ראשי » תרבות » טלוויזיהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

גמר בלי מנצח: The Voice איבדה מקסמה בשידור החי

למרות שהזכייניות אוהבות לסיים ריאליטי בשידורים חיים, הבעיות של שידור בלייב לא פסחו על הגמר של The Voice. חוץ מזה, ללא יובל דיין, לא היה שם מנצח אמיתי אמש, גם לא קטלין רייטר

קצת מוזר, גמר בלי מנצח אמיתי. קטלין רייטר אחלה. והיא גם חמודה. אבל כולם יודעים שאת הקופה לקחה כבר יובל דיין, חמש עשרה הדקות של אנדי וורהול חולקו לה כבר בשבוע שעבר. מצטערים קטלין, פשוט לא נשאר יותר בשבילך. כי גם ברגעי השיא של אירוע הגמר של The Voice, גם כשחנן ורמי הבריקו עם אלטון ג'ון משובח, גם שאביב ורז ריגשו, גם בסוף הדרמטי, זה פשוט לא היה אותו הדבר בלי יובל. ואולי, בעצם, גם הנסיכה דיין לא ממש הייתה עוזרת אתמול. כי אם ריאליטי היא מפלצת תלת ראשית איומה שמחסלת כל דבר חי, אז השידור החי הוא האויב הגדול שלה. הוא חושף את הקסמים של חדרי העריכה, מפשיט את עלה התאנה של הברק, מגלה את האמת העירומה שמסתתרת מאחורי טונות של איפור. המהודק והקצבי הופך פתאום ללעוס ומשעמם, המקצוענות המרשימה לחובבנות מגוחכת, הרהיטות לגמגום.

>> בואו לדבר על זה בפייסבוק של nrg תרבות

תמצאו את זה בספר החוקים של הריאליטי, ממש ליד הפרק על הבלונדינית והגמד: לעולם אל תעשו את זה חי, כתוב שם, זה פשוט יהרוס לכם את כל העסק. אבל אם יש משהו שהזכייניות אוהבות יותר מתוכניות ריאליטי עם שלושים ומשהו אחוזי צפייה, זה את המסרונים בתוכניות הריאליטי של שלושים ומשהו אחוזי צפייה. גם לסוגיה הזאת יש פתרון, ב"אמריקן איידול" למשל, מפצלים את התוכנית לשניים, לא מעיזים לשלב את ההפקה המוזיקלית המוקפדת עם הבלגן של השידור החי.

אבל כאן הרי הכל פרטץ', קצת קטעים שהוקלטו מראש, מעט שידור חי, שילוב עלוב של שניהם, אז מה אם איזה איש הפקה עובר לאביב גפן מול הפנים באמצע משפט, אז מה אם הסאונד נורא, אז מה אם שרית חדד נתקעת באמצע המשפט וברייק הזהב הופך לפרומו של "רוקדים עם כוכבים", אז מה? אף אחד במילא לא ירגיש, הרי הצופים שלנו בכל מקרה מטומטמים גמורים, לא?

אז כן, אנחנו, צופי הריאליטי, באמת קצת חלולים. ואולי בשלב הזה אנחנו פשוט מכורים, שבויים לחלוטין בקסמיהם של המשתתפים, שאנחנו מוכנים לקנות גם סחורה פחות טובה. ואני לא טוען כאן שריאליטי הוא סם ושמי שמשדר אותו הוא סוחר סמים. ממש לא. בכלל לא. לגמרי לא. מה שאני כן אומר זה שהמפיקים של The Voice חייבים, לקראת העונה השנייה של התוכנית שכמובן תבוא עלינו במהרה, להקדיש תשומת לב לפערים הניכרים בתוכנית שלהם בין שלב הכיסא המסתובב המצוין, לשידור החי הטרחני.

אחת ההצלחות של "כוכב נולד" הייתה במעבר בין התוכנית

המוקלטת לשידור החי. צביקה הדר עושה את זה במיומנות מרשימה, ב-The Voice זה עובד פחות טוב. הרבה פחות טוב. וקשה להאשים את מיכאל אלוני החביב, הוא פשוט לא כריש טלוויזיוני טורף כמו הדר. ובכל זאת, ב"רשת" יכולים להרים איזה כוסית הבוקר. The Voice אמנם איבדה חלק גדול מקסמה כשהכיסאות של המנטורים הפסיקו להסתובב, ולמרות זאת נשארו לה כמה יתרונות בולטים על האויבת הגדולה מהצד השני של רמת החייל. אדל למשל. כי אחרי תשע עונות עם שירים של מתי כספי גם הגרופי הכי גדול של ימי בנימינה מאבד את סבלנותו. וגם אם אצל טמירה ימצאו דרך לשלב בשנת העשור שירים של זמרות בריטיות שמנמנות, מי שבטוח לא יהיה שם הוא אביב גפן. כמה ממעריציו השרופים של גפן ממש לא מרוצים. הם אומרים שהוא מכר את נשמתו לשטן הרייטינג, שהם מרגישים נבגדים מאליל הדור המזוין שאכזב. יכול להיות שיש משהו במה שהם אומרים, אבל גם הם לא מתווכחים עם העובדה שמדובר בכוכב טלוויזיה ענק.

גמר The Voice, ערוץ 2

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...