כלבה, אבל לפניך: הקומדיה הנשית שנשמח שתעשה עלייה
Don't Trust the B---- from Apartment 23 היא קומדיה מסוגננת וכתובה היטב שבולטת לטובה על רקע גל הקומדיות הנשיות שמציף את המסך
מהלכת על קו התפר שבין מיזנתרופיה ללב אוהב. Don't Trust the B from Apartment 23 יח''צ
המסך הקטן מתפקע כרגע מסדרות קומיות שמדברות בשפה נשית. רק בתקופה האחרונה עלו "מרוששות", "הבחורה החדשה", "וויטני", Best Friends Forever ו"בנות", שכל אחת מהן מייצגת איזשהו תת-ז'אנר אזוטרי בנשיות הצעירה והעכשווית; הקשוחה האסרטיבית שהיא בעצם פגיעה ורכה, העשירה והמפונקת שהיא למעשה קרת רוח ואדפטיבית, ההיפסטרית המוזרה, המופקרת המודעת, המיושבת והרגישה, חסרת הביטחון שלא יודעת כמה היא שווה, המתוחכמת המתנשאת ועוד כל מיני בחורות שדואגות לאשרר לי שמזל שהתחתנתי.
Don't Trust the B---- from Apartment 23 ("אל תבטחו בכלבה מדירה 23") היא קומדיה נשית חדשה שמציגה עוד שני טיפוסים של בחורות: נערת הכפר התמימה שמתברר שהיא חתיכת ג'דה עם אינסטינקט רצחני (וניתוח האף הכי כושל שנראה בטלוויזיה המסחרית בעשור האחרון) והכלבה חסרת האחריות שעמוק בפנים יש לה לב זהב (קריסטן ריטר החמודונת). השוס הוא שלתוך הדינמיקה המעט צפויה ועם זאת משעשעת בין השתיים הכניסו גם את ג'יימס ואן דר ביק - כן, דוסון - בתפקיד עצמו.
ואן דר ביק, בדומה למאט לבלנק ב"אפיסודז", כל כך משוחרר, נטול עכבות, עמוס רפרורים עצמיים ופרודיים, שהוא לבדו הופך את הצפייה ב"הכלבה מדירה 23" לשווה. ואן דר ביק, החבר הכי טוב של הכלבה המדוברת, מנהל חיים דואליים עם התיוג האוטומטי שלו כדוסון. מצד אחד הוא מזיין בלי הבחנה כשברקע מתנגן שיר הפתיחה של "דוסון קריק" (I Don't Wanna Wait של פולה קול), ומנגד מנסה לשכנע את כולם שיש לו איכויות שייקספיריות.
אחרי פרק הבכורה, שעלול להיראות מעט גימיקי, מגיע הפרק השני הקורע מצחוק - ריטר פשוט נהדרת כשותפה חסרת הגבולות שמסכסכת בין הוריה - ומבהיר ש"הכלבה בדירה 23" היא קומדיה שכדאי להתחיל להכניס ללו"ז. היא כתובה נהדר, מסוגננת, נזהרת מלהעמיד פנים ריאליסטיות ומהלכת על קו התפר שבין מיזנתרופיה ללב אוהב. עכשיו צריך לקוות שהיא גם תשרוד.
* הסדרה עדיין לא משודרת בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם