נערת אלקטרו-רוק: איך זה שירונה כספי עדיין לא כוכבת?

ירונה כספי ממשיכה לייצר רוק קומוניקטיבי ובאלבומה החדש לוקחת טקסטים כבדים של שירי משוררים ומעניקה להם מרקם של בועת סבון. אז למה היא עדיין לא חלק מהמיינסטרים?

עמי פרידמן | 20/2/2012 7:40 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: ירונה כספי

ירונה כספי, ''מאפיה של אישה אחת'', היי פידליטי

אף פעם לא ממש היה ברור איפה צריך למקם את ירונה כספי. מצד אחד היא רחוקה שנות אור מלב המיינסטרים - גם הטובים שבאלבומיה כמו "תנו לשתיקה לבעור" או "אגו" מעולם לא הביאו אותה להשרף בלהבת מדורת השבט. מצד שני, היא תמיד ייצרה רוק קומוניקטיבי, לא מתחכם מדי ובאופן כללי מתאימה לפלייליסט גלגלצי כמו כפפה ליד.

>> היינו בהשקת אלבום הבכורה של ירונה כספי

תמיד נראה כאילו שילובה של כספי בזרם המוזיקה המרכזי בארץ הוא עניין של גחמת עורך מוזיקלי בלבד, וזה בא לידי ביטוי במיוחד באלבומה החדש - "מאפיה של אישה אחת". אמנם מדובר באלבום שירי משוררים גבה מצח, עניין שהפך לאופנתי ונפוץ במיוחד בשנים האחרונות, אך עדיין מדובר בחומר קל ללעיסה, פופי, קליט, לפעמים מדבק מהאזנה ראשונה. בזכות הפקת האלקטרו-רוק המנצנצת של עמית מגן, בוגר ומרצה במכללת BPM, כספי לוקחת לקחה גם את הכבדים שבטקסטים שבחרה, דוגמת "מות המשורר" של דוד אבידן, ומעניקה להם מרקם של בועת סבון, כמו צמר גפן ורדרד בטעם רעל.
צילום: אניה גולה
מתאימה לגלגלצ כמו כפפה ליד. ירונה כספי צילום: אניה גולה

לרוב זה יוצא לה ממש לא רע. למען האמת, למעט "לא עברו אפילו יומיים" של ילנה שוורץ שמזכיר במעט את כספי של פעם, העיבודים הצבעוניים ואווירת הפאן ששולטת באלבום מפיחים חיים ביוצרת הוותיקה ומנחיתים אותה באלגנטיות במגרש של אמילי קרפל, סמדר אקראי ושאר יוצרות הפופ האיכותי בישראל.

שירים כמו "מאפיה של איש אחד" (הכוונה לארגון הפשע, לא למקום שהולכים אליו לספוג סמבוסק אחרי לילה של שתייה) מזכירים שגם ליוצרים ישראליים יש עדיין את היכולת לייצר פזמונים קליטים, כאלה שכמו נוצרו לשירה המונית בהופעות ולא מצריכים בקיאות אמיתית במילים, כמו "נה נה נה נה נה/ יד בתוך יד". כספי מצליחה להמתיק גם שיר כמו "שאלות" של ברטולט ברכט, טקסט מר ומרוחק שמכיל שורות כגון "ובעיפך דבר לך לא תרמתי/ וברעבך אין לי מזון מוכן/  כאילו כך מן העולם נעלמתי/ כאילו גם אותך שכחתי כאן".

אין ספק שעבודתם של אנשי BPM ניכרת בכל רצועה באלבום היפה הזה, שהוקלט כולו באולפני המכללה ומכיל גם את אור בהיר בגיטרות ואת יוני פוליקר, אחיין-של,

בבוזוקי. כמו בכל אלבום וכיאה ליוצרת ניסיונית במהותה, כספי נופלת כאן לעתים גם למלכודות מפתות. לוּפ האימים של "עניין מסרב" הוא דוגמה קלאסית לאובר-חדשנות וניסיוניות שעברה את גבול הטעם הטוב. אבל מעבר אליו ולשיר אחד או שניים נוספים שלא ממצים את מלוא הפוטנציאל שלהם (או פשוט לא עומדים בגודל הטקסט, למשל "מחסן ישן של כלים" של יהודה עמיחי) באמת מדובר בממתק לימי החורף, עם נגיעות אייטיז לא כבדות מדי וערך מוסף בדמות טקסטים שעומדים בפני עצמם גם ללא המעטפת המוזיקלית.

מעל לכל בולטות הרצועות "שיטפון" של אווה ליפסקה ו"כישוף" של רחל חלפי, בהם ניתן לשמוע קצת מכספי הישנה והבועטת, בעודה מתמזגת באופן הטבעי והאורגאני ביותר עם גרסתה החדשה, האוורירית והמעודכנת יותר. אחרי האזנה לאלבום כמעט מתבקש לצטט את מילות השיר "מכשפה שניסתה" של רחל חלפי, שגם הוא מקבל טיפול הולם בידיה של היוצרת הותיקה: "היא ניסתה למזער את עצמה/ זה לא עזר לה/ שום כישוף לא עזר לה/ שום לחש לא עזר לה/ היא יצאה הכי גדולה".

בואו להמשיך לדבר על זה ב-
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

ביקורות וטורים

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים