ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

האלבום השחור: האלבום של יוסי בנאי הוא כמו אנדרטה לזכרו

למרות ששיריו האחרונים של יוסי בנאי שלוקטו לאלבום לאחר מותו מבוצעים על ידי אמנים מרגשים כמו ברי סחרוף, קורין אלאל ופיטר רוט, אי אפשר שלא לדמיין איך האלבום היה נשמע בביצוע של בנאי עצמו. סביר להניח שהרבה יותר טוב

כמעט שש שנים חלפו מאז פטירתו של יוסי בנאי, ועדיין נצבט הלב למשמע שמו. הכישרון לשלב אמנות גבוהה ואינטלקטואלית בכל ז'אנר בו נגע וגם להתחבב על כולם באמצעות הומור מפולפל, מבט שקוע ומהורהר, חיוך כובש ואופטימיות נצחית, ליוו אותו עד יומו האחרון. בין אם שיחק, שר, ביים, כתב מערכונים, ספרים או פזמונים, בנאי תמיד זכה למלוא ההערכה האפשרית ובצדק גמור נחשב לאחד מאבות המזון התרבותיים של ישראל.

>> היינו בהשקת האלבום. צפו

לקראת מותו התחיל בנאי לעבוד על פרויקט חדש. הוא פנה למוזיקאים שילחינו 11 שירים חדשים פרי עטו, כולם צעירים ממנו בהרבה ומייצגים את פסגת היצירה של המוזיקה הישראלית המודרנית. הוא הספיק לבחור ולאסוף את הלחנים ולהקליט שני שירים, אחד מהם בגרסה ביתית בלבד. רע מוכיח לקח על עצמו את מלאכת השלמת האלבום, אם לא בקולו של המנוח, אזי בקולם של המוזיקאים שהתבקשו בזמנו רק להלחין את שיריו, אך מצאו את עצמם מקליטים את השירים הלכה למעשה.

כיאה לאלבום מחווה שכזה, הרושם הראשוני שעולה מאריזת הקרטון השחורה שעוטפת את הדיסק היא לא של אלבום מוזיקה כי אם של אנדרטה לזכרו. אותו מבט מהורהר של בנאי לא נותן מנוח והאריזה המהודרת מרגישה כמו זר פרחים עגול בהלוויה. אם לא די בכך, גם השם שנבחר לאלבום, "שירים אחרונים", אומר סוף מוחלט.

קשה מאוד שלא לצאת מנקודת הנחה שלו היה מספיק בנאי לבצע את כל השירים לאלבום בקולו שלו היה מדובר ביצירה מדהימה ומושלמת. מעידים על כך שני השירים שהספיק להקליט. אפילו "שיר אהבה" שהלחין עידן רייכל והוקלט בגרסה ביתית רזה, כשבנאי עוד עובד על ניסוח הצלילים בראשו, פשוט מושלם. בנאי משחק עם המילים שמתגלגלות על לשונו בזיופים סקרניים, כמו חוקר את טיבן הסמנטי או בודק את הגייתן המתאימה למשמעות המתבקשת. התוצאה כל כך אותנטית וכובשת שאין צורך מהותי בהקלטה נוספת. כך האלבום נפתח, מתוך עזבונו הבוסרי.
 

אלבומי מחווה שכאלה לרוב רחוקים מלהיות מושלמים, בשל הקושי למזג את השירים ליצירה אינטגרטיבית אחת, בגלל שאיזון היצירה בין כל כך הרבה מבצעים, אגואים וקולות שונים הוא כמעט בלתי אפשרי. אך גם אם המעברים בין השירים לעתים חדים מדי, יש לציין לשבח את עבודתו של מוכיח שניגש לכל שיר ברגישות מירבית, כשרוחו של בנאי לנגד עיניו.

הביצוע של קורין אלאל ל"אריאל" הוא אחד השירים באלבום שנשמעים כמו שיר של המבצע ולא ניסיון לחזר אחר קולו של הנפטר. זהו שיר שלה באותה מידה שזהו שיר של בנאי המנוח, ואחת הרצועות הטובות באלבום; ברי סחרוף נשמע בשיר "ראיתי עיניים חלונות" שהלחינה בטי פבלו, כאמן המושלם לבצע שירים של בנאי. הוא לא צריך להתאמץ כדי להגיע לנמוכים של בנאי, הוא שם באופן טבעי. סחרוף ממשיך ומוכיח כי זמר טוב לא נמדד רק במנעדו כי אם גם ברגש הנמסר ובהתייחסות לתוכן; הביצוע הכן והאינטליגנטי של פיטר רוט ל"ציפורים" נותן את ההרגשה שזוהי הרצועה שבנאי בעצמו היה הכי אוהב; מיכה שטרית מבצע את "כשאתה צעיר" בסטייל המוכר שלו, בהתמסרות ללחן הפשוט ובעיבוד הקולע, בנאיביות של הגיטרות שמלוות אותו לאורך השיר בגפן, בחספוס שבהדגשת המילים, בהתכוונות לכל מילה; האלבום מסתיים בשיר השני שהלחין שטרית, "תרנגול כפרות", השיר היחיד שבנאי הספיק להקליט בגרסת אולפן, שמזכיר את החומר הקלאסי של בנאי יותר מכולם ומחזיר את המאזין להתגעגע.

אי אפשר להנציח את כל פועלו של בנאי באלבום, ספר, מחזה או סרט אחד, אי אפשר להכיל את כל העונג והקסם שלו ביצירה בודדת והאלבום החדש לא מתיימר לעשות כן. ובכל זאת, "שירים אחרונים" הוא אלבום חצי-מחווה יפה שבלית ברירה גם מספיד את הגאון, הספד שלפחות בעשר האזנות ראשונות מעיב על הנאה פשוטה ותמימה מהמוזיקה. זהו אלבום של מילים כפי שהוא אלבום של צלילים. כאן טמון הקושי להאזין לו אך זהו גם מקור יופיו. האזנה לו לא קלה אך מדובר בחוויה עוצמתית ששווה את הכאב.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...