אייר פראנס: אף אחד לא מזהה את אלינור קלוגר ברחוב
את הצרפתית היא מכירה מהבית, את עוז זהבי הכירה על הסט. אלינור קלוגר, הצרפתייה הנחשקת ג'ולייט מ"עספור", כבר רגילה לזה שאנשים עוצרים אותה ברחוב ואומרים לה שהיא ממש ממש דומה לצרפתייה הנחשקת ג'ולייט מ"עספור"
לא אצל קלוגר. הבחורה קופצת כל הדרך למכולת הקרובה. בטרנינג, אלא מה. כולה תענוג צרוף של אנונימיות. הסיטואציות שיוצר הפער הזה - בין השתתפות בסדרה מדוברת לשקיפות ברחוב - משעשעות אותה. כמו בפעם ההיא, ברכבת, עוד בעונה הראשונה. "ישב מולי ילד ששמע מוזיקה בסלולרי", היא נזכרת, "הוא הטריף לי את המוח עם המוזיקה. שאלתי אותו אם הוא יכול להחליש, אז הוא אמר לי, 'את יודעת, חבר שלי אומר שאת דומה לג'ולייט מ"עספור"'. 'זו אני', אמרתי לו. הייתי חייבת, לא יודעת למה. אז הוא אמר לי, 'כן, בטח', והמשיך".
מאכזב?
"לא. זה מאוד נוח. אני נכנסת לבר ואף אחד לא יודע שאני ג'ולייט. זה אומר כנראה שעשיתי את הדמות טוב. חוץ מזה, זה נותן מקום לעוד הרבה תפקידים אחרים. לא מזהים אותך עם משהו מסוים. וזה גם מצחיק. לאמא שלי יש חברה שהייתה מכורה ל'עספור', והיא אמרה לה, 'את יודעת, הבת שלי משחקת שם'. אז היא שאלה 'מי היא? מה, היא שם?'. היא לא זיהתה אותי. יש כאלה שייאמר לזכותם, יש להם עין חדה והם אומרים לי 'היי, את לא ג'ולייט מעספור?'. אבל בדרך כלל אף אחד לא מזהה".
ובכל זאת, זה חלק מהמקצוע.
"המקצוע הזה זה לא שיידעו מי אתה. בהתחלה, כש'עספור' עלתה ולא זיהו אותי אמרתי 'הא, מה', ומהר מאוד הבנתי שזה יותר טוב בשבילי. לא מזהים אותי? ביג דיל. אין לי ספק שזה מביא עבודה וזה מאוד חשוב, אבל בסופו של יום זה לא מה שקובע. אני גם לא מסוגלת לבוא עכשיו ולהגיד, 'שלום, אני אלינור קלוגר, שיחקתי ב"עספור", תנו לי עבודה'. אני לא פושרית".
לא רק גנטיקה מבדילה בין אלינור קלוגר (29) לג'ולייט, אשת-איש צרפתייה. בעונה הראשונה היא אשת עבריין (אביב אלוש) שנענית לחיזוריו הערסו-רומנטיים של איציק בנסולי (זהבי). הדמות של קלוגר מופיעה כמטרת על לפנטזיות גבריות, קשה קשה אבל בסוף נסחפת ללילות מזיעים. "ממש רומיאו ויוליה", היא צוחקת. בעונה השנייה - זהירות ספוילר - הם כבר זוג בנעימים. המציאות? 180 מעלות. קלוגר בשר ודם מתובלת בחמימות מעודנת, בכנות משכנעת. מצד שני, מדברת חד, מהר, צפוף.
"בהתחלה בכלל שלחו אותי לאודישן לתפקיד של אפרת דור. אחר כך, כשהביאו לי את הסצנות לאודישן של ג'ולייט, ממש התלהבתי. יש המון תפקידים שאתה קורא ואומר 'בסדר, עבודה', אבל את ג'ולייט ממש רציתי, כי היא ההפך ממני. איך שהיא מנפנפת את איציק, הקשיחות שלה. כיף לשחק דבר כזה. בלימודי המשחק כל הבנות שלמדו איתי היו יפהפיות, ואני הייתי הכי מבוגרת בכיתה.
"תמיד קיבלתי את התפקידים של המבוגרות, הרציניות, אלה שבוגדים בהן. פתאום תפקיד של בחורה צעירה, נשואה שמפלרטטת עם מישהו אחר, הכוסית. זה היה נורא כיף. חוץ מזה, אני דוברת צרפתית, אז אמרתי אני הולכת. ג'ולייט זה הומאז' לאמא שלי ולאחיות שלה. זה ערבוב שלהן. אני באמת בת מזל עם ג'ולייט הזו, כי זו בחורה כמו שבחורה צריכה להיות".
ספרי קצת על העבודה עם שאר השחקנים.
"היה לי נורא כיף. הפרטנרים שלי היו עוז ואביב, אחד יותר מקסים מהשני. עוז הוא פרטנר מאוד מיוחד, כי הוא מאוד מקשיב ונותן. האמת שחשבתי שארגיש מאוד חסרת ניסיון וכולם נתנו לי את כל המקום. מקסימים. זה בדיוק העניין, זה כמו חומוס - או שעושים באהבה או שלא עושים בכלל".
"עספור", ג'וקר במונחים של הפקות מקור, הבהילה גם את השותפים בה. הצלחה כזו? מי פילל. המוני בית ישראל, ויש שרואים את זה בשלילה, מצטטים את רביעיית "עספור". סלנג עובר לסוחר, לברזייה, לשיחות ברים. גם קלוגר הופתעה. "לא היה לי מושג שהסדרה הולכת להצליח ככה", היא מגלה, "הייתי נורא גאה שאני חלק מזה".
את יכולה להסביר את זה?
"לדעתי, זו פעם ראשונה שעשו סדרה בארץ שהיא כל כך ישראלית. לא משהו שראינו בסדרות בחו"ל. אני זוכרת ששלחו לי את הפרקים ופשוט לא הפסקתי לצחוק. זה כתוב בצורה מעולה".
כתבו עלייך "ההימור של 'עספור'". הרגשת צורך להוכיח את עצמך?
"בכל עבודה אני מרגישה שאני צריכה להוכיח, אבל זה מנוטרל ברגע שאתה מתחיל לעבוד. אחר כך, כשזה נגמר, אתה יכול להתחיל לחשוב איך היית. כששידרו את העונה הראשונה ישבתי בבית והרצתי סצנות אחורה לראות איך היה. היו המון סצנות שהתבאסתי. תשמע, נורא התרגשתי. באתי לשם כולי טירונית, הכי טרייה, ועדיין לא נתנו לי להרגיש ככה".
בעונה השנייה נדד הקאסט להולנד. קלוגר, בכייה לדורות, פספסה את ההזדמנות לבלות זמן איכות עם זהבי בקופי שופס של אמסטרדם. "נורא התבאסתי כי אמרו לי 'נוסעים לחו"ל' ואז הבנתי שאני לא נוסעת איתם. אחר כך אמרו שמצלמים שבוע בצפון, אמרתי 'יש!' וגם בזה לא הייתי. בסוף הצטלמתי בבני עטרות".
לא, היא לא נולדה בצרפת. המבטא, זה שמציץ בין המילים, הוא כנראה אשליית סאונד. קלוגר נולדה דווקא ברחובות, ומשם - מסע בין ערים. עברה לנהריה, משם לקיבוץ שניר, ירושלים, פיטסבורג בפנסילבניה, חזרה לעיר הקודש, תל אביב, רמת השרון - סוף לנדודי. ככה זה כשאבא כירורג בכיר ואמא אחות.
כיום ההורים בזיכרון יעקב. אבא מנהל את החטיבה הכירורגית ברמב"ם ("לא, הוא לא התפטר"), אמא אחות בקיבוץ שדות ים. אחיה הגדול, רוברט, שף במסעדה תל אביבית נחשבת. אחריה עוד שני אחים קטנים. נוף הילדות של קלוגר מכיל בעיקר מזוודות. חמש שנים, חמישה בתי ספר. חברי ילדות? אולי אחת, היא אומרת.
עד היום לא למדה לשמור על קשר, לטפח חברויות. מעולם לא הרגישה שעוקרים אותה. במקום זה, פשוט התמכרה למעברים. גם היום, כל שנתיים תעבור דירה. אם לא מתאפשר, כמו בשנה השנייה ללימודיה בניסן נתיב, תשנה אווירה. "כשגרתי בזמן הלימודים בפלורנטין בשנה השנייה רציתי נורא לעבור דירה ולא יכולתי, אז החלפתי את כל הרהיטים ושיניתי את כל הבית. אני חייבת לשנות דברים, להזיז. אני גם יודעת לארוז נורא מהר".
את השפה למדה מאמה. בגיל 17 עלתה מצרפת. בילדותה סירבה אמה של קלוגר לדבר איתה בצרפתית. החשש שלא תשלוט בעברית הכריע את הכף. מאוחר יותר השלימה עם זה. "נורא חששתי לפני הצילומים", היא מספרת, "במשך חודש דיברתי במבטא צרפתי בכל מקום, כדי שזה יתחיל להיתפס. בבתי קפה, במסעדות. הבנתי שאני חייבת להכניס את המבטא. ישבתי עם הטקסטים בעברית ויחד עם אמא שלי אמרנו אותם בצרפתית".
לבת הדוד, אגב, קוראים נתי קלוגר. "נתי זו היועצת שלי לענייני משחק", היא מספרת. "יום לפני האודישן ל'עספור' עשיתי עם נתי חזרת טקסט. אנחנו מתקשרות אחת לשנייה, אפשר לרכל ולדבר ולשחרר קיטור". אחרי השירות הצבאי ("הרגשתי תקועה") ושמונה חודשים של "דאוורות בפריז" קלוגר נחתה בניסן נתיב. "בהתחלה לא התקבלתי", היא מגלה, "ניסן אמר לי שאני לא בשלה וחסרת ביטחון. חזרתי הביתה שבורה, תכננתי לוותר. אמא שלי אמרה לי, 'אצלנו לא נכנסים לדיכאונות. את קמה והולכת להירשם למכינה'.
"נורא רציתי ללמוד משחק וישבתי עם הספר של האוניברסיטה וחשבתי מה אפשר ללמוד. חשבתי שמשחק זה לא מקצוע. בסוף הלכתי למכינה בפרינציפ ואחרי שנה באמת התקבלתי. בלימודים הייתי מאוד חסרת ביטחון ופיתחתי לעצמי עמוד שדרה. באחת השיחות האישיות שלי עם ניסן הוא אמר לי, 'את צריכה לחיות בתחושה של כולם טועים אבל את בסדר'".
לתחושה הזו, ל"אני בסדר", קלוגר עוד תזדקק בכמויות. בישראל, כיאה למיניאטורה הוליוודית, תפקיד מרכזי בסדרה מצליחה מסדר אותך, אבל מקסימום לתקופת הצילומים. אחרי החופשה בסרדיניה והדירה במגדלים שרכשת, אתה מגלה חדשות פיננסיות על החיים כשחקן. קלוגר, למשל, מעבירה אימפרוביזציות בבתי ספר עם קבוצת שחקנים ומציגה לילדים בגן ברמת גן.
זה כשהיא לא משחקת ב"הנסיכה איבון" בתיאטרון גשר (איבגי מביים) או בהצגת הפרינג' בצוותא "נו ציפור, לשרוק" (אלעד שרעבי כתב, ההצגה מועמדת לפרס "קיפוד הזהב"). בטלוויזיה השתתפה גם בעונה השנייה של "עבודה ערבית". בדרך נגעה בדוגמנות (פעמיים), ובפרסומות (בנק פועלים, מפעל הפיס, עמק לייט). בקרוב תוכלו גם לשמוע אותה שרה באלבום החדש של "אנרגיה חולנית".
אולי משום שתמיד נאחזה בקרקע, בלי חלומות על כרכרות ושטיחים אדומים, קלוגר שלמה עם כל רגע. "אני מאושרת", היא אומרת, "גם כשאני הולכת לבתי ספר או לגני ילדים. אז אני לא מצלמת כרגע, בסדר. אני בריאה, אני מאושרת. זה נשמע נורא זקן, אבל אני מצליחה להתפרנס מהתחום שלמדתי. אימפרוביזציות או שעות סיפור - זה גם חלק מהמקצוע וזה בסדר גמור".
יש איזה פער בין משחק בסדרה מצליחה לעבודה בגן ילדים?
"תראה, 'עספור' צולמה, שודרה ועכשיו אני צריכה עבודה. למזלי, אני עושה דברים שאני אוהבת. אני באמת זורמת. אם הייתי מתבאסת מהעבודה הזו לא הייתי עושה אותה. הקו האדום שלי זה הרגע שבו אני מתחילה להיות ממורמרת. זה עושה קמטים, אני מפחדת מזה".
ועדיין , זה לא קצת מבאס?
"אני יודעת שזה לא נשמע זוהר, אבל אני צריכה להתפרנס. אין בזה שום דבר פסול. אני לא איזו זוהרת, לא כוכבת על. וחוץ מזה באמת שעל הזין שלי. זו עבודה ואני אוהבת, מעריכה וגאה בה. יש אנשים שיגידו, מה, היא שיחקה ב'עספור', איך היא הולכת לגני ילדים ועושה שעת סיפור. שיגידו. אני לא רואה אף אחד ממטר. שלא יעבדו עלי. אין אף אחד שמצליח להתפרנס רק מזה לאורך זמן. אי אפשר. אני לא יכולה להרשות לעצמי לשבת בבית שלושה חודשים עד שתגיע עבודה אחרת. אני לא מוכנה. אז עושים דברים אחרים וזה נהדר.
"אני לא מנסה לייצר שום חזות. יש ימים שאני אגיד לך 'חרא מקצוע' ואיזה מטומטמת אני שהלכתי לזה, ויש ימים שאני אגיד איזה מקצוע מדהים. בין לבין אני הולכת לישון בהרגשה שאיזה כיף זה שקמתי לעבודה ולא הלכתי לעשות משהו שאני לא אוהבת כמו לעמוד ולמכור בחנות. מי שמחפש כוכבת זוהרת, מבין מהר מאוד שאין דבר כזה".
ממהרת לתפקיד הבא?
"אני רוצה שדברים יתבשלו על אש קטנה ואני גם ככה 'לייט בלוּמר' בהכל. בין אם זה כשהוצאתי רישיון נהיגה או בין אם זה כשהתחלתי ללמוד משחק. הדברים שלי קורים נורא לאט. זה לא שדופקים בדלת ואומרים 'אנחנו רוצים את אלינור'. לא , ואין לי בעיה עם זה. לאט, לאט".
לתפקיד איזבלה ב"הנסיכה איבון" של איבגי דווקא השתחלה מהר מהר. "איבגי לימד אותי בסטודיו וכשאמרו לי שהוא הולך לביים הצגה התקשרתי אליו, פעם ראשונה שעשיתי דבר כזה, ואמרתי לו, 'איבגי, אני רוצה לעשות אודישן'. אז הוא אמר לי, 'עזבי אודישן. סבבה. את עושה תפקיד'. זה רק בגלל שזה איבגי והוא איש שממש אוהב שחקנים".
תיאטרון או טלוויזיה?
"תיאטרון, תיאטרון. אני יודעת שאם לא יביאו את זה אלי אני אשיג את זה. בכל מקרה, אין לי איזו פנטזיה ספציפית".
משהו שלא תעשי?
"נבר סיי נבר".
כבר שנה וחצי היא בזוגיות עם השחקן נדב נייטס, צעיר ממנה ב-11 יום . נייטס משחק עכשיו ב"אחים בדם" בבית לסין. "זה מסוג ההצגות שאתה יושב ואומר 'וואו, גם אני רוצה'", היא מפרגנת. הם הכירו בלימודים. נייטס הגיע שנתיים אחריה. לו הייתה חברה, לה היה חבר. בינתיים, הסתפקו במבטים.
"שנתיים אחרי שעזבתי את הסטודיו נפגשנו במקרה ברחוב", היא נזכרת. "דיברנו קצת וחודשיים אחר כך זה התחיל. אם יש איזו קריקטורה של שחקנים, אז אנחנו לא. כשהכרנו לא הגעתי לראות את ההצגות של הכיתה שלו, לא ראיתי איך הוא משחק אף פעם. רק חצי שנה אחרי שהתחלנו לצאת באתי וראיתי איזה שחקן הוא, באמת כישרון נדיר. ועדיין, ההיכרות שלנו לא הייתה דרך המשחק. זה לא מה שמחבר בינינו".
שני שחקנים בבית אחד. קצת מסוכן, לא?
"יש מישהי שאמרה שאהבה זה פעם להיות גנן ופעם להיות גינה. אין ספק שבמקצועות דומים יש תקופות שאני הגינה ויש תקופות שאני הגנן. צריך לדעת מתי לפנות מקום אחד לשני. אדרבה, הוא החבר הכי טוב שלי. יש תקופות שהוא עובד הרבה ואני לא עובדת בכלל ולהפך, או ששנינו נשב בבית נסתכל אחד על השני ו'מה עושים?', ביומיום זה לא סובב פה".
בדבר אחד נייטס יכול להיות רגוע. צופי "עספור" שפיתחו אהבת אמת לג'ולייט דרך ה-V.O.D וטרחו ליידע אותה בדרכים חברתיות, יותר ופחות, לא רשמו הצלחה מפתיעה. "אף אחד לא יזיז אותי מנדב", היא צוחקת, "אמנם בעונה הראשונה לא הייתי איתו, אבל זה בעיקר מצחיק ומחמיא ולא יותר מזה. ההודעות האלה זה קריפי מדי בשביל שאני אענה עליהן".
בטוח היה איזה "אבא שלך גנן?".
"היה פעם מישהו שזיהה אותי ברחוב ואמר לי, 'אני יכול גם פעם אחת לראות את פריז?'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם