בדרום ספרד: על אלבומו החדש והמושלם של גבע אלון
באלבומו הרביעי ממשיך גבע אלון לבסס את עצמו כדבר הכי קרוב שיש לנו לניל יאנג. העובדה שהקליט את האלבום בספרד בהחלט תרמה לעיצוב הסאונד הייחודי
גבע אלון, In the Morning Light
הקשר בין יאנג לאלון כבר לא מתבטא רק בקול שמסרב להתבגר, בלשון המדוברת ובדיקציה המלטפת, בסגנון המוזיקה הנאיבי או בהשפעה הברורה וההערצה חסרת הגבולות של הקיבוצניק הרזה את מלך הפולק הקנדי. אלבומו החדש, In the Morning Light, מציב את אלון גבוה מעל לרף הישראלי הבנאלי, כשסאונד מגה איכותי ואווירה צבעונית עשירה מקרבים אותו למחוזות אחרים. הפעם, הוא שאף גבוה, והתוצאות מדברות בעד עצמן. עשרת השירים ממשיכים את אותו הקו הסגנוני של עבודותיו הקודמות, אך הפקה מרהיבה ורבת גוונים עוטפת את האלבום לכדי יצירה מגובשת ושלמה, ואולי למקום בו הוקלט האלבום הצבעוני יש חלק בכך.
לא מפרגנים אצלנו מספיק למי שסוטה מהמיינסטרים. גבע אלון
צילום: קארין אלון
את אלבומו הרביעי, שהוקלט בחסות הלייבל ADA הבינלאומי ויופץ גם באירופה, נסע אלון להקליט בספרד - באנדלוסיה, חבל הארץ הדרומי שירוק וטורקיז היסטוריים צובעים את רחובותיו ובקאדיז, עיר החוף שמוקפת כחול עמוק כמעט מכל צדדיה. את קאדיז סובבים ים ואור, בדיוק כמו דמותו הקטנה של אלון במרכז העטיפה היפה של האלבום החדש, שמבטאת במדויק את האווירה שטופת השמש האנדלוסית המלטפת, שקולחת גם מהרמקולים לאורך 44 דקות ברציפות.
האלבום נפתח עם The Great Enlightenment שסוחף מהשניות הראשונות שלו עם ריף גיטרה צובט, אחת מאותן פריטות גאוניות שנמשכות חצי שנייה אבל נשארות ומתנגנות בראש במחזוריות אין קץ שעושה חשק לשמוע את השיר שוב ושוב. הדרך הכי נכונה וקולעת לפתוח אלבום.
יצירה מגובשת ושלמה. In the Morning Light עטיפת האלבום
השיר השלישי, Carolina, מציג בבהירות את החיבור המושלם בין אלון לחבורת הנגנים המוכשרת שאיגד סביבו, כולם מסצינת הפולק-רוק האמריקאית. המתופף אוטו האוזר, שעבד גם עם אושיית הפולק האגדית ברט ג'אנש, מתווה את הדרך ברגישות ומקצועיות. לאורך כל האלבום, כל הקשה שלו מדוייקת להפליא, הוא מכתיב את הקצב בלי להתבלט מדי, משאיר לגיטרות את מרכז הבמה ועדיין אי אפשר שלא להפנות קשב מיוחד, לפחות באופן חלקי, לעדינות הכובשת של התיפוף. תום מונהן שהפיק וניהל מוזיקלית את האלבום העניק לו סאונד עשיר וסמיך ולמעשה מושלם, וגיבש את כל עשרת השירים בהרמוניה תצריפית מדוייקת בה אף צליל לא חורג מילימטר ממקומו.
סדר השירים מתפקד כעקומת פעמון הפוכה שמתחילה באור יום, ממשיכה אל תוך הלילה ומסתיימת באור ראשון של בוקר. I Wonder if She's Fine מוריד
הילוך ומקבל את הערב עם שלוש גיטרות רומנטיות ושלוות, לא מתאמצות ועם זאת הופכות קרביים. Valor Girl, הרצועה החמישית באלבום והמרגשת ביותר, היא איטית ועדינה ושוטפת את האוזניים בסולו גיטרה ממיס. האופי האקוסטי יותר של המוזיקה מתבטא יפה גם בקול של אלון שהפך לעמוק ובוגר יותר. עם רדת החושך כבר ברור לחלוטין שהאלבום החדש מחזיק בכמה מהשירים הטובים בקריירה שלו.
She Calls My Name, הרצועה השמינית, היא שיר מקפיץ בלי להתאמץ או להתחנף, הסינגל האולטימטיבי שלו הפוטנציאל הגבוה ביותר להיות הלהיט שיקדם את מעמדו של גבע אלון בזירת המוזיקה הישראלית, ובאמת שהגיע הזמן. בקצב הזה, בלייבל הזה ועם הפקה כזאת, אל תתפלאו גם אם הוא יהפוך לשם דבר מעבר לגבולות הארץ. אם יהיה להם קשה לבטא את שמו, סביר להניח שפשוט יכנו אותו ניל יאנג הישראלי.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם