צר היה כל כך: הסרט על שמוליק קראוס מאכזב
סרט על שמוליק קראוס היה יכול להיות מלא בסקס, סמים ורוקנ'רול, אבל "מעשה בתקליט" מתעסק מעט מאוד בקראוס עצמו ומשאיר את הצופה עם טעם של אכזבה
איחור לא אופנתי. שמוליק קראוס צילום מסך
האם משהו קרה לשמוליק קראוס? לפעמים אני רואה אותו על הטיילת בתל אביב, ובגילו המתקדם (76) הוא באמת לא נראה מי יודע מה, אבל אם הסרט לא מהווה הקדמה לסיפור האמיתי, שידורו תלוש ולא ברור כמו ברד באמצע יולי. סרט על קראוס היה יכול להיות בדיוק מה שהצופה מחפש בימים משעממים אלה. האמן הישראלי שהכי קרוב לסקס, סמים ורוקנ'רול.
אמן אמיתי ולא "כוכב נולד" מקרטון ומנצנצים. אלא שסרטה של יסמין סימן-טוב עוסק בהפקת האלבום "יום רודף יום", שהוקלט ב-2002, זאת אומרת לפני עשר שנים. הסרט מציג את האינטראקציה של קראוס עם הנגנים ואת העבודה על השירים, אבל מעט מאוד מקראוס עצמו. לכן הצופה נשאר עם טעם של אכזבה בפה וללא ערך מוסף.
אין לי בעיה עם הזמן שחלף מאז בוצעו אותן הקלטות. לא מזמן רצה הסדרה המעניינת "האלבומים" בערוץ 8. גם "סוג של מפלצת", הסרט התיעודי על להקת מטאליקה בעת יצירת האלבום "סיינט אנגר", הוא אחד הסרטים המרתקים שתמצאו בתעשיית המוזיקה והיצירה הדוקומנטרית. אבל נראה שבמקרה זה קראוס הציב בפני הבמאית כמה כללי ברזל נוקשים לפני שהחלה במלאכה. "צלמי חופשי, אבל אל תשאלי שאלות מיותרות על החיים".
אז האמן מדבר קצת על מוזיקה ונותן ליענקל'ה רוטבליט לדבר יותר. הצילומים מתרכזים בעיקר בעבודת האולפן, שלאחר עשר שנים הופכת את הצפייה למפוהקת ומשעממת. חבל מאוד, מאחר שברקע ניכר הפוטנציאל הגדול שהיה לסרט ביכולתו לתעד הרס עצמי ונפש מיוסרת. קראוס הוא אמן שעובד בלי מנהל אישי ובלי יחצן, אלא רק לפי אינסטינקטים חייתיים של פעם, ושילך לעזאזל העולם המרובע שלנו.
רק לקראת הסוף משהו פורץ החוצה. קראוס, באחת ההתקפות שלו, נכנס חזיתית בבמאית. הוא מבקש לראות את החומר שצילמה, לא נותן לה להסביר, טוען שמה שיש מעניין את התחת של הצופה וכלל לא רלוונטי. הוא מבין בקולנוע, ככה הוא זורק לה, קצת יותר ממנה. אלה רגעי הקראוס האמיתיים שמציגים מיהו האיש שמאחורי המוזיקה. עשר שנים לאחר מכן, דבריו די רלוונטיים למוצר ששודר בערוץ 1 באיחור לא אופנתי.
"מעשה בתקליט", ערוץ 1
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם