שבחי ירושלים: מה הופך את "עספור" לכל כך טובה?
הערב מסתיימת העונה השנייה של "עספור". הנה מרכיבי הנוסחה שבזכותם הפכה דרמת הפשע של הוט לאחת הסדרות הנועזות ביותר שנראו על המסך הישראלי
"עספור" היא תופעה נדירה בנוף הטלוויזיוני בישראל: היא מצליחה רק בזכות עצמה. מככבת בה חבורת גברים עמוסה בטסטוסטרון, אבל הם אינם מזכירים בשום אופן את החבורה החרמנית והעשירה מ"הפמליה"; היא מתרחשת בשכונת מצוקה, אבל אין בה זכר ל"הסמויה"; היא מצחיקה, אבל ממש לא כמו "סיינפלד" (שלמרבה הצער עדיין משמשת מקור השראה כמעט בלעדי לקומדיה הישראלית). " עספור" רחוקה מלהיות מושלמת, אבל היא המציאה עולם משלה ושפה משלה, ואלו הישגים לא מבוטלים בעידן שבו התוכניות הנצפות בישראל הן תוצר של פורמטים שנולדו בחו"ל.
"עניין החדשנות זה חלק מהגאווה שלי כבמאי ושל גיא עמיר וחנן סביון בתור תסריטאים", אומר במאי הסדרה רני סער. "רצינו לעשות משהו שונה, וזה קרה הרבה בזכות התסריט. כבר בעונה הראשונה הבינו שזו דרמה יומית שלא נראתה כמוה בעבר. גם הגיבוש החברתי מאחורי הקלעים וחדוות היצירה שפיתחנו וטיפחנו תרמו לדבר הזה. אחת התגובות היותר פופולריות שקיבלתי היא'נראה שהיה לכם כיף לעשות את הסדרה'".
בזכות הבוטות
סערות ציבוריות רבות ליוו את סדרת הלהיט. צופים התלוננו למועצת הכבלים והלוויין, וגורמים במשרד לביטחון פנים טענו שהקטטות והשימוש בסמים משחיתים את הנוער. אולם זהו בדיוק סוד כוחה של "עספור": היא החלוצה מבין הסדרות שפונות בעיקר לקהל הצעיר אבל לא מנסה לחנך אותו. יתרה מכך, היא שומרת על טון כמעט אדיש
בזכות ירושלים
הגם שהעונה השנייה של הסדרה התרחשה באירופה, מרבית הדמויות עדיין היו ירושלמיות. "עספור" היא הסדרה היחידה שנולדה בבירה ולא עוסקת בקונפליקט החילוני-חרדי או הערבי-יהודי (סער: "לגעת בקונפליקט זה לעשות את המובן מאליו"). במובן מסוים, למרות חייהם העלובים של הגיבורים, "עספור" עושה לירושלים יחסי ציבור טובים יותר מכל יוזמה מתוקשרת של ניר ברקת. בו בזמן היא מחדירה לשיח התל אביבי סלנג מהעיר שעליה התל אביבים כל כך אוהבים ללגלג.
בזכות הליהוק
גל גדות בתור סוחרת סמים טרנס-אטלנטית שמנהלת קווים תמורת מאות אלפי דולרים ולא מהססת להסגיר גם כמה ראשים על הדרך, והכל למען הכסף הנדרש לניתוח השתלת כליה עבור אחיה; אור גרוסמן כבת עשירים שעברה תאונת דרכים וכעת מתמודדת עם המציאות החדשה בתור נכה בכיסא גלגלים. איפה הן ואיפה הדקלומים של בר רפאלי ב"פיק אפ". גם כאן מעזה "עספור" במקום שבו אף אחת לא הלכה לפניה - לקחת פרצוף יפה וליצוק לדמות שלו משמעות של ממש. סער לא חושב שהמראה הוא פקטור: "גל שחקנית מהשורה הראשונה. גם בהוליווד חושבים ככה. היא כבר מזמן לא בקטגוריה של דוגמנית, הקמפיינים זה בנוסף, זה חלק מהפרנסה".
בזכות היבוא
בעוד שבעונה הראשונה ביקרה ג'ולייט, שהיא בעצם ישראלית מרחובות בשם אלינור קלוגר המוכשרת בזיוף מבטא צרפתי, לעונה השנייה הצטרפה גויה טהורה. את תפקיד רלי אאחוניה (או אלי אוחנה, כפי שכינו אותה החבר'ה) גילמה מרתה הרמידה הלוהטת - גרסה ספרדייה של אשת הטלוויזיה דפנה לוסטיג, מינוס ההבנה המוזיקלית ואילן היוחסין המפואר. יש שיגידו שזה המרשם לאישה המושלמת. סער: "מרתה מהממת. שלחו לנו אודישן שלה מסוכנות בספרד והיא הקסימה אותנו. שחקנית פתוחה ורעבה שמביאה איתה משהו מיוחד ואנושי. התאהבנו בה והיא בנו. בסצנה הראשונה שצילמנו איתה, שהיתה סצנת עירום, היא היתה משוחררת, בטוחה, אותנטית ומעוררת השראה. מרתה היא ללא ספק אחד הדברים הטובים שקרו בעונה הזאת".
בזכות הכישרונות
"עספור" הזניקה את הקריירה של כמעט כל המשתתפים בה: היא העניקה לשלום מיכאלשווילי, איש מה קשור ו"הבורר", תפקיד דרמטי והפכה אותו לאחד הכוכבים הבולטים בישראל; היא הכתירה את עוז זהבי כיורש הרשמי של יהודה לוי במשבצת היפיוף שגם יודע לשחק; היא גילתה לעולם את אפרת דור המצוינת, שמככבת כעת גם ב"אחת אפס אפס" בערוץ 10; והיא אפילו סידרה ליוצרים, עמיר וסביון, תפקידים בפסטיגל.
בזכות הערסים
בסיפור שמתמקד בשהייה של ישראלים וואחשים בחו"ל קשה לא ליפול למלכודת הטחונה של פערי תרבויות, החל מגנבת מגבות, דרך אנגלית עילגת ועד להיתקלויות בירוקרטיות. למרות הפוטנציאל השלום אסייאגי שמזמנות סצנות כאלה, גם כאן מצליחה "עספור" להתעלות מעל לרף הקלישאה והבורקס. "זה הצליח בעיקר כי גיא וחנן כותבים מעולים ותסריטאים אינטליגנטיים ולא נסחפים לעשות משהו שכבר נעשה", מסביר הבמאי.
בזכות הנוף
ההחלטה לקצר את העונה השנייה של "עספור" מ-50 ל-20 פרקים כדי לפנות את התקציב לצילומי חוץ בהחלט השתלמה. העונה צולמה ברובה בהולנד. כל סצנת חוץ - טחנת רוח; כל לוקיישן אירופי - קופי שופ. הכי רחוק מהאולפנים בנווה אילן. סער מציין כי שיקולים נוספים עמדו מאחורי קיצור העונה: "ההחלטה לקצץ במספר הפרקים היתה גם שיקול של תוכן, גיא וחנן לא רצו שיפילו עליהם לעשות 50 פרקים. הם רצו סיפור מהודק וטוב ולא מרוח. בפועל צילמנו באמסטרדם ומשם נסענו לכפר בדרום הולנד שנראה כמו ספרד ובחלקו כמו צרפת, ושם זייפנו חו"ל. הלוואי שהיו יכולת ותקציב לטוס באמת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם