דברים בעלמא: הרכב הפולק-דוס שמנסה להשתלב גם בתל אביב
זה עשור שלהקת עלמא היא להיט במגזר הדתי לאומי. חמושים ביחצנית תל אביבית, בשירים אופטימיים ובמיקס זהויות קטלני, הם מסתערים כעת על הפלייליסט
זה כמה שבועות מעטרת את דלתות האוזן השלישית, חנות דיסקים/מועדון הופעות/ ספריית קולנוע בתל אביב, מודעה המבשרת על הופעה של להקת עלמא שתיערך שם מחר בערב (21:30). "עלמא - להקת הפולק-דוס - משיקה אלבום שני", נכתב שם. רעיה מוסקל, סולנית עלמא, דתייה שמזכירה את יוצקת החלב של ורמיר, מספרת: "מורן, היחצנית שלנו, המציאה את הביטוי הזה, וזה מצחיק אותי".
ככה, מתברר, משווקים להקה של דתיים/חוזרים בתשובה/מתחזקים מאזור ירושלים לקהל התל אביבי. ההבדלים בין חרדי, מתנחל, דתי לאומי עירוני ודתי לאומי רוחני (במלעיל) - זן חדש יחסית שמתרבה בשנים האחרונות ונפוץ בעיקר באזור מושבי הרי יהודה ושכונת נחלאות הירושלמית - כנראה דקים מדי לקהל של "האוזן". לעומתו, הקהל שהגיע להופעה של עלמא בזאפה ירושלים ביום ראשון האחרון, כ-400 דתיים לאומיים ומתנחלים (להוציא שולחן אחד בלבד של זוג חילוני - בדוק), לא יחתום בחיים על ההגדרה "דוסים" בנוגע למושאי הערצתו משום שהיא מרפררת בכלל לחרדיוּת. ואילו מוסקל היא סמל לעוצמה נשית. זו לא רק העובדה שסולנית עלמא שרה בגאון מעל במה בעיר שלא פעם אסרה על נשים להופיע באירועיה הרשמיים, אלא גם הדומיננטיות שלה על פני שתי הצלעות הגבריות בלהקה - בעלה, אברהם מוסקל, ואליאב אובל נאמן, שניהם גיטריסטים וזמרים.
"טוב, נראה לי שזה השלב שבו אנחנו יורדים וחוזרים", אמר אברהם לקהל בבלבול, אחרי ששכח להציג את חברי הלהקה על רקע השיר שבו תכננו לעשות זאת, לפני הירידה להדרן. הזאפה התמלא שתיקה מביכה, ורעיה לקחה פיקוד. "איך שהוא מתרגש", אמרה בחיוך, ואז עשתה לבעלה פרצוף של "רד מזה, אברהם", והוא מיהר להכריז ש"אחרי התייעצות קצרה החלטנו להישאר לעוד שיר". רגע לפני שפצחו בשיר קצבי לסיום היא פנתה לקהל ואמרה בסרקזם מסוים: "אפשר לקום ולרקוד, אבל בהפרדה". הקהל צחק ומיהר גם לבצע. זה נגמר בחבורת בנות אולפנה שרקדה במעגל במרכז רחבת המועדון.
עלמא קיימים כבר כמעט עשור ומסתמנים כאחד ההרכבים החשובים והפופולריים בסצנה הדתית לאומית/מתנחלית/רוחנית דלעיל. אלא שהם רוצים לפרוץ מעבר לסקטור הדתי, ולכן בחרו להופיע בתל אביב. בטי סוטיל, המנהלת האישית שלהם, כבר מחזיקה ברזומה שני הרכבים, גם הם רוחניים, שפרצו למיינסטרים והציפו את הפלייליסט - להקת שבע ומוש בן ארי. היא משוכנעת שתוכל לעשות את זה גם עם עלמא כי "יש בהם משהו חדש ומיוחד. העובדה שהם גם דתיים וגם חילונים, והעיבודים שלהם, שהם חצי פולק חצי מוזיקת נשמה". עד כה רק שיר אחד שלהם, "ואם היינו", הושמע בגלגלצ.
מוסקל הכיר את אובל נאמן בזכות מטבע שזרק לו האחרון לנרתיק הגיטרה בפינת רחוב בגרנדה שבספרד, עת ניגן שם באחד הקיצים של תחילת העשור הקודם. זמן קצר אחר כך נערכה פגישה משולשת בין בני הזוג מוסקל, שאז עוד לא היו זוג, עם אובל נאמן בדירת חברים
הרקע המוזיקלי שלהם היה שונה. רעיה היא בוגרת רימון; אליאב למד באקדמיה למוזיקה בירושלים והמשיך לספרד ללימודי פלמנקו (מה שהוא עושה עד היום); ואילו אברהם התגלגל בעולם עם הגיטרה שלו. בשנת 2005 הלהקה פורקה לחצי שנה על רקע משבר רומנטי בין המוסקלים, אלא כשאברהם שמע שרעיה יוצאת עם אחרים הוא תפס את עצמו בידיים והציע לה נישואים. מאז נולד להם ילד, ובמקביל גם הכיפה חזרה לפדחתו. אליאב נשוי ואב לשני ילדים.
שלושת חברי עלמא חולקים את מלאכת הכתיבה, וכמעט כל הטקסטים מדברים על אלוהים, האדם, האמונה ומה שביניהם. כמו הרכבים אחרים בז'אנר הרוחני-דתי, עלמא נמנעים מלעסוק במה שרע בעולם. אם הייתם עוברים להתגורר בתוך השירים שלהם, הייתם משוכנעים שהעולם מושלם ושהחיים ורודים. בנוסף להיעדר הביקורתיות, שירי הלהקה מתאפיינים גם בהרבה סיומות שייכות, דוגמת "יברכך", "עולמך", "אמונתך" וכו'.
רק השיר "העיניים מספרות הכל" יוצא דופן מבחינת המילים, ואברהם שר: "לא בסדר שאת ככה... כל השתיקות האלה... אני אדם מת מתהלך ברחוב", אולי בהקשר של ריב שהיה לו עם רעיה. הטקסט המריר והפצוע בלט בשונותו משאר השירים בהופעה בזאפה ירושלים, אם כי הוא ממהר לפייס בפזמון: "בואי תתקרבי, בואי".
רעיה, אתם לא כועסים על כלום, הכל טוב לכם בעולם הזה?
"אמרו לנו את זה כבר כמה פעמים, וזה עניין של אופי. כולנו אנשים של שלום ואהבה, לא מתאים לנו להתלונן על כמה חרא ואנחנו מעדיפים לשיר על כיסופים לדברים טובים. ברור שגם לנו קשה לפעמים ואנחנו חושבים לא פעם שהעולם רע ולא פיירי, אבל לא מעניין להתעסק בקווץ' הזה, כי זה משאיר אותך עם הקקי ביד, ולמה בעצם? זו לא התייפייפות אבל אנחנו מעדיפים לכתוב טקסטים ברמה אחת מעל היומיום האפור, מעדיפים לדבר על האופציה של תיקון מאשר להתלונן".
אפרופו שלום ואהבה, אתם אנשים פוליטיים? ראיתי הרבה מתנחלים בקהל.
"לא, אנחנו לא פוליטיים, אבל יש לי אהבה גדולה לשומרון ולגוש עציון, יש לי חברים מבת עין ואני אוהבת את האנשים שם. נורא יפה לי בשומרון, אני מרגישה שם בבית, אבל דעות פוליטיות זה לא הקטע שלנו".
אז בואי אחדש לך: מי שאוהב להסתובב בגוש עציון, יש לו חברים בבת עין ונורא יפה לו בשומרון, הוא ימני.
"לא יודעת, מה גם שאני מדברת בשם עצמי, כי אליאב למשל לא כמוני ואשתו חוששת כשאנחנו מופיעים בגוש עציון. גם אברהם לא אוהב ללכת לשם כי זה מזכיר לו את הצבא ומדכא אותו, אבל אני אוהבת, וצבא לא עשיתי מסיבות רפואיות".
איזה אנשים נראה לך שיבואו להופעה שלכם מחר בתל אביב?
"כבר יצא לנו להופיע בתל אביב, הזמין אותנו זוג תל אביבי, חילונים גמורים, סטייליסטים בטירוף, להופיע אצלם. התברר שהם מעריצים גדולים ואפילו קראו לילדה שלהם אילה על שם שיר שלנו. ולגבי מחר - וואלה אין לי מושג, בטח מוזמנים של היחצנית, קצת משפחות שלנו ואולי גם קהל תל אביבי קלאסי".
אם את בונה על שמאלנים במשקפיים שחורים, עדיף שלא תספרי על החברים מבת עין בין השירים.
"ברור, וואי וואי, נראה לך?".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם