גיבור גיטרה: רוני פיטרסון נגמל מהסמים, אבל לא מהרוק
נקי סוף סוף מאלכוהול ומסמים, עולה הגיטריסט הנהדר רוני פיטרסון על הבמות עם האלבום החדש והאישי שלו. "עכשיו אני חופשי לעשות מה שאני רוצה," הוא אומר
איך הגעת להחלטה שצריך לעצור את הכל?
"אם להגיד את האמת, זו היתה הארה, כמעט חוויה דתית. ישבתי בבית אחרי שלא לקחתי סם במשך שבוע, הייתי יבש לחלוטין ולא הצלחתי להבין איך אני מתקדם עכשיו. זה אישר לעצמי את מה שחשדתי כבר המון זמן. בסוף נשארתי עם ההבנה שאני אלכוהוליסט ומכאן אין דבר כזה 'עוד משקה.' משקה נוסף זה יותר מדי, ועוד 100 משקאות זה לא מספיק עבור אלכוהוליסט. במשך שנים ניסיתי לשלוט בשתייה שלי, זה פשוט לא הלך. לפעמים היה כיף, אבל רוב הזמן זה הביא לי ולאחרים הרבה צרות. אני נקי היום לחלוטין כי אין אפשרות אחרת. מהרגע שהבנת שאתה מלפפון חמוץ אתה לא יכול לחזור להיות מלפפון רגיל, לא משנה כמה תנסה."
לא קל להתנקות בסביבת העבודה שלך.
"כשחושבים על זה, כל תרבות הבלוז ספוגה מאוד באלכוהול. האנשים שעושים אותה שותים, האנשים שמאזינים לה שותים, וכל העסק מתקיים בדרך כלל בברים. בזמן ששתיתי ועשיתי סמים חשבתי שאני עובד ב50- אחוז מהיכולת שלי. במבט לאחור זה היה אולי חמישה אחוז. הפסקתי להשתמש בקוקאין כבר בשנות השמונים כי מבחינתי זה היה סם דיסקו. הפסקתי עם החשיש כבר לפני המון זמן, ובשנים האחרונות הרעל שלי היה שילוב של כדורי מרשם ואלכוהול. הדרך להפסיק הגיעה מההבנה שאני מכור. וברגע שאתה מבין את זה, אתה לא יכול לשתות עוד משקה אחד."
הייתי אומלל, פשוט מסכן. רוני פיטרסון
יח''צ
החלפת את האלכוהול במשהו אחר?
"אני יכול להגיד שאני חי היום חיים רוחנים יותר, אבל לא דתיים. יש לי קשר ישיר עם אלוהים, אני לא צריך גורמים מתווכחים, כומר או רב שיגידו לי מה לעשות. אנשים אומרים לי היום שאני כותב, מנגן ושר טוב מאי פעם. עכשיו אני מאושר, אני מלא, אני חופשי לעשות מה שאני רוצה. יש לי חופש שלא היה לי לפני."
את החופש האישי והיצירתי הפנה פיטרסון לאפיקים אחרים. מאז שהתנקה נפתח הגיטריסט הוותיק לשלל הרכבים ואמנים חדשים, למד להעריך מחדש את סצנת הרוק המקומית ועל הדרך גם לשמור על הגזרה. בחדר הכושר הוא
פגש לראשונה את אביטל תמיר, סולן להקת המטאל בצפר, הוזמן להופעה, ומשם זה התגלגל לשיתופי פעולה מול קהל וגם לאירוח באולפן. באלבום החדש הוא מבצע עם חבריו החדשים והצעירים את השיר "הלטר סקלטר" של הביטלס; מארח את דריל ג'ונס, באסיסט הרולינג סטונס; ואפילו מנגן עם בנו אריק, חייל מודיעין שדה כיום, שטרם הגיוס עוד הספיק לנגן כמה סולואים רציניים באלבום של אביו. "הוא גיטריסט קטלני", אומר פיטרסון האב בגאווה, ומזכיר גם את בתו הקטנה ניקול, שבגיל שבע עונה כבר בפיו להגדרה של אנטרטיינרית טוטאלית.
איך הגעת לנגן עם כל כך הרבה אנשים חדשים וצעירים?
"באופן מצחיק, דווקא אחרי שהתנקיתי התחלתי לצאת יותר לברים ולהופעות בתל אביב, וגיליתי שיש פה סצנת רוק מדהימה. יש בארץ הרכבים שנשמעים טוב כמו כל דבר שתמצא בחו"ל או ביוטיוב. יש שם אנרגיות שהעיפו אותי לחלוטין. לפני 20 שנה כששרתי באנגלית אנשים ראו בזה משהו כמעט לא חוקי, ואף פעם לא הבנתי למה אף להקה לא מנסה לשיר פה באנגלית. להקות בשבדיה שרות באנגלית כבר שנים ומצליחות ברמה בינלאומית. היום יש כאן להקות מעולות שעושות את זה סוף סוף, מהסיבה הפשוטה שהן לא עובדות בסטנדרטים של שנקין, אלא בסטנדרטים של מה שהן רואות באינטרנט. שנים חיכיתי שמישהו ישבור את מחסום הבועה, יחשוב בינלאומי ויעוף מפה קיבינימט."
ליוצרים החדשים שהכרת היתה השפעה חיובית יותר על היצירה שלך?
"לחלוטין, בנאדם. האלבום הזה הוא לגמרי רוקנ'רול, בא ממקום שמח יותר. האלבומים הקודמים שלי היו פחות או יותר קאברים של בלוז, אבל הפעם כתבתי את רוב האלבום. בגלל סגנון חיי החדש קצת איבדתי את התשוקה לנגן את הבלוז. אני נהנה מהכינוי 'מלך הבלוז של ישראל' ושאר המחמאות שהדביקו לי, אבל אני לא יכול לעשות משהו שאני לא מרגיש שלם איתו, אני לא רוצה לזייף. אני לוקח כאן סיכון. מי יודע? אולי אני מרחיק מעצמי חלק אדיר מהקהל, אולי ארכוש אחר, אולי יהיה שילוב. אבל כאומן אני פשוט לא יכול להרשות לעצמי לזייף את זה."
טוב, זה לא שעברת לנגן היפ-הופ.
"בדיוק. ההבדל בין בלוז לרוקנ'רול הוא בעיקר עניין מקצבי. יש למאדי ווטרס שיר שנקרא: 'לבלוז נולד תינוק וקראו לו רוקנ'רול.' זה בדיוק מה שאני מרגיש".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם