תחנות רוח: תחנות התרבות של דניאלה ספקטור
המלחין זביגנייב פריזנר, להקת אלבו, שרון ואן אטן, נעם רותם, טום וויטס, דויד גרוסמן ומאיר שלו. אבני הדרך התרבותיות של דניאלה ספקטור
בגן: "אחד הזיכרונות החזקים שלי מהילדות הוא שאמא שלי ואני נוסעות באוטו ושרות בקולי קולות עם הקסטה של'חייה הכפולים של ורוניק'. מאוחר יותר, בגיל 12, ניגנתי ברעד את קטע' המריונטה', מתוך אותו פסקול, ברסיטל הסיום לפסנתר בקונסרבטוריון רעננה, וזה היה אחד השיאים המוזיקליים הפרטיים שלי. מהגן אני בעיקר זוכרת חוויות של חוסר תקשורת עם ילדים אחרים. התחלה של התנהלות חברתית כושלת שליוותה אותי גם ביסודי, ובמקום סמוי כלשהו גם אחר כך. ביליתי הרבה זמן לבד בגן, ובבדידות ההיא התאפשר לי מבט אחר על העולם ומרחב לדמיון. מה שמייצר מוניטין של תימהוני בהתחלה, בהמשך מסייע בכתיבת שירים".
ביסודי: "במסיבת הסיום השתתפתי במקהלה ששרה מחרוזת שזכורה לי עד היום. היו בה שירים כמו'ערבה ערבה אין קץ' ו' בדרך לתבור הלכתי לבדי'. בשלב מסוים המורה ביקשה ממני שאעשה רק עם השפתיים. לא האשמתי אותה. בכלל, במשך הרבה שנים ראיתי בעצמי מוזיקאית לפני זמרת. רק בשנות ה-20 לחיי הבנתי שהקול זה הכלי הכי חשוב שיש לי, ואז התחלתי את אחד התהליכים המשמעותיים בחיי - לימוד אטי וארוך של גילוי ושחרור הקול, שממשיך עד היום, עם מורים ולבד".
בתיכון: "שירלי קונס, חברתי מילדות, וגם מתקופת התיכון, היא תחנה מרכזית בחיי. גדלנו באותו מושב, בשני קצוות שונים, כתבנו שירים יחד ולבד ודיברנו על זה בינינו המון. עד היום אין שיר חדש שאני לא משמיעה לה לפני כולם. אין דילמה יצירתית שאני לא יכולה לשתף אותה בה, פילוסופית וטכנית. היא אחת הכותבות והמוזיקאיות הטובות והמקוריות ביותר שאני מכירה ואני לומדת ממנה כל הזמן ".בצבא. "התקופה הזאת היתה מבחינתי בסימן אבטלה סמויה. בזבוז זמן איום.
"תוך כדי ישיבה מתחת לאדמה בבסיס בדרום הארץ, במשמרות
במהלך העבודה על האלבום הראשון: "לפעמים, בזמן הקלטה של שיר, נפתח פתאום חלון הזדמנות לחיבור עם מוזיקה שאני שומעת. למשל שיר שדורש פסנתר בשרני כמו של ניק קייב, קטע באס שרוצה להיות טום וייטס או סאונד תופים שמת להיות רדיוהד. אין בי חשש להיתפס על גניבה ספרותית או העתקה. משהו תמיד משתבש בדרך, ומה שניסית לחקות הופך, בטעות, לשלך לגמרי.
"תוך כדי יצירה, באופן ספונטני, נוצרים תפקידים קטנים שנובעים מתוך רגעים מצמררים ששמעתי בשירים אחרים, ממשיכים אותם, נותנים לי קצת לדבר בשפתם. האלבום של להקת אלבו,' the Back Asleep in', שהקשבתי לו הרבה באותו זמן, נגמר באחד השירים היפים בעולם, ומשהו ממפל צלילי הפסנתר שמסיים אותו היה לי בראש כשהקלטתי את השיר הראשון באלבום הזה".
בזמן העבודה על האלבום המשותף עם בן, הבעל: "לראות תהליך יצירתי של מישהו אחר זו אחת החוויות היותר מלמדות שיש. בן לקח את השירים שלי למסע אל המחוזות המוזיקליים שלו, הלא מוכרים לי, וכדי שהסינתזה בין השירים שלי לצליל שלו תהיה שלמה היה עליי להניח לו להיות לבד עם זה, ליצור בחופש מוחלט. זה היה מדהים לצפות בו בתהליך חיבוטי היצירה, מחפש לשאוב צלילים ואווירה מהמוזיקה שהוא אוהב. דרכו הכרתי הרבה יוצרים אלקטרוניים משובחים כמו Helsinki Architecture in ,Royskopp ו-The Knife. למדתי , ואני עדיין לומדת ממנו, המון על הפקה, סאונד ומוזיקה".
בימים אלה: "אני בתהליך של הקלטת אלבום חדש בעברית. קשה לי להאזין למוזיקה בתקופה הזו, כשאני כן שומעת משהו, זו שרון ואן אטן, שכבשה אותי בגדול. אני עדיין בורחת לספרים. לאחרונה קראתי את'האי הגדול' של כריסטיאן סניול בפעם השנייה. ספר יפהפה ומעורר השראה. עם כל זה שאני מדברת רק על תרבות מארץ אחרת, המפגש עם נעם רותם והעבודה איתו הביאו אותי לחרוש שוב את שלושת האלבומים שהוציא, ואני כל פעם נדהמת ומתרגשת מהעוצמה הגלומה בשירים שלו. הוא הדבר האמיתי, וזה כבוד גדול בשבילי להופיע איתו".
עוד ב"תחנות רוח":
>> תחנות רוח: תחנות התרבות של שילה פרבר
>> תחנות רוח: תחנות התרבות של רמה מסינגר
>> תחנות רוח: תחנות התרבות של עילי בוטנר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם