ימי התום: לירז צ'רכי לא מפסיקה לאתגר את עצמה
השחקנית ועכשיו גם הזמרת לירז צ'רכי מוציאה אלבום שני. בראיון גלוי לב היא מדברת על הגירושין, על החבר הנוכחי תום אבני, על דן תורן, על חושניות ועל מגע
היא כבשה לבבות וסחטה דמעות בסרט 'סוף העולם שמאלה' של אבי נשר בתפקיד ראשי לצד נטע גרטי. בסוף אותה שנה היא החלה לשחרר סינגלים לאלבום הראשון שלה, שיצא ב-2005. הדיסק זכה לביקורות טובות, וכמה שירים מתוכו כגון 'ריסים' נכנסו עמוק לתוך רשימות ההשמעה.
על הקריירה המוזיקלית שלה אז היה אחראי במידה רבה זיו 'קוזו' קוז'וקרו. השניים נישאו ודגמנו זוגיות שנראתה מאושרת ויפה לפחות בצילומים. צ'רכי בינתיים עשתה חיל כשחקנית והופיעה במגוון גדול של במות שנעו על הטווח הרחב בין התיאטרון לטלנובלה. היא אף הגדילה לעשות וניסתה את מזלה בלוס אנג'לס ושיחקה בתפקיד קטן בסרט 'משחק הוגן' שבו כיכבו נעמי ווטס ושון פן.
ב-2010 הזוג התגרש. כיום היא מדגמנת זוגיות יפה אפילו יותר עם השחקן תום אבני, שזכור לרבים כילד פלא ושבשנים האחרונות מצליח להוכיח שאפשר להתבגר בכבוד אל מחוץ לטייפקאסט של הילד החמדמד. השנה היא חוזרת לאהבתה הראשונה, הצלילים. החלטה אמיצה זו באה על חשבון פרויקטים רווחיים יותר, והיא מוציאה אותה מעט ממעגל התהילה והסלבריטאות שככל הנראה הרגישה מעט זרה בתוכו.
צ'רכי, בחורה יפה ומטופחת, עדינה וזהירה, רחוקה שנות אור מדמות הרוקרית הביקורתית-מרדנית-מחוספסת שאנחנו אוהבים לתאר. אבל רגע הביקורת הזאת, אם יבוא, לא מעניין אותה. היא לא מפחדת ממנו ומרגישה שלמה מספיק כדי לעשות גם וגם וגם בלי לפחד שתבואו אליה בטענות.
"את יודעת, כל הזמן אמרו לי שצריכים להיות ממוקדים", היא אומרת לי בתחילת השיחה ומתחילה לספר מתי היא הפסיקה להקשיב לקולות 'השפויים' ולעשות בעיקר מה שהלב אומר. "וכשפתחתי חיים חדשים ונפרדתי מבן זוגי ממש ראיתי איך נהגתי ליצור לעצמי את החיים עם הרבה תכנונים ולא לתת מקום לדברים לקרות מעצמם, וזה לימד אותי שצריך להגיע למקומות עם לב פתוח ולא מהסס".
צ'רכי מתייחסת לתקופה שבה סיימה להקליט את אלבומה הראשון (עליו עבדה עם קוז'וקרו). הסרט "סוף העולם שמאלה" שבו כיכבה בדיוק שוחרר לאקרנים, ההצלחה סביבו הייתה מסחררת, וההצעות לתפקידים אחרים זרמו בשפע. "למזלי הטוב התחילו פניות ונכנסתי לתיאטרון ולטלוויזיה", היא מספרת על התקופה הזאת. "'ולמרות שמאוד מאוד רציתי להמשיך עם הסיבוב של המופע הראשון עשיתי בחירות שלא יכולתי לוותר עליהן, כי מבחינת קריירת המשחק הייתי במקום מאוד טוב".
מה גרם לה לוותר על המקום הנוח הזה ולצאת להרפתקה הרבה יותר מסוכנת, לפחות מבחינת קריירה? "לימים הבנתי שההפרדה הזאת (בין המוזיקה למשחק) לא יכולה להתבצע", היא אומרת. "אני לא יכולה לתת לזה לקרות כי אני רוצה לעשות את שניהם, את שניהם ולכתוב".
אבל מוזיקה זה אתגר גדול יותר, בעיקר מפני שבמשחק כבר ביססת לעצמך מעמד.
"זה נכון, ובמוזיקה אני ממשיכה לבנות את עצמי".
נראה לי שקשה לך יותר לבסס לעצמך מקום ראוי בעולם המוזיקה, לא?
"תלוי איך מסתכלים על זה. אם מחפשים את תוצאות ההצלחה כרגע, אחרי שני סינגלים, אז זה מוקדם מדי בעיניי. אי אפשר רגע אחרי שכתבתי שיר להגיד 'יואו איזה שיר מדהים. זהו זה, אני בטופ של הקריירה'. כי אני מאמינה שתמיד יש לאן לגדול. גם בתור שחקנית עשיתי אולי מאתיים אודישנים עד שקיבלתי תפקיד אחד ועד היום אני עוד עושה אודישנים ושולחת לחו"ל.
"רוב הזמן מכתתים רגליים, וזה תהליך שכולל עבודה עצמית ושיעורי משחק ופיתוח קול ופילאטיס ולשמור על המראה. העבודה היא רחבה. אם אני אחפש את מבחן התוצאה כל רגע זה לא ייקח אותי לשום מקום. וכן, בעולם המוזיקה התחום הזה של הבנייה הוא מאוד רחב. צריך
נראה שצ'רכי מוכנה לדרך הזאת. על אף המראה העדין שלה, היא הפשילה שרוולים ויכולה ללמד את כולנו שיעור חשוב בדחיית סיפוקים. האלבום "רק לך מותר" נמצא כבר במיקסים ומאסטרים. הצעד הבא הוא לשחרר עוד כמה סינגלים לרדיו, לבנות הופעה, ובחגים הוא עתיד להיות בחנויות.
"גם לאסוף את החומרים ולהיות אמיתית עם העניין הזה של ליצור הוא משהו שמבחן התוצאה בו הוא לאורך זמן", היא מוסיפה. "שואלים אותי למה לא הוצאתי שש שנים דיסק, וזה כי לא הייתי במקום של השלמה להוציא את מה שיש לי החוצה. הרגשתי שזה לא הזמן. וזה קשה כי חברת התקליטים מצפה ממך להוציא מיד עוד אחד ועוד אחד".
באלבום השני את מרגישה שהלכת רחוק יותר עם האותנטיות? למשל בכתיבת הטקסטים?
"יש באלבום חמישה שירים שהם שלי, וזה ייאמר לזכותו של דן תורן, שישב איתי והיה העורך הטקסטואלי של האלבום. היה לי קשה לחשוף דברים שכתבתי בימים מאוד הפוכים שלי, כשהבנתי שאני צריכה שינוי. הוא התעכב על כל שיר, עשה לי הכוונה רצינית, ומה שלא עבד הוציא החוצה. אני כותבת המון שנים וגם באלבום הקודם שלי היו שירים שאני כתבתי, אבל הוא הצליח להביא אותי למקום חשוף ביותר, שלבד אולי הייתי מגיעה אליו רק באלבום השלישי והרביעי".
איך הוא עשה את זה?
"הוא פשוט שאל אותי, את רוצה לשיר 'עליה' או שאת רוצה לשיר 'עלייך'? את רוצה לשיר 'עליו' או 'על זה שאת איתו? או עליו שהוא איתך? מה את רוצה'? אמרתי שאני רוצה שזה יהיה הכי לפרצוף. אז הוא אמר 'תחזרי הביתה ותיקחי את השירים שלך, את השורות האלה, ותלכי עם זה'.
ואת מצליחה?
"כן. סוף סוף זה קורה כי אני משתנה, אני עוד אשתנה ואתבגר ואהיה יותר טובה. אני משוכנעת. אני הולכת ונהיית יתר טובה. אני שרה יותר טוב, אני משחקת יותר טוב, אני מבינה את החיים יותר טוב, אני מתייחסת למשפחה שלי בהבנה. כל דבר נהיה יותר טוב, כי אנחנו משתבחים עם הזמן. מה לעשות? ואוי ואבוי אם זה לא היה ככה. המקום הזה שהוא לאו דווקא סלחני אלא באמת מבין שצריך לשלוח את האמנות ולראות בזה קסם.
"אני יכולה להגיד שיש שני שירים שהקלטתי לפני שנתיים וחצי בשירת גייד (הקלטה ביתית ראשונית), רק כדי לשמוע איך זה נשמע ולראות איך זה מרגיש ומה זה עושה לאנשים. כשהגעתי לאולפן לא הצלחתי להקליט אותם יפה ונכון כמו בפעם הראשונה, אז השארנו שתי שורות בגייד שלהם. כי יש משהו בבוסר ובחיפוש שהוא גם טוב. לא כל הזמן להגיד, 'אה עוד חצי שנה אני אהיה יותר טובה אז אני אחכה'. גם את זה צריך לזכור. אני כל הזמן מדברת עם עצמי על זה".
לעזוב את הבית והניסיון ללכת אחרי הלב מנחה את צ'רכי גם בחיים האישיים. "כשהתאהבתי בתום (אבני, בן זוגה – ל"ל) זה הרגיש לי מוקדם מדי, בראש, בלב לא. כי הכרנו כשממש עזבתי את הבית וזה היה מאוד מהר. ולא ידעתי מה עושים, מה אומרים, איך זה נראה בחוץ, וגיליתי שדווקא האנשים שחשבתי שירימו גבה הכי הבינו אותי כי הם ראו דברים מבחוץ. לפעמים אנחנו כל כך במקום שלנו וחושבים שאף אחד לא רואה או שאף אחד לא מבין. אבל אנשים רואים יפה מאוד. הייתה לי ההבנה הזאת שהלב צריך לנוח ולקבל את מה שיש. אלוהים נותן מתנות כאלה על הדרך בזמן הנכון, וזאת הבנה שהייתה לי קשה.
"נולדתי ברמלה ואני שואלת את עצמי כל הזמן מה היה קורה אם הוריי לא היו מחליטים לעבור לרמת השרון. עד היום כשאני מגיעה לבקר את סבתא שלי ברמלה אני מסתכלת על השיכון ושואלת את עצמי מה היה קורה אם הייתי ממשיכה לגדול פה, האם היה לי מספיק אומץ לצאת החוצה? אולי היה לי יותר אומץ?".
בתוך השאלות האלה, של מאיפה אני בא ולאן אני הולך, יש משהו מאוד שורשי בצ'רכי. במשך שנה היא חיזרה אחר נגנים פרסים בני 60 פלוס שבונים בעצמם את הכלים שלהם כדי שיבואו לנגן באלבום שלה. "כשהם הזמינו אותי לעל־האש על הגג שלהם באלנבי, מעל החנות שלהם, פתאום ראיתי את הסיפורים של ההורים שלי מול העיניים ופתאום הייתי שם. ואני אומרת לעצמי, אני לא סתם פה, משהו בי רצה לחקור את זה כי זה חלק ממני. לא משנה איפה גדלתי. אני רוצה לחקור. להכיר. לדעת. כי זה חלק גדול ממני".
שמעת מוזיקה פרסית בבית?
"כן, אבל שמעתי את המוזיקה הפרסית הקלאסית. היא מאוד עצובה. לא אהבתי את זה. היא מאוד דכדכה אותי. זאת מוזיקה יפה להפליא לאוזן, אבל זה עשה לי לא טוב. בנסיעות עבודה שהיו לי ללוס אנג'לס גיליתי שיש קהילה פרסית גדולה מאוד, סוג של טהרנג'לס שזה לא ייאמן. רחובות שלמים של מסעדות פרסיות וספריות של מוזיקה. פשוט התחלתי לקנות מוזיקה פרסית והבנתי שיש כל כך הרבה ז'אנרים שפשוט התחלתי לדוג.
"מתוך מה שדגתי יצאו באלבום שני שירים פרסיים עם לחנים פרסיים שאני כתבתי להם את המילים. וזה עוד משהו שגיליתי שאני אוהבת, לכתוב על הלחן, וככה כמעט כתבתי את כל האלבום. ככה בחרתי שירים שמתאימים לי. כתבתי את העיצורים על המוזיקה עצמה לפי איך שאני רוצה לשיר אותם".
מה את מרגישה שהבאת מתוך זה לאלבום?
"קצת קשה לתרגם את השפה הפרסית לעברית כי כל הדימויים שלה מאוד חותכים בבשר החי. למשל, תיאורים שאומרים 'מרוב שאני אוהבת אותך, אני אוכל לך את הכבד', והצלחתי בשיר אחד להסביר את המקום הזה של תשוקת בשר חדש. איך אתה מאוהב בגוף החדש, בבשר החדש של האהוב החדש שלך. וזה מאוד בא מהמקום הפרסי. אני מאוד מושפעת מזה. יש אנשים שמתאהבים בעיניים או בישבן או בציצי. אני מתאהבת בחלקים לא קונבנציונאליים. באצבע או באיזה קמט. בשפה הפרסית מאוד מדובר על הדברים האלה, עד לזווית של הריס של העין – היא נכנסת לאנטומיה, ואני משוגעת על זה".
כי מה, כי זה יותר יצרי?
"אני בן אדם מאוד חם ואני מאוד אוהבת לגעת. אני פשוט אוהבת שמחבקים אותי ומלטפים אותי. וזה גם מהמקום של התשוקה וגם מהמקום של המשפחה, ההורים. וגם כי אני חושבת שזה חלק מאוד גדול, אם אני מסתכלת על חולין, על התשוקות הקטנות בתוך השגרה, מגע וחום הם מהדברים שאני יותר אוהבת".
צ'רכי אמנם מדברת על הבחירה המודעת להאט את קריירת המשחק כדי להקדיש את כל כולה לאלבום, אבל בסתיו הקרוב, בעונת החגים, לצד יציאת האלבום שלה תוכלו לראות אותה גם במחזמר "פרח השכונות" המבוסס על שיריו של קובי אוז ועולה בתיאטרון באר שבע. הדמות שלה היא זמרת בינלאומית גדולה שמפתחת מערכת יחסים מילדות עם בן למשפחה מרוקאית כבדה.
המחזמר מתחיל מהסוף להתחלה ומראה את כל מערכת היחסים שלהם, עם העליות והמורדות. "המקום של להיות זמרת בינלאומית מצליחה ובין להיות פרח שכונות כזה שהגיע מכלום - אלה שני קצוות שכמעט כל אחד מנהל אלא אם כן הוא באמת נולד עשיר. אני רואה הרבה אנשים שהגיעו למה שהם רוצים, להגשים את החלום ולעבוד במה שהם אוהבים,מדובר באותם הקצוות".
ובסופו של דבר, באיזה מקום יותר נוח לך, של הזמרת או השחקנית?
"מבחינתי, זה אותו דבר. בשניהם בעצם אני מגישה טקסט. אם זה בשירה או במשחק. זאת אותה אחריות מבחינתי, להוציא את זה הכי טוב החוצה".
אף על פי שאם מדובר בחומרים שלך זה קצת אחרת.
"בשירה זה יותר חשוף. הקול למשל יותר חשוף מאשר דמות שאת יכולה להסתתר מאחוריה".
"אבל אם הקול שלך לא נמצא במקום הכי אמיתי שיש אי אפשר לשיר, ואם כן, את כנראה לא מעניינת את האנשים שמקשיבים לך. בגלל זה המקום הוא חשוף. זה אתה. אתה לא מתערבב עם טקסט שמישהו אחר כתב לך, אתה לא בתוך דמות. בסופו של דבר זה אתה על הבמה או מול המצלמה. זה נקי. אמן שכותב את המוזיקה שלו. וגם באשר למקום הווקאלי – אי אפשר לזייף את זה. לפעמים את יכולה לראות הצגות עם שחקנים שיש להם טכניקה מעולה, שבאותו יום לא בא להם להרגיש את התפקיד והם מתקתקים אותו וזה נראה לך עדיין מופלא".
אבל גם בשירה יש טכניקה, לא?
"אני לא מצליחה. לא מכירה את המקום הזה שאת יכולה לשיר ופתאום את במקום אחר. מישהו שאל אותי מה הכי חשוב לי לפני שאני מתחילה לשיר, וזה לא לשכוח את הכוונות של השיר. שאני אהיה חדה מבפנים. קול יפה זה, את יודעת, יש הרבה אנשים עם קול יפה. החוכמה היא להעביר את מה שאת מתכוונת כשאת שרה. את רואה את זה בעיניים של הזמר. את רואה את הסצנות קורות בעיניים. זמרות אמיתיות לעומת זמרות שהן כל הזמן יפות. המקום הזה מאוד חשוב לי, אבל במקום הראשון הקריירה היא חלק מהחיים שלי ולא החיים עצמם".
מה ההבחנה הזאת אומרת?
"שתמצית האושר היא בדברים הקטנים. לקום בבוקר ושיהיה לך נעים ותרגיש מאושר ולנסוע על אופניים. ולקנות דברים טעימים ולהכין אוכל ולשמוע מוזיקה טובה ולהיות ביחד על הספה ולראות סרט טוב. ויכול להיות שזה יישמע מוזר להרבה אנשים, אבל זה שיא האושר מבחינתי".
עוד במוסיקה:
>> פול מקרטני חי: חוגגים יום הולדת 70 לחיפושית
>> סטלוס ואורן חן: "יש בינינו כימיה נדירה"
>> לאלקטרה נמאס שמתייגים אותם כתל אביבים מנותקים
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם