בדימוס: בריטני ספירס בת 30. האם היא עדיין רלוונטית?
בריטני ספירס בת 30. זמן טוב להספיד אותה. לא כזמרת, אלא כמודל, כי היום כבר צריך יותר מהפקה שווה, יחסי ציבור טובים ופופיק - צריך גם לדעת לשיר
>> האם בריטני ספירס היא אייקון אופנה?
>> בחרנו עבורכם את חמשת הרגעים המביכים ביותר של בריטני
יום הולדת 30, שאותו היא חוגגת ממש היום, הוא זמן טוב לספוד לספירס. לא כזמרת, אלא כמודל, כתבנית שפסה מן העולם. אף שהקריירה שלה רחוקה מלהסתיים - אלבומה האחרון, "פאם פטאל", הוא דווקא אחד המוצלחים שלה - בריטני היא כבר לא הדגם המועדף בפס הייצור של כוכבי וכוכבות הפופ החדשים. הפזמונים עדיין כתובים היטב, ההפקה רושפת אש והקליפים חושפים טפחיים, אבל מי שהחלה את דרכה בגיל 16 כריאקציה בובתית וקלת משקל לעצמאות הזועמת של אלאניס מוריסט וחקייניותיה - מרדית ברוקס, זוכרים? - היא היום דינוזאור.
אני מזייפת בהופעה חיה, אבל תראו איזו חמודה אני! ספירס
AP
הסיבה הראשונה להפיכתה לאנכרוניזם היא יכולותיה המוגבלות. בעידן שבו מוזיקה מוקלטת הפסיקה להרוויח ומתפקדת אך ורק כפרומו לסיבוב ההופעות, אין לבריטני ולשכמותה מה למכור, במובן הכי קפיטליסטי של המילה. החוויה החיה, המעורטלת למחצה, שהיא מספקת, לא מתעלה מעל הקרנבל הטראשי שמרצה את הקהל ההומואי הנאמן, שמראש מקיים איתה יחסים שבנויים על מרחק אירוני.
לעומת זמרות כמו אדל, פלורנס וולש, ביונסה ואפילו ריהאנה, שמלהטטות בקולן גם ללא עזרים טכנולוגיים, הופעה חיה של בריטני היא מוצר מוזיקלי נחות. בעוד הן מאלתרות בספונטניות, משנות טונים ומשחקות עם המלודיה כדי להדגיש את אלמנט החיות, היא נותרת קפוצה, נצמדת באדיקות לכוריאוגרפיה שהוכתבה לה, מתנשפת לתוך המיקרופון התלוי על צווארה ומקווה שערוץ השירה המוקלט יכסה על פגמיה.
מתנשפת לתוך המיקרופון. ספירס בהופעה MCT
הסיבה השנייה לדעיכת המודל הבריטנאי גלומה באופי שלה, או ליתר דיוק בהיעדרו. כבר יותר מעשור שספירס היא דמות מכוננת בתרבות העממית העולמית, ועדיין אין לנו מושג מי היא. מה הם רצונותיה, שאיפותיה, שנאותיה ומאווייה, ואיזו מין אמא היא. אנחנו לא יודעים, וספק אם היא עצמה יודעת. מגיל צעיר דוכאו כל יצריה כדי שתהיה טבולה ראסה ותעוצב בהתאם לגחמותיהם של מפיקיה. היא המוצר המושלם; זה שמתאים
את עצמו בכל פעם להעדפות הצרכן. רק את הצורך בכישרון לא הביאו בחשבון. לכן היא לוקה בחסר אפילו לעומת קייטי פרי, שאישיותה הקומיקסית קורנת החוצה בכל עת ושבעלה הוא הקומיקאי הבריטי הנעלה ראסל ברנד.
תעשיית המוזיקה היא שוק אופורטוניסטי ונטול סנטימנטים. חמש שנים חיכו מעריציה של איימי ויינהאוס לאלבום המשך ל"בק טו בלאק" ולא ידעו שמה שישחרר אותו לבסוף הוא המוות. לבריטני, נכון להיום, לא נשקפת סכנת הכחדה או שכחה. מי ששרה את "בייבי וואן מור טיים" ו"טוקסיק" תשכון בתודעה הקולקטיבית לעד, כנראה בלי תחתונים. אבל מנהלי חברות תקליטים שלפני עשור חיפשו את הבריטני הבאה מחפשים עכשיו את אדל הבאה. מנגד, לעולם אין לזלזל בכוחן של גימנזיסטיות נחושות בקוקיות תמימות ובחצאית קצרה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם