQueen" הם שירים סקסיים וחמים שכיף לשמוע שוב ושוב. גונזלס לא מתבייש לזווג כלי נשיפה עם אלקטרוניקה, תופים רועמים עם אמביינט, ואם להתייחס לכל קטע בנפרד מדובר באסופה של לא מעט שירים מעולים שלפעמים עושים חשק לרקוד ולפעמים לכבות את האור ולהכנע לאווירה המחשמלת.

חזרה על צלילים גבוהים וסאונד צורם משהו לאורך רובו המוחלט של האלבום אמנם מחברים את כל הסגנונות על פני 22 הקטעים באלבום באופן קוהרנטי, אך לפעמים אותו סאונד דומיננטי הופך לשתלטן וגורם לאלבום להשמע מונוטוני ומכאן גם לארוך מדי, אחד המילכודים הגדולים של אלבום כפול.

שישה קטעים די מיותרים, בני פחות משתי דקות, מעלים את התהייה (המעצבנת) - האם האלבום היה מוצלח בהרבה בלעדיהם ובאורך רגיל? הקטע האחרון מסתיים בחתך חד, כמו שעון מעורר קטע את החלום האחרון במפתיע, כאילו יש ליצירה הארוכה ממילא הזו עוד המשך כלשהו אי שם בתת-מודע של יוצרה.

אם מפרקים את האלבום לחלקיו, יש כאן כמה מהטראקים הכי טובים של M83 - שירים קליטים במידה נכונה שמשלבים בין פופ ורוק מרגש לשוגייז חלומי ומהפנט לפי מיטב המסורת. השלם אמנם לא עולה על סך חלקיו במקרה זה, אבל יש כאן מלא דברים טובים, טובים מאוד אפילו, שבזכותם כדאי להתעלם מהאורך המוגזם ופשוט להכנע למוזיקה. בהפסקות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...