מחממי אוזניים: המלצות מוזיקה לפתיחת השבוע
טיון יארדס מתחממים להופעה בישראל אצל ג'ימי קימל, אוף מונטריאול מתחממים להופעה בישראל עם סינגל חדש, שני מיקסטייפים חדשים בגזרת ההיפ הופ ולנה דל ריי, לראשונה, מאכזבת. המלצות המוזיקה
מההופעה בתוכנית של קימל אפשר ללמוד שהאלבום לא לגמרי שורד את המעבר לבמה, בעיקר בגלל שהקול של גרבוס מעט צורם בלייב. אבל בכל זאת נרא שהולך שם משהו די מרומם, ובטוח שבבארבי הכל מרגיש קצת אחרת מבאולפן טוק שואו.
>> טיון יארדס בישראל - כל הפרטים
2. ואם אנחנו כבר בענייני הרכבים שמגיעים לארץ, יום לאחר שנודע כי אוף מונטריאול מגיעים גם הם לישראל, הם הוציאו סינגל ראשון מתוך אלבום חדש שעתיד לצאת בפברואר ונקרא "Paralytic Stalks". כמו הרבה מהדברים שאוף מונטריאול מוציאים, גם "Dour Percentage" דורש כמה האזנות. בעצם, אם אתם במצב רוח טוב, אולי תהנו ממנו כבר בשמיעה הראשונה. האינדי-דיסקו מרומם הרוח הזה עלול לעצבן אתכם אם אתם לא בדיוק במצב הרוח הנכון, אבל אם אתם כן, הוא ישמע לכם מתוק במיוחד. עוד מישהו שם לב שהם הולכים ונהיים דומים לסיזר סיסטרס?
3. עדיין לא הצלחתי לנתח בצורה מעמיקה מספיק את הסיבה שלא מעט אמנים (דאס רייסיסט ודה וויקנד, למשל) מוציאים לאחרונה מיקסטייפים במקום אלבומים. ליתר דיוק - מוציאים אלבומים וקוראים להם מיקסטייפ. ההימור הטוב ביותר הוא שמדובר במושג שמתאים יותר לאופן צריכת המוזיקה וההכרה באלבום כלא יותר מאסופת שירים, שסביר שינוגנו בנפרד ולא כיצירה שלמה.
שני מיקסטייפים כאלה יצאו השבוע, להורדה בחינם - האחד של קול איי.די. מדאס רייסיסט והשני של רייקוון. מכיוון שהם בחינם, קחו את שניהם, אבל לטעמי המומלץ יותר הוא זה של רייקוון. קול איי. די. פותח את המיקסטייפ עם טראק שהיה יכול בקלות להאסף מרצפת חדר העריכה של לסד סאונדסיסטם, ואפילו מכריז: "אני ג'יימס מרפי". אבל ההומור של הרכב האם שלו מחזיק מעמד בערך שני קטעים, ולאחר מכן המיקסטייפ מתפתח למחוזות לא לגמרי צפויים, אבל יחד עם זאת משעממים. רייקוון מציע היפ הופ יותר קלאסי, עם 17 קטעים והרבה אירוחים.
4. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשבוע הודלפו עוד שני שירים מאלבום הבכורה של לנה דל ריי (תוכלו לשמוע אותם באיידולייטור). אי אפשר, כי האנשים שעומדים מאחוריה דואגים טוב טוב שלא תוכלו להתעלם. לכן, למרות שמדובר במדור המלצות, צריך להזכיר אותם, גם אם הם לא כל כך מוצלחים או מומלצים. למעשה, הם אפילו מדאיגים. עד עכשיו כל קטע שלנה דל ריי הוציאה היה טוב עד מעולה, אבל "National Anthem" לוקה בלחן מעצבן ואסתטיקה נויז-פופית נטולת כל רגש, בעוד שרגש הוא דווקא מה שדל ריי מצטיינת בו; ו"This is What Makes Us Girls" הוא ילדותי ונשמע כמו סקיצות מוקדמות של מישהי ששנים לאחריהן הוציאה את "Video Games". אם שני השירים האלה לא היו משתחררים בבת אחת, היה אפשר להתייחס אליהם כאל מעידה חד פעמית, אבל הדאגה האמיתית היא שם מסמנים מגמה, ואולי דווקא סינגלים שיצאו עד עכשיו הם החריגים. בסוף ינואר נדע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם