כריס קורנל בישראל: האם הוא שווה את מחיר הכרטיס?
כשהפקות ענק מגיעות לכאן במחירים שפויים, למה להוציא כמה מאות שקלים על כריס קורנל - אדם אחד עם גיטרה? בעיקר בגלל היכולת שלו להפנט את הקהל למשך שעתיים רק עם הקול שלו
כן, זה לגמרי אבסורד לדרוש 295 ש"ח עבור הופעה של איש אחד כשהפקות ענק עולות פחות מזה. מי שהתלבט והחליט לא להגיע ודאי מצא דברים רבים ומועילים לעשות עם 295 שקלים חדשים. ובכל זאת, כל הכרטיסים למופע אזלו חודשיים מראש ורובו המוחלט של הקהל היה מורכב מאנשים שהיו קונים כרטיס להופעה אקוסטית של קורנל גם במחיר כפול מזה. השאלה היא - האם התענוג שווה את הכסף? התשובה - ברגע שהוא פוצה את פיו ומטילי זהב נורים מגרונו לחלל האוויר בצרחות שמיימיות, כמה שילמת זה הדבר האחרון שמעניין אותך.
קורנל לא גיטריסט ענק, הוא לא מתיימר להפליא בסולואים וירטואוזיים, כל דבר במופע Songbook אומר מינימליזם וקשר
כשהוא מבצע שירים של Temple of the Dog, קורנל, שביום שישי הקרוב יהיה בן 48, מחזיר את המעריצים לתקופה בה ל-MTV אנפלאגד היתה משמעות. הדבר הכי קרוב לליין סטאלי וקורט קוביין שנשאר בחיים לוקח שלוש להקות פלוס קריירת סולו מובחנת ושונה, מפשיט את כל השירים לכדי קול ערמומי וגיטרה אקוסטית ומחבר את כולם לרכבת הפתעות נוסטלגית שיש בה רק מוזיקה, לא פוזה של כוכב, כי הסטאר קוואליטי הוא חלק מהחבילה. אפילו Black Hole Sun הממכר והאלמותי מקבל ביצוע צנוע שעושה עם הלהיט חסד.
מעניין שדווקא השירים של אודיוסלייב הם אלה שהביצוע האקוסטי עושה להם הכי טוב. ההגשה הפרטית של קורנל מותירה אותם חשופים ופגיעים, נקיים מההפקה המתכתית של הלהקה, כמו מחזיר האמן את המאזינים לימים בהם השירים נכתבו. מן העבר השני, גרסאות הכיסוי לשירים של הבי-ג'יז וג'ון לנון מקבלים דמות אחרת, צנומה ויפה כל-כך שמשלימה את המעגל שמתחיל עם סאונדגרדן בשנות השמונים, נמשך עד ימינו וחוזר לשירים עליהם קורנל גדל. Imagine בגרסת קורנל לוקח את אחד ההמנונים החשובים בכל הזמנים ומשדרג אותו לרמת תפילה.
בדרך החוצה מהאמפי אפשר לקנות טי-שרט של קורנל במאה ש"ח. בסופ"ש יופיע מוריסי בגני התערוכה תמורת שלוש מאות עשרים וחמישה שקלים חדשים לכרטיס אחד. התענוג האופורי הסתיים וחוזרים למציאות. וזה מרגיש כמו יקיצה מהיפנוזה אקוסטית.
כריס קורנל יופיע שוב היום (17.7) בתיאטרון נוקיה בתל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם