פבלו האני: פבלו רוזנברג נחשף
את הבשורה על הפיטורים מ"כוכב נולד" הוא קיבל בשיחת טלפון מיחצנית, שעתיים לפני שפורסמה ההודעה לעיתונות. שנתיים אחרי העלבון ההוא, עם יציאת אלבומו החדש, "כשאני מתאהב", פבלו רוזנברג מדבר על האיחוד הקרב של סטלה מאריס, מסע השורשים שערך עם אמו לארגנטינה, הגעגועים לאביו שנהרג בתאונת דרכים ואיך הפך מז'לוב של רוק כאסח ליקיר עקרות הבית
באוקטובר 2011, אחרי היעדרות ארוכה, יצא פבלו רוזנברג לביקור במולדתו, ארגנטינה. לרוזנברג, שעבד אז על אלבומו החדש, "כשאני מתאהב", שכולל גרסאות עבריות לשירים לטיניים, זה היה מסע של התחברות מחדש לשורשיו המוזיקליים, והוא הקליט במהלכו דואט עם אלחנדרו לרנר הנערץ, מגדולי המוזיקאים של דרום אמריקה.
אבל הביקור היה טעון רגשית עבורו ביותר ממובן אחד. רוזנברג צירף אליו את אמא שלו (שנקראת - הייתם מאמינים - סטלה מאריס), והיא פגשה בארגנטינה את אחיה אנטוניטו לאחר 37 שנות פרידה. האם, הוא מספר, היא בת למשפחה איטלקית קתולית שהיגרה לדרום אמריקה, והיא התגיירה לצורך נישואיה לאביו והעלייה לישראל. לשניהם הביקור היה כמו שיבה לבית שהוא כבר מזמן לא שלהם.
"אמא שלי גדולה מאח שלה בשלוש שנים. כשהיא עזבה את ארגנטינה היא הייתה בת 32 והוא בן 29", מספר רוזנברג. "בביקור באוקטובר הם נפגשו לראשונה מאז שהיא נסעה, כשהיא בת 69 והוא בן 66. אמא עזבה בעקבות האהבה לאבא. היא הייתה צריכה תעצומות נפש כדי להחליף דת, להחליף מדינה ולעזוב את כל המשפחה שלה. זה לא דבר פשוט.
"בהתחלה אמא ואחיה היו מתכתבים, עם השנים התקשורת ביניהם דעכה. לפני 11 שנים, כשנסעתי לביקור בארגנטינה, התכוונתי לצאת מבואנוס איירס לרוסאריו, שם חיה המשפחה שלי, אבל בסוף זה לא יצא. אמא חשבה שביטלתי את הנסיעה כי אחיה מת ואני מסתיר ממנה את מותו. אז הפעם החלטתי, שלפני שמשהו חס וחלילה באמת יקרה למישהו, אני חוזר לשם, לוקח אותה איתי ומחבר ביניהם. הרגשתי כאילו שאבא שלי, זיכרונו לברכה, אמר לי: תשמע, קח את מאמי לבית ילדותה, סגור לה את הפינה הזאת".
חוויית הביקור הייתה מסעירה אבל גם כואבת, והיא סגרה לשניהם מעגל. "הגענו לארגנטינה ביום חמישי, ומכיוון שאין רכבת בין בואנוס איירס לרוסאריו והנסיעה לוקחת ארבע שעות, הדוד אמר לי, 'אני בא לקחת את מאמי מהמלון ביום שישי'. בשישי היו גשמים, והוא מתקשר ואומר, 'קצת סוער פה, אני לא רוצה לצאת לדרך, אני אעשה את זה מחר'.
"חבר שלי טען שזה נשמע מוזר. הוא לא ראה אותה 37 שנים, ודוחה את הנסיעה כי יורד גשם? חשבתי, אם הוא לא יבוא לקחת אותה זה ישבור אותה לגמרי,
חשבת פעם מה היה קורה אם הייתם נשארים בארגנטינה ולא היית מגיע לישראל?
"כל הזמן אני חושב על זה. נראה לי שבדלתות המסתובבות שלי יש שלוש מציאויות מקבילות: אחת, אני נשאר בארגנטינה, הופך לכדורגלן בינוני עם קריירה נחמדה, לא מי יודע מה, והיום כבר הייתי פורש; שתיים, עובר למנהטן, כי אבא שלי היה קרדיולוג וקיבל הצעה לעבוד בבית חולים הר סיני, וגם אני הייתי נהיה רופא, רופא טוב אבל לא מאושר; ושלוש, עובר לישראל ונהיה זמר, מה שבאמת קרה, וזה בול מה שאני אוהב. בנסיעה הזאת לארגנטינה התבררה לי הזהות שלי, שלא הייתה פתורה לי עד היום".
תסביר.
"תמיד אמרתי לעצמי: רגע, אני ארגנטינאי, אז למה אני חי בתל אביב? עכשיו אני יודע שאני יותר ישראלי מארגנטינאי. נכון, בואנוס איירס מדהימה, האוכל, הכדורגל והאנשים נפלאים, אבל ישראל זה המקום שלי, ללא ספק".
דימוי הדלתות המסתובבות מעלה בזיכרון של רוזנברג את אביו ברנרדו, שנהרג בתאונת דרכים ב-2004 על ידי רכב מטאטא כבישים. "אבא שלי נהרג במעבר חצייה. זה קרה ביום חמישי בבוקר, היום בשבוע שבו הוא היה אמור להוציא את הילדים שלי מהגן. ביקשתי ממנו לקנות תפוחים לבני מיכאל, שוקולד לבן לבתי עמליה וגוש פרמזן לאמא.
"אחרי התאונה עברתי ברחוב פנקס בתל אביב וראיתי אמבולנסים ושקית מוטלת על הרצפה. הוא כבר פונה. אמרתי אופס, מישהו חטף פה, עוד לא ידעתי, ונסעתי לאכול צהריים במסעדה. ואז אמא התקשרה בקול רועד ואמרה שאבא הלך לסופר ולא חזר, וישר ידעתי. חזרתי למקום התאונה וראיתי את המשקפיים שלו מוטלים על הכביש, ובשקית היה תפוחים, שוקולד לבן ופרמזן. חשבתי, אם מישהו היה עומד לפניו בסופר, והוא היה מתעכב לכמה שניות עם העודף, הוא לא היה נהרג. אחרי מותו הביטוח הציע לאמא שלי 35 אלף שקל. זה מה ששווה בנאדם בן 64".
ברנרדו רוזנברג לא זכה לחגוג עם הנכדים התאומים מיכאל ועמליה יום הולדת 13. המסיבה שלהם התקיימה במועדון רדינג 3 בתל אביב. הוא גם לא זכה לחגוג את חתונתו השנייה של פבלו עם מירי לוי, דוגמנית ומדריכת רכיבה טיפולית על סוסים, שצעירה ממנו ב-18 שנה. מירי גבוהה ממנו בחמישה סנטימטרים - נתון שגרם לגל גדות, אחת האורחות בחתונה, להרגיע מול המיקרופון של צוות התוכנית של גיא פינס ש"במיטה כולם באותו גובה".
התפריט המוזיקלי של פבלו רוזנברג השתנה לאורך השנים. בתחילת דרכו עשה עם סטלה מאריס הבי מטאל ורוק כבד מכוסח, מוזיקה שמזכירה אסאדו נוטף דם. אחר כך, כשרוזנברג יצא לדרך עצמאית, הוא עבר לפופ רומנטי רך כמו עוגיית אלפחורס במילוי ריבת חלב. שילוב של שני הסגנונות המנוגדים האלה מאפיין את עבודתו העכשווית. ראשית, רוזנברג מכריז בזאת על איחוד של סטלה מאריס, שבמסגרתו תתקיים הופעה גדולה בקיץ וייצא אלבום אוסף שיכלול גם שני שירים מקוריים חדשים. במקביל, הוא מוציא בימים אלה את אלבום הסולו "כשאני מתאהב", שמתחזק את פופ אמצע הדרך הרומנטי שלו.
רוזנברג לא מתכוון להתנצל על חייו הכפולים. "יש סדרת טלוויזיה מעולה בשם 'בוס', שבה קלסי גראמר משחק את ראש עיריית שיקגו", הוא אומר, "ויש שם בחור צעיר שמועמד להיות מושל. מישהו שואל אותו,'אתה לא חושב שאתה מזגזג יותר מדי?'. והמועמד הצעיר אומר לו, 'אבל אני תמיד אומר את האמת'. כשראיתי את זה אמרתי לעצמי, 'וואללה, פבלו, אתה מזגזג בין ז'אנרים במוזיקה. לפעמים זה מבלבל אנשים, לפעמים זה פועל לרעתי, אבל זה נוח לי, והכי חשוב: זה תמיד אני'".
זה הזמן להדליק את הנרות על העוגה: סטלה מאריס, הלהקה שבה התגלה רוזנברג בגרסתו הצעירה והשעירה, חוגגת עכשיו 20 שנה לצאת אלבומה הראשון, שנקרא על שמה. הלהקה, מחלוצות הרוק הכבד בארץ, נוסדה בחיפה בתחילת שנות התשעים וקבעה תקדים כשהקליפ ל"אישתר", אחד הלהיטים מאלבום הבכורה, היה הקליפ העברי הראשון ששודר באם-טי-וי. אלבומה השני, "השער נפתח", שהופק בסיוע מפיק הרוק הכבד כריס טנגארידיס, כלל את הלהיטים "זה לא מאוחר" ו"נר על החלון" (שכיכב עשור אחר כך בגרסת כיסוי של הראל מויאל בגמר "כוכב נולד" ובהמשך בפרסומת לחברת ביטוח).
ואז רוזנברג נטש את הלהקה ויצא לדרך עצמאית. הלהקה המשיכה בלעדיו עם סולנים מתחלפים (ביניהם מני בגר), אבל לא זכתה להצלחה שידעה בראשית הדרך. התברר שסטלה מאריס בלי פבלו רוזנברג זה כמו בנזין בלי יהודה פוליקר.
בהופעת האיחוד בקיץ הקרוב ישתתפו כל חברי ההרכב המקורי: איתן כודרגי בתופים, פימה שוסטר בקלידים, ניק מילר בגיטרה ודובי סוני בס. "באוקטובר 1994, אחרי שהופענו בתוכניתו של דן שילון, בחנייה של אולפני הרצליה, אמרתי לחברי הלהקה, 'זה היה השיא, אני פורש'. מאז הם ביקשו ממני מדי פעם להתאחד איתם, אבל אני לא רציתי", מספר רוזנברג על ההחלטה לעזוב. "הרגשתי שמה שאני עושה מספיק לי. אבל עכשיו יש תאריך עגול של 20 שנה ליציאת האלבום הראשון של הלהקה, אז בעיני זה ראוי. כבר עשינו שתי חזרות בשושו שבהן ניגנו את כל השירים".
איך היה להיפגש יחד שוב?
"זה היה מרגש. התחושה הייתה כאילו לא חלף הזמן. בעבר, כשהייתי אלמוני וקיוויתי שיקרה כבר משהו, כולם בלהקה היו חברים מאוד טובים והיה הכי כיף בעולם. אבל כשהתפרסמתי פתאום משהו בלהקה לא עבד, החברויות נשברו, הפוקוס שמגיע לסולן בלהקה כל כך שורף, ששאר החברים הולכים לאיבוד. זה שיגע אותם".
אחרי שעזבת את הרוק הכבד לטובת הרומנטיקה, אתה יכול לחזור עכשיו לכאסח?
"תשמע, מדובר בערב חד פעמי, זו לא דרך חיים. בתחילת שנות התשעים הסתובבתי עם הלבוש הזה של הרוקיסט - שרשראות, טייטס אדומים, עשרה צמידים בכל יד ועגילים - ברחוב יהודה המכבי בצהרי היום בשביל לקחת סרט מהווידאומט. היום זה נראה לי קצת לא קשור למי שאני באמת. אבל מאחורי כל התחפושות של הרוק הכבד היינו ילדים טובים של ביסקוויטים ונס קפה".
מנכ"ל הליקון רוני בראון אמר פעם שהתחלת את קריירת הסולו שלך ממינוס אחת בגלל סטלה מאריס.
"נכון. הרדיו השמיע אותנו, אבל תדמיתית הייתי במינוס. העיתונים כיסחו לנו את הצורה. לא יודע למה התדמית שלנו הייתה של הז'לובים מחיפה, כמו שכתב פעם רון מיברג. אבא שלי נורא נעלב מזה. מה זה ז'לוב? בהופעת האיחוד לא יהיה לנו את הלוק הזה. נתלבש יפה, כמו רוקיסטים של היום, נניח דיפ פרפל שלובשים ג'ינס עם טי-שירט יפה או חולצת כפתורים. כתבו עלי פעם, 'השתנה מרוקר ליקיר עקרות בית'. אבל זה לא יכול לגעת בי. אין לי בעיה להיות יקיר עקרות בית. אתה יודע כמה עקרות בית יש? מבקר מוזיקה רוצה שתהיה כמו שהוא רוצה שתהיה, ואתה רוצה להיות כמו שאתה רוצה להיות. זה קשה, זה מאבק".
"'כוכב נולד' יוצרת אשליות לא רק למועמדים, זה יצר גם לי אשליה. אני הרגשתי שאני יותר ממי שאני. זה לא נכון, כי דווקא בתקופה שבה אתה יושב על כס השיפוט אתה נהיה עצלן אמנותית. אתה אומר לעצמך,'בשביל מה אני צריך לכתוב שירים עכשיו? בין כה זה קורה'. אבל זו טעות, כי אתה צריך להיות כל הזמן בדיאלוג אמיתי עם עצמך, לא להיות מחובר לאגו הזה שמרמה אותך".
רוזנברג לא מתבייש להודות שההופעות השבועיות בתוכנית המצליחה גרמו לו לטלטלה. "אחרי 20 שנה, למרות שהייתי כבר מפורסם, 'כוכב נולד' הגבירה מאוד את החום בתנור. לא הבנתי מה גרם לפרסום הגדול הזה. מה, בגלל ששמתי יד על הסנטר בפוזה של איש חושב? מצאתי את עצמי לובש חולצות פתוחות כאלה, ואז הציעו לי, בוא נעשה לך ליין חולצות, כל מיני שטויות כאלה. פתאום קלטתי שטלוויזיה זה בלוף. אמרתי לעצמי: פבליטו, 20 שנה לא נגנבת על עצמך, אל תתחיל עכשיו. אבל מאוד נהניתי".
איך הרגשת כשוויתרו עליך ב"כוכב נולד"?
"נעלבתי. כולם בהפקה היו חברים שלי - צביקה, יואב, טמירה ואנשי קשת. כל העונה הם נתנו לי מחמאות כך שהיה ברור שאני ממשיך לעונה הבאה, בלי ספק. ואז פתאום זה לא קרה. ולא רק שזה לא קרה, הם גם לא הכינו אותי לזה. זה היה פתאומי. התקשרו אלי מיחסי הציבור ואמרו לי: עוד שעתיים אנחנו מוציאים ידיעה לעיתונות שבגלל שאתה, גל אוחובסקי ודנה אינטרנשיונל נורא עסוקים, החלטתם לעזוב. ככה נודע לי על זה. טמירה ירדני התקשרה רק אחר כך. אמרתי להם, 'אל תצרפו תגובה בשמי. נכון שאני מאוד עסוק, אבל אין לי בעיה בתוך שלל עיסוקי למצוא זמן לבוא לתוכנית'. אנשים בדרך כלל לא מודים שהם פוטרו, אבל לי אין בעיה להודות שפוטרתי, כי אין לי במה להתבייש. זה לא מקרה שבו הייתי לא טוב" (מהפקת "כוכב נולד" נמסר בתגובה: "פבלו היה שופט אהוב, חבר טוב ואיש מקסים ואנחנו אוהבים אותו מאוד").
כשופט לשעבר נתת עצות לחבר רמי קלינשטיין לקראת עליית "דה וויס"?
"ייעצתי לרמי בנושא יותר חשוב מ'דה וויס' - חברתו אלכס. הם נפרדו ורבו כמה פעמים. בנות הזוג של שנינו צעירות מאיתנו בלא מעט שנים ואני הייתי שם קודם. נתתי לו עצות שאי אפשר לכתוב בעיתון".
תרשה לי לנחש: עזרת לו לבחור בין ויאגרה לסיאליס?
"לא, מה פתאום, רמי חזק. רמי סוס. תשמע, זה סיבוב שני, אז אתה צריך להיות יותר גמיש, לא רק פיזית. צריך המון סבלנות. אנחנו הורים לילדים, ולבנות הזוג של רמי ושלי אין ילדים. למיכאל ועמליה יש אמא ואבא, שזה אני ונעמי (אלשייך). מירי היא לא אמא שלהם, אבל פיזית היא נמצאת איתם בערך כמו האמא שלהם. זה נורא מסובך, קשה ומורכב לכולם. ילדים לפעמים גם עושים מניפולציה. כשהם אצל נעמי הם אומרים, 'אבא, אנחנו רוצים לגור רק אצלך'. וכשהם אצלי הם אומרים, 'אנחנו רוצים לגור אצל אמא'. ויחד עם זאת, זה מעניין, זה החיים, יש דינמיקה, יש דרייב".
הקשר בין רוזנברג לקלינשטיין נוצר בתקופה שנעמי אלשייך, אחותו של אחד מבעלי הליקון, איציק אלשייך, הייתה המנהלת האישית של רמי וריטה. "מערכת היחסים בין נעמי, איציק ורוני בראון לבין רמי וריטה מתחילה בימים הראשונים של הליקון", מסביר רוזנברג. "הם גדלו שם ביחד. הסכסוך המתוקשר והתביעה שרמי וריטה הגישו נגד חברת התקליטים פגעו בהרבה אנשים שם. נעמי בעיקר לקחה מאוד קשה את הפרידה מריטה ורמי. זה קרה זמן קצר אחרי שהיא ואני התגרשנו. זאת הייתה בומבה להיפרד מהאנשים הכי קרובים אליה בבת אחת. הקשר של נעמי לריטה ורמי היה מאוד צמוד. ארבעתנו יצאנו הרבה ביחד.
הרומנטיקה של הרובע הלטיני נראית רחוקה מאוד עכשיו משני הזוגות - שהספיקו להתגרש מאז. "פעמיים בתקופת הקשר בינינו רמי קלינשטיין התנהג כלפי מוזר", מגלה רוזנברג. "כשאני ונעמי עמדנו להיפרד הלכנו לגישור כזה, עם יועץ. ושם הבנתי שרמי ייעץ לה לעשות משהו שפועל לטובתה ונגדי. התעצבנתי על רמי, מה אתה מתערב?! מה אתה יודע מה קורה בינינו?! אחרי תקופה קצרה גם רמי התגרש ואז אמרתי לו, 'אתה רואה, אני לא מתערב'".
והפעם השנייה?
"זה קרה כשרמי אמר לי, 'תגיד, זה לא נראה לך מוזר שאתה יוצא עם מישהי שצעירה ממך ב-18 שנה?'. לאחר מכן, כשפורסם על הקשר שלו עם אלכס - שפער הגילים ביניהם הוא 23 שנה - התקשרתי אליו ואמרתי לו, 'רמי, מה העניינים?'. ואז הוא עצר אותי ואמר, 'רגע, לפני שאתה הולך להגיד לי, אני צריך לפתוח משהו. בזמנו שאלתי אותך מה פתאום אתה יוצא עם מישהי שצעירה ממך ב-18 שנה . במקרה שלי, אני אפילו לא רוצה להגיד כמה שנים מפרידות בינינו. עניין הגיל באמת לא אומר כלום'. אמרתי לו, 'זה אומר שקיבלת שכל'".
הנה כותרת שהעיתונות הפוליטית החמיצה: "חבר הכנסת דוד לוי גרם לעיקום אצבעו של הילד הכישרוני פבלו רוזנברג". מתברר שמשפחת רוזנברג התגוררה בבית שאן בשכנות לשר לשעבר דוד לוי, אפילו חלקה עם משפחתו קיר וגינה משותפים. "דוד לוי היה חוזר בימי חמישי בערב עם שאול הנהג שלו ונשאר כל הוויקנד", נזכר רוזנברג. "כשומר שבת הוא היה עצבני כי לא יכול היה לעשן את התערובת אסקוט שלו. אז הוא ישב בבלקון, ספר שלושה כוכבים, הדליק סיגריה, ואחר כך דוד הזמין את אחי ואותי לשחק כדורגל במגרש ליד הבית. דוד בעט טיל, אני הדפתי בשער, אבל הכדור עיקם לי את האצבע. הייתי ילד ורציתי לצאת גבר, אז לא אמרתי כלום".
וזה לא המנהיג הפוליטי היחיד שהזדמן לפבלו רוזנברג להכיר מקרוב. "פעם אחת בילדותי בא אלינו הביתה אריאל שרון. הוא רצה שאבא שלי, שהיה רופא פופולרי, יהיה מועמד מטעם המפלגה שהקים, שלומציון, לראשות העיר בית שאן. הוא אכל צהריים עם ההורים. והוא הרי אוהב אוכל, לא בדיוק שומר דיאטה. אחרי הארוחה הוא ביקש תה עם סוכרזית. אמא שלי נקרעה מצחוק".
אצל רוזנברג היחסים המשפחתיים תמיד צפופים. אשתו הראשונה, נעמי, הייתה גם המנהלת שלו, וגיסו לשעבר, איציק אלשייך, עדיין מוציא בהליקון את אלבומיו. היום משמש אחיו, שמוליק, כמנהלו האישי. "תתפלא לשמוע, אני לא עובד עם חוזים", הוא אומר, "מול אחי שמוליק אין לי חוזה, גם מול 'כוכב נולד' לא היה לי חוזה. לפעמים אנשים אומרים שאני תמים, אני נוטה להאמין בבני אדם. אם זה היה תלוי בי הייתי בונה אחוזה כמו בסדרה 'דאלאס', כשכל בני המשפחה גרים אחד ליד השני. אפילו אחרי שבע שנות גירושים, נעמי ואני עדיין מדברים או נפגשים מדי יום".
ועוד עסק משפחתי: שרון חזיז הייתה גיסתו, נשואה לאחיו שמוליק, ולשניים יש ילדה משותפת בת תשע. כצפוי, רוזנברג כתב לה שני שירים וחזיז ליוותה אותו בשיר נוסף. "לפני כשנתיים, אחרי ששמוליק ושרון התגרשו, התייעצתי עם הפסיכולוג שלי איך לעזור לאחי. הוא טיפוס שלא מדבר, קצת בעייתי בקטע הזה. הפסיכולוג אמר לי לחכות כמה חודשים. לכל אחד יש את קצב ההתאבלות שלו. אני עדיין מחכה שאוכל לדבר איתו על זה".
ומה הפסיכולוג שלך אומר עליך?
"הוא אומר שיש לי תחושת אשמה מההצלחה, שבגלל מבנה האישיות שלי אני לא מצליח לקבל את הגודל הזה. הוא אומר לי 'תשתחרר, זה נורמלי'. כשהייתי בארגנטינה, אצל אלחנדרו לרנר בבית, ישבנו על בקבוק יין אחרי אסאדו, והוא אמר לי דבר מאוד חכם: 'תמיד אומרים לי, תראה לאן הגעת, ואני אומר, לא הגעתי עדיין לשום מקום. אני לא רוצה להגיע'. זה חידד לי משהו. לא צריך להגיע לשום מקום מסוים, לא חייבים להיות שלמה ארצי. יחד עם זאת, הכי כיף בעיני זה להיות גידי גוב, השופט החדש של'כוכב נולד'. הצורך הזה, להוכיח משהו לכולם, הוא די מעייף. אני משתדל תמיד שכל התחרותיות הזאת לא תשפיע עלי. נסעתי עד לקצה השני של העולם כדי להבין את זה".
מה עוד גילית על עצמך?
"אני חושב שיש לי OCD (הפרעה טורדנית כפייתית) או משהו דומה. בראש שלי אמנם אין שערות אבל יש הרבה סערות, ואני חושב שבגלל זה אני חייב שהכל בבית יהיה מסודר ונקי כמו בתמונה במגזין. לא יכול לישון כשיש כלים בכיור ולא יכול לקום בלי לטאטא את הבית. לפני עשר שנים חזרתי מצילומים לכתבה ב'מעריב' והילדים שיחקו בסלון. הכל היה מפוזר, צעצועים ובלגן. במקום להסיר את האיפור או לשתות משהו, דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה לאסוף ולסדר את הצעצועים כשהילדים עוד משחקים בהם. רק אחר כך אמרתי לעצמי, מה, אתה אידיוט?'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם