15 שנה ל"אוז": הסדרה שהגדירה מחדש את הדרמה
עוד לפני "הסופרנוס", "הסמויה" ואפילו "מד-מן", "אוז" סיפקה עומק פסיכולוגי וחופש יצירתי שטרם נראו על מסך הטלוויזיה בארה"ב והגדירה מוסכמה חדשה לאיכות
>> 15 שנה ל"אוז": מקרי המוות הזכורים בסדרה
כמויות הדם שנשפכו בין כתלי בית הסוהר העתידני היו משניות רק לגודל הבשורה האמנותית שהרחיקה את רף האיכות הטלוויזיונית לגבהים שטרם נראו ושלמעשה הגדירה מחדש יצירה עצמאית בקרב חברות הכבלים בארה"ב והעמיקה את ההבדלים ביניהן לבין הרשתות המסחריות והשמרניות. מעבר להיותה דרמת פשע אדירה, סדרה מותחת ויצירה פורצת דרך, "אוז" העבירה מסרים ישירים ועקיפים בדרך מרתקת. גם בעידן ה"בורג'יאס", "עמוק באדמה" ו"מד מן", אוז עדיין מחזיקה במשמעות האקטיביסטית החשובה ביותר בתולדות הטלוויזיה.
מתקן הכליאה "אוז" תוכנן כדי להקל על האסירים את החיים בכלא, תוך אפשרויות שיקום מגוונות וחינוך לאחריות במהלך הכליאה. החזון של טים מקמנוס התבטא בבחירה קפדנית של אסירים מכל קבוצות השייכות הגזעית והחברתית כדי לצמצם את המתח בין הקבוצות השונות. התוצאה? כאוס מוחלט תוך מאבק הישרדות תמידי של כל הנוכחים במקום. העובדה שהסוהרים ובעלי המרות בכלא נתונים לאותו מאבק ולא תמיד מצליחים לעמוד בו, מעלה בספק את האפשרות ליצור בכלל אוטופיה שכזאת, במציאות של "אוז" ובעולם בכלל. הסאבטקסט ברור, ההתרחשויות עצמן רק מעצימות אותו.
אוגוסטוס היל, שנכלא בעקבות עברות סמים ורצח ושינה את דרכיו לאחר ששותק מהאגן ומטה, שימש כשופט הנותן משמעות אקטיביסטית לחוק היבש, בדרך כלל על דרך השלילה. מעבר לכך היל גם היווה את קולו של טום פונטנה, יוצר הסדרה, בעודו שובר את ה"קיר הרביעי" המפריד בין ההתרחשויות בכלא ובין הקהל הצופה ומוסר את כוונת המשורר (שכמו יצירת אמנות טובה גם היא נתונה לפרשנויות) באופן בלתי אמצעי.
טובאייס ביצ'ר, איש משפחה מלומד ואחת מארבע הדמויות היחידות ששרדו את כל הדרך, הגיע ל"אוז", מתקן אבטחה מקסימלית, על תקן דוגמה למען יראו ויראו, ללא חכמת רחוב או בקיאות כלשהי בעולם הפשע. הוא התחיל כשפוט של וורן שילינג'ר, התמכר להרואין, גילה אהבה ומשיכה לכריס קלר ולאחר כמה גילויי אומץ אובדניים הפך את עורו מרכיכה שאינה שולטת בשניה אחת מחייה לגיבור
הגיבור של "אוז" עבר תהליך הפוך, מלרחם עליו למדנו לאהוב אותו ולהתגאות בו, כרוצח, כאיש מדון כוחני שדריי הכלא הכי נכלוליים מעריצים ופוחדים ממנו. "אוז" לקחה ילד כאפות חנון ומסכן, שמה לו סכין ביד ועזרה לו להתמודד עם העולם האמיתי ולנו להתאהב בו באמצעות פשע, רשע וערמומיות. מה יותר אנושי, להיות שפוט או לשלוט בכל מחיר בחייך?
האלגוריה של שם הסדרה ל"קוסם מארץ עוץ" מחברת את היצירה לאוטופיה שמקמנוס ניסה ליצור, אך גם לחיפוש המתמיד אחר מה שאינו בנמצא, ברוב המקרים ב"אוז" מדובר באמת אבסולוטית. אהבתם של ביצ'ר וקלר הרסנית, אמיתית, מכוערת ויפה כאחת. ארנולד ג'קסון, הידוע בכינויו "המשורר", הוא סוחר סמים, נרקומן ורוצח, שקשה שלא להתרגש מהאינטליגנציה, הדיפלומטיות וכמובן היצירתיות האמנותית שהוא מפגין לאורך הסדרה.
שילינג'ר הוא גזען רקוב חסר לב אך גם גאון, בדומה לדיקטטור אותו הוא מעריץ. השאלות הנשאלות לאורך הסדרה מחדדות עוד יותר את הדיכוטומיה של מה שמתקרא צדק: האם מוסרי למנוע ביקורי התייחדות כדי לחסוך כסף מהאזרח שומר החוק ומשלם המיסים? האם מוסרי להחיל עונש מוות על מפגרים? או על חלאות אדם בלתי אנושיות, למרות שהתברר בדיעבד שחלקם היו חפים מפשע?
אפשר לראות את אוז כדרמת פשע, ואפשר להתייחס לשלם שמעבר לסך חלקיו הברורים והפשוטים. אוז לא מתיימרת לתת את הפיתרון לשלום ואהבה, היא מתפקדת אך ורק כמראה של האנושות ושל המציאות שאנו חיים בה, מזכירה לנו שגם אם טוב לנו, ישנה אמת נוספת המזדחלת לה מתחת לפני השטח. אוז היא זיקוק של הטבע האנושי בחמישים ושישה פרקים שותתי דם, תאווה, קנאה, נקמה, עריצות, תחמנות, שחיתות וגם כמיהה לאהבה ולצדק. אוז לא הקדימה את זמנה, אוז היא על זמנית, ומה שנבין ממנה לא יגמר לעולם.
"סקס ומוות. הם שונים, אך הם אותו הדבר. כדי להגיע לרגע האחרון, לשיא, אתה חייב לוותר על השליטה על הגוף שלך, על הנשמה שלך... ואהבה? ובכן, אם סקס הוא מתוק והמוות הוא מר, האהבה היא שניהם. אהבה תמיד ולנצח תשבור לך את הלב". (אוגוסטוס היל, עונה 1, פרק 2).
עוד בטלוויזיה:
>> הלם באולפן: על סיקור משפט אולמרט בערוצים המרכזיים
>> מה עשתה סכנין: הערוץ הערבי החדש מחפש את השייכות
>> סיפורים מהקופסה: האם מיילי הולכת בעקבות בריטני?
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם