וריאציות: האקוסטי של פלורנס, הרמיקסים של ניק קייב
אלבום אנפלאגד היה יכול להיות הזדמנות מצוינת עבור פלורנס וולץ', אבל ללא ההפקה היא נשמעת כמו פיל בחנות חרסינה; ואחוז הפנינים באלבום הרמיקסים לגריינדרמן מפתיע
פלורנס אנד דה מאשין/ Unplugged
הפורמט האקוסטי של מופע האנפלאגד הוא הזדמנות מצוינת עבור פלורנס וולץ'. אחרי שני אלבומים שנעו על הקו שבין עוצמה סוחפת לבומבסטיות חסרת פרופורציה, הנה הרגע שבו היא תוכל לקחת צעד אחורה, לקלף כמה שכבות ולהוכיח שהיא יותר מהבחורה שתמיד זועקת בוויברטו מעל לתופים שבטיים. ובאמת, מתברר שהיא יכולה להיות גם זאת שזועקת בוויברטו מעל לגיטרה אקוסטית ופסנתר.
הבעיה היא שבמסגרת מופע כביכול אינטימי, האינטנסיביות של
וולץ' גורמת לה להישמע כמו פיל בחנות חרסינה. רק כשהיא לוקחת הפסקה מהניסיון המודע להפוך לדיווה, בקטעים כמו What the Water Gave Me, שנשאר מצוין בכל עיבוד, או בקאבר המקסים ל"ג'קסון" של וילר וליבר לצדו של ג'וש הום מקווינז אוף דה סטון אייג', הפוטנציאל המבוזבז של המופע הזה מתגלה באמת. מופעי האנפלאגד הטובים באמת מגלים רבדים נסתרים באמנים מוכרים. האנפלאגד של פלורנס אנד דה מאשין מגלה שככל הנראה אין לה כאלה. // אמרי מרמור
פלורנס אנד דה מאשין אנפלאגד
עטיפת האלבום
גריינדרמן/ Grinderman 2 RMX
ההרכב שהחזיר לניק קייב את המוג'ו. גריינדרמן צילום: גטי אימג'ס
מפיק האלקטרוניקה הוותיק אנדרו וות'רול, כהרגלו, יוצא מהאוסף כמנצח הגדול, עם פצצת דיסקו מלוכלכת ואטית. אליו מצטרפים כמצטיינים גם ניק זינר, איש היה יה יה'ז, ג'וש הום מקווינז אוף דה סטון אייג' ובארי אדמסון, שהיה בעבר חבר בלהקתו השנייה של ניק קייב, הזרעים הרעים, ומטפל בו כמו אח מסור. // ניב הדס
Grinderman 2 RMX
עטיפת האלבום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם