איזה מלכה: 20 שנה למותו של פרדי מרקיורי
אולי אתם לא זוכרים, אבל בתחילת שנות התשעים קווין הייתה להקה די גמורה. מותו של פרדי מרקיורי, השבוע לפני 20 שנה, היה בעצם לידה מחדש. הן לקווין, הן לו
מעטים זוכרים היום שבטרם מותו של פרדי מרקיורי, כשמחלתו עוד נשמרה בסוד, היתה קווין להקה גמורה. במרוצת שנות השמונים סבלה קווין מירידה דרסטית בקרנה. ההרפתקאות הפרוגרסיביות, השירה האופראית, ההפקה הבומבסטית והסולואים הווירטואוזיים של הגיטריסט בריאן מיי איבדו מקסמם ההמוני.
לעומת הזרמים המוזיקליים הרעבים החדשים - Pאנק, פוסט Pאנק, סקא, גל חדש, ניאו רומנטיקה, גותיקה, אסיד האוס ואינדי דאנס - הגרנדיוזיות של קווין היתה מגוחכת; פסי הקול שכתבה לסרטי המדע הבדיוני התיאטרליים "איש הנצח" ו"פלאש גורדון" נשמעו כמו פארודיה עצמית לא מודעת. השפל הגיע ב"אינואנדו" שיצא בתחילת 1991 ונחל כישלון מסחרי צורב.
ואז קרה לקווין הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות ללהקה בשקיעה: הסולן שלה מת. ב-23 בנובמבר 1991 שחררה הלהקה הודעה רשמית בדבר מחלתו של מרקיורי, ופחות מ-24 שעות לאחר מכן כבר הלך מרקיורי לעולמו. בן רגע צבא דור שלם, שהתעלם מפועלה של קווין וראה בה דינוזאורית על סף הכחדה, על חנויות התקליטים ורכש בהמוניו את מרכולתה. חברת התקליטים אי.אם.אי, שחזתה את שינוי הכיוון, נערכה היטב לחגיגות המוות של מרקיורי ושחררה מחדש - עוד באותו שבוע - את "רפסודיה בוהמית", לצד שני אלבומי אוסף חדשים שהכילו את מיטב להיטי הלהקה.
אפילו הגדולים שבציניקנים בחברת התקליטים לא יכלו לצפות את עוצמת ההסתערות על חבילת הפרישה שסידרו למרקיורי. "רפסודיה בוהמית" זינק היישר למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי ושהה בו במשך יותר מחודש; האוספים, ובהם "איי וונט טו ברייק פרי", "בייסיקל" ו"דונט סטופ מי נאו", עשו דרך דומה לצמרת מצעד האלבומים, עם מכירות של מיליוני עותקים תוך זמן קצרצר. העולם התאהב מחדש בקווין וביקש עוד.
גם הלהקה עצמה לא טמנה ידה בצלחת והמשיכה להשביע את הביקוש הגואה בשלל דרכים יצירותיות: קונצרט מחווה למרקיורי באצטדיון וומבלי, הוצאה מחודשת לדואט "ברצלונה" עם זמרת האופרה מונסרה קבלייה שליווה את המשחקים האולימפיים שהתקיימו בבירת קטלוניה; ופרויקט רמיקסים לאלבומי הסולו של מרקיורי, מהם זכור במיוחד "ליבינג און מיי און", שבפרברים מסוימים זכה לכינוי "היא יורדת", ושגם הוא הגיע למקום הראשון במצעד.
המוות של מרקיורי הציל את קווין מהידרדרות כואבת לרשימת המצאי של השכחה. אם לוקחים בחשבון שבאותה תקופה הגיעו גם קורט קוביין והגראנג', שגילמו את ההפך המוחלט מראוותנות ומתחכום יתר, וגם הצמד ביוויס ובאטהד שלעגו לכל מה שהריח מנפיחות ומנשיות, הרי שעבור קווין, כמותג, היה המוות לא פחות מנס רפואי.
מנגד, אין ארוחות חינם. גם לא בגן עדן. באותה מידה שהמוות הזניק את מניות קווין, הוא גם הביא לרידוד המורשת המוזיקלית שלה למשך שנים רבות ומנע ממנה לעשות את הסיבוב השלם בדרך לרהביליטציה אמנותית. קווין נחקקה בתודעה כלהקה שכל שיר שלה - "ווי וויל רוק יו", "דה שואו מאסט גו און", " סאמבאדי טו לאב" - הוא הדרן פוטנציאלי שנועד לריגושים מיידיים, כשהצד ההרפתקני שלה נשכח לחלוטין. וכן, היה צד כזה.
במרס השנה יצאו מחדש חמשת האלבומים הראשונים של קווין: "קווין", "קווין 2", "שיר הארט אטאק", " לילה באופרה" ו"יום במירוצים", וכן אוסף חדש בשם "דיפ קאטס" (כולם ראו אור גם בארץ בהוצאת הליקון), שחשפו רבדים אחרים ביצירה של הלהקה. חיבורים מפתיעים ומקוריים בין מטאל מוקדם לגלאם ובין
פתאום, כשנוטעים אותו בתוך הקשר שונה - לצד שירים מאופקים יותר כמו "ברייטון רוק", "גרייט קינג ראט", "פאת'ר טו סאן" ו"סאן אנד דוטר" - נזכרים, לדוגמה, איזה שיר נהדר הוא "קילר קווין". האזנה בהקשר זה גם מגלה איזה באסיסט גדול הוא ג'ון דיקון, שחיבר שניים מהליכות הבס המצוטטות ביותר בהיסטוריה: בדואט "אנדר פרשר" עם דיוויד בואי, וכמובן ב"אנאדר וואן בייטס דה דאסט", שהיה לקטע מכונן בהיסטוריה של ההיפ-הופ. עוד מתברר שהפרדי מרקיורי הזה, עם כל הפלאברה שהיתה עליו, היה מוכשר כשד. יש דברים שברשת ג' ידעו לפני כולם .
// ניב הדס
אולי בהשראת הסיפור המקראי שבו לווה אובדן התמימות של אדם וחווה בהתגלות מגדרית, יודעת המיתולוגיה הישראלית לספר על רבבות ילדים שנפל להם האסימון - ובאותן שנים זה אכן היה אסימון - כשנודע להם שרגע מ"רגע עם דודלי" היא בעצם בחורה. עבור ילידי שנות השבעים המתין בהמשך הדרך רגע נוסף של הארה דומה, מהממת לא פחות: שמעתם, פרדי מרקיורי הומו!
היו אלה שנים שבהן משכב זכר היה עדיין עבירה פלילית בישראל ובחלקים לא מבוטלים של העולם הנאור, ימים שבהם המאבק הלהטב"י להכרה ולשוויון זכויות עוד היה בראשיתו, תקופה שבה הורים הזהירו את ילדיהם לבל יעברו בגן העצמאות בדרכם לחוף הים התל אביבי. הומו היה אז גידוף שגם בעלי מודעות חברתית לא התביישו להטיח בפרהסיה.
אצל בני עשרה היתה "הומו" מילה רק מעט פחות שגורה מ"באמש'ך" ו"באבש'ך". הכרנו אז, בתחילת שנות השמונים, פחות או יותר שלושה הומואים (גל אוחובסקי עוד היה דייל): זלמן שושי, שמעלליו סוקרו בעמודי העיתונים היומיים; הספר עם הדיבור המצחיק שגילם זאב רווח ב"ספר נשים"; ובוי ג'ורג', שהספקות היחידות לגביו היו אם הוא גבר הומו או אישה הטרו. כך שאם אחד מחבריך ללימודים רץ אליך נסער בהפסקה והודיע לך שפרדי מרקיורי הומו, היית שולח אותו לשחק דוקים.
היינו די תמימים. מכנסי הטייטס והשיער הארוך שעיטרו את מרקיורי בתחילת הקריירה נראו לנו כמראה טיפוסי בקרב זמרי הפופ של התקופה. גם כשב-1984 הוא לבש בגדי אישה ושר " I Want to Break Free" לא זעו לנו הפעמונים בראש, ובכלל עצם העובדה שהוא סולן של להקה בשם קווין - קווין, לא קינג - לא עשתה עלינו רושם. החזות המצ'ואיסטית, הגוף השרירי והקול החזק לא הותירו בידינו ספק. איך פרדי מרקיורי הומו אם יש לו שפם?
אלא שאם בוחנים את נטייתו המינית של אדם על פי שותפיו למיטה ולא על פי בדיקה גנטית, כמיטב המסורות הגזעניות, או בניסיון לחדור לצפונות לבו, אזי שלא היינו רחוקים כל כך מהאמת: חלק גדול מחייו הבוגרים העביר מרקיורי בחברת נשים. את השיר "Love of My Life" כתב עבור אהובתו, מרי אוסטין, שהיתה בת זוגו במהלך שנות השבעים. "בשבילי היא תמיד היתה כמו אשתי, והחברות בינינו היתה כמו נישואים", אמר על יחסיהם בראיון ב-1985. "יש לנו אמון זה בזה וזה מספיק לי. לעולם לא אוכל להתאהב בגבר באותו אופן שהתאהבתי במרי".
הרומן של מרקיורי עם אוסטין הסתיים עם רומן שניהל עם גבר אמריקאי. מאוחר יותר קיים מספר מערכות יחסים קצרות עם גברים, ואת חייו סיים בזרועותיו של ג'ים הוטון, בן זוגו בשש השנים האחרונות לחייו. ייתכן שמאז ומעולם נמשך לגברים יותר מאשר לנשים, ומאימת רוח התקופה בחר להדחיק את נטיותיו ולהסתירן. אך ההשערה הזאת טובה רק כניחוש ותקפה באותה מידה שתקפות הצהרות האהבה שלו כלפי אוסטין.
את הוויכוח על העדפותיו המיניות של סולן קווין, שמעולם לא הצהיר עליהן בגלוי, הכריעה הפוליטיקה של הדימויים. כשנודע שנגיף האיידס מקנן בגופו, נגמר הדיון. השמועה שרצה פעם בעיקר בין חברי הקהילה נהפכה תוך זמן קצר לאמת מוחלטת שפשטה בעולם כמובנת מאליה: פרדי מרקיורי הומו. איך לא הומו אם יש לו איידס?
// בן זילכה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם