חתול מפלצת: מה מוכר יותר - "האח הגדול" או דוקו-אריות?
סביר להניח שרובכם צפיתם אתמול בדיירי "האח הגדול" משתכשכים בשלג שעשוי מקלקר, ואולי פספסתם את סרט הטבע המוצלח של מוטי קירשנבאום בערוץ המתחרה
אכזריות טבעית. "מופע החתולים הגדולים" צילום מסך
עם זאת, יש משהו מאפס בסרטים האלה. אולי זו הקריינות של המגיש שבימים אלה נשמעת כמו צפירת הרגעה ארוכה. קירשנבאום מזכיר לי תמיד את סרטיו של סר דיוויד אטנבורו הבריטי, שעל הסדרות שלו גדלנו בשנות ה-70. ימים שבהם היינו אוכלים טבע עם כפית מכסף כי זה מה שהמסך הציע, אבל זו באמת הייתה איכות מזוקקת. צילומים מרהיבים, מלווים בשפה ציורית של מספרי סיפורים, הלוקחים תמונה תמימה מהג'ונגל ומארגנים לה סדר חדש ופירוש משלהם.
המצלמה של קירשנבאום, למשל, קלטה שני תאואים שעמדו לשמש טרף לצמד אריות. אחד הניצודים נפל על הקרקע ונכנע, ואילו השני עמד בצד והתלבט אם לסייע לחברו במאבק או לנוס על חייו. זה לפחות מה שקירשנבאום סיפר לצופה, אף שלא תחקר את החיות על המניע או בדק אם יש אליבי לתאו הפחדן. זה היה כל כך אנושי ומדהים. קירשנבאום גם איתר בקניה את סיימון, המדריך המקומי, שמדבר עברית שוטפת, מכיר בעל-פה את שיריו של שלמה ארצי ומסיק מסקנות מדויקות לגבינו, הישראלים; כאלה שתמיד נחמד לשמוע, אף שאנחנו מכירים אותן בעל-פה.
באותו זמן שודר "האח הגדול", שלבטח זכה לרייטינג גבוה יותר, ושוב עולה השאלה המוכרת: "מה מוכר יותר?" ההנחה היא שצהוב, דם, חתיכות בביקיני, כדורים פסיכיאטריים ואנשים שצועקים האחד על השני הם מעניינים יותר מעיתונאי מבוגר שמשוטט עם מצלמה באפריקה ומספר בטון רגוע על לידתו של צבוע חדש. אני מעדיף את העיתונאי המשוטט ואת עינם החדה של קירשנבאום ופרדי גרובר, על פני הספארי האנושי ועונת הציד שנמצאת בעיצומה בבית בנווה אילן.
"מופע החתולים הגדולים", ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם