הישרדות VIP: סופה המוקדם מדי של ענבל גבריאלי
הפוליטיקאית המשופשפת הראתה סימנים נדירים של מחשבה אסטרטגית על האי, אבל נכשלה בקומזיץ והוציאה את עזאם פיתה. וגם: מתקפת סבון מיותרת בפריים טיים. השורד האחרון
למה מוקדם מדי? כי באי מוצף אגואים, גבריאלי היתה ההוכחה היחידה לכך שמלהקי "הישרדות" באמת הביאו לעונה הזו מישהו שמכיר את המשחק, שמע על המונח "ברית" ותכנן לעשות איתו משהו בקרוב.
ענבל חרשה וחרשה, בעוד תורג'י ונערותיו עמלו קשות לשמר את הפנאן האיזורי ושכחו לעשות חשבון של כיתה א', בכדי להבין ששלושה זה מגניב, אבל ממש לא נחשב ברית, ושלחו את רסיסי הכבוד שנותרו למיכל זוארץ לרקוח מזימות עם דרוזי מקופח ועורכת דין תחמנית.
ענבל גבריאלי הביאה גישה מרעננת למשחק - לדבר יותר ולעשות פחות. במשימות היא קיבלה נמלים בידיים והפגינה אינסטינקטים מפותחים של הקאה, אבל כשזה הגיע למניפולציות, הבחילה נעלמה והידיים הביאו זפטות לכל הכיוונים. דגים היא לא מכניסה לפה, אנשים זה כבר משהו אחר.
למרות מפגן הפרובוקציות המשובח שלה, גבריאלי לא הבריקה באסטרטגיה. היא בסך הכל עשתה את הדבר היחיד שנותר לה לעשות אחרי שהפרנויות של הראל מויאל הותירו אותה במיעוט מספרי - לאסוף שני אגואים פגועים, לתת להם פפ-טוק של דקה וחצי ויאללה הפיכת חצר. רק שההפיכה נכשלה, הקומזיץ של אנה היה מוצלח יותר ועזאם עזאם יצא פיתה עם לבנה.
בכלל, עזאם נראה המפסיד הגדול של שבט טיניום. לאחר כמה פרקים בהם התדמית ההרואית של השבוי ממצרים נשתמרה לה בפורמלין, מתחילים סוף-סוף לראות סדקים בשריון. אחרי שעזאם הפך את חיפוש הפסלון לפעילות חברתית של הצופים, היה ברור שלא מדובר במתמודד הכי מבריק בעולם, אבל מאז רגשות הקיפוח שלו נכנסו להילוך גבוה, הדיבורים על כבוד יצאו מכלל פרופורציה והברקודה מכפר מראר הפכה לטונה.
הכח בשבט טיניום עבר עכשיו רשמית לידיים של תורג'י ונערותיו, אבל אחרי ששה פרקים לא ממש נראה שיש להם מושג מה לעשות איתו. רק תנו להם לתפוס ראש טוב על החול ואל תפריעו בין שתיים לשתיים. באוסול.
למרות כל ה"שבחים" שאפשר לספר על שבט טיניום, מדובר בנכס ואוצר בהשוואה למקבילו האדום והחיוור - שבט דאנג. שם מעדיפים להתעסק במשחקי "המלך אמר" עם משה פרסטר ולצפות בזוגיות הטורדנית הנרקמת בין אושרי כהן לאיתי שגב.
את הדרמה היחידה סיפק הפעם קרב הקולביות בין יוליה לנטלי. האפרו בלונדה בסך הכל רצתה לשוחח, אבל כרגע האוויר לבדו מביא את הסעיף
השאלה הבאמת גדולה כרגע בשבט דאנג היא מה נמוך יותר - הבטחון העצמי של פרסטר או ההומור של איתי שגב. כך או כך, החיבור של שניהם יחד אולי יוציא לנו קומיקאי אחד מצחיק בישראל. כאן איריס בראון-שיעמומון-דחקות סקס לגרון-עושה חשק לישון. תאילנד.
קצת נמאס מההרגל המעצבן לשלב לנו בכל עונת "הישרדות" אקט של כמה דקות בו המתמודדות הכוסיות של העונה מתבוססות בבוץ/סבון נוזלי/חלב קוקוס, או כל חומר סיכה אחר שמוכרים בתאילנד, וכל זאת לצלילי מוזיקת טיזינג מהוואי.
את משימת הפרס של השבוע, שכללה החלקה על משטח רטוב, היה אפשר לקיים גם בלי המפגן הסקסיסטי המעצבן הזה. וכאשר רואים את אושרי כהן שולח ידיים בכזו חופשיות לעבר הגוף של נטלי דדון באין מפריע, סתם כי בא לו, אין מה להתפלא מאיפה הצעירים סופגים ערכים שליליים לגבי מיניות. אם לאושרי מותר, למה לא לכולנו.
מדד הישבן (כמה פעמים הופיע ישבן בפרקי השבוע): 4.
דירוג השורדים השבועי: 1. משה פרסטר, 2. יוליה פלוטקין, 3. ענת הראל, 4. בוקי נאה, 5. עזאם עזאם.
1. "אבא, השתניתי. אני לא קוקסינל, אני מנסר" (איתי שגב עם בדיחת קרש אמיתית)
2. "טובת שבט דאנג חשובה לי יותר מכל דבר. חוץ מלמרוח סבון על בוקי" (אושרי לא משחק נקי)
3."שוט יכול להכאיב, שוט יכול לענג. זה עניין של לאן לוקחים אותו" (איריס מצליפה תובנות סקס)
4. "ככל שהכרתי יותר אנשים, כך גדלה חיבתי לכלבים" (ענבל גבריאלי מחזיקה את חברי השבט ברצועה קצרה)
5. "תביא לי כליה של מחבל, אני אוכל היום" (תורג'י מתכנן להתפוצץ במשימת החסינות האישית)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם