מתוק מריר: דרייק מעלה את רף ההיפ-הופ
במקום להתחנף למיינסטרים העולמי, דרייק ממשיך בדרך שלו באלבומו השני "Take Care", ומצליח להיות המוביל למרות ריבוי האירוחים המוזיקליים
דרייק, ''Take Care'', הליקון, 2011
עכשיו, רק שנה אחרי אותו אלבום בכורה, כאילו כדי להוכיח כמה שיותר מהר שהוא לא "אמן של אלבום אחד", נוחת כבר האלבום השני - "Take Care". במקום להוציא אלבום שני מרוכך ומיינסטרימי יותר, שיצליח להכניס את שאר העולם לשגעון הדרייק, הקנדי הצעיר בחר להמשיך בדיוק איפה שהפסיק האלבום הקודם ולא להכנע לכל מיני תכתיבים מסחריים. דרייק מכין באלבום הזה תערובת ייחודית משלו שמעלה את הרף גם לראפרים מעט עייפים וחוזרים על עצמם כמו קניה ווסט וג'יי זי באלבום המשותף ומנופח האגו שלהם.
אל תאשימו את קנדה. דרייק
צילום: Hyghly Alleyne and Lamar Taylor
הטראקים באלבום עשירים מוזיקלית ומצליחים לשלב בין הז'אנרים השונים כך שכמעט ולא מרגישים את התפרים. הוא גם כולל הופעות אורח מרשימות כמו של שנטל (תשננו את השם) ב"Over My Dead Body" ההיפנוטי שנשלט כמעט כולו על ידי פסנתר, או ריק רוס, ללא ספק הדבר הבא, שמוסיף ראפ קומי במיוחד ב"Lord Knows" וגם סטיבי וונדר שמספק את צלילי המפוחית ב"Doing it Wrong" המרגש.
אבל אל תדאגו, לאלה מכם ששמות כמו ניקי מינאז', אנדרה 3000 או ליל וויין עושים
את זה יותר, גם הם נותנים יד באלבום המשובח הזה. אבל ה-סינגל באלבום הזה, ללא ספק, הוא שיר הנושא בו הוא מארח את ריהאנה.
ועדיין, דרייק הוא זה שמוביל את כל השירים באלבום עם קול מעט צרוד ומאוד מרגש שמצליח לטשטש את הגבולות בין מתוק, מריר ומלנכולי. אז נכון, הראפ האמוציונאלי שלו לא ישרוף את רחבות הריקודים או אפילו את משטחי הברייק דאנס בסאבווי הניו יורקי, אבל יש תחושה שלא צריך לדאוג לו, הבחור הקנדי הזה נוטה לסלול שביל משלו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם