פרי העונה: שרון פרי יודעת להסתדר בחיים
רוצים להתחיל עם שרון פרי, מגישת המהדורה המרכזית של המשחקים האולימפיים? כדאי שתדעו: היא נפרדה זה עתה מבן זוג הצעיר ממנה ב-11 שנה. היא לא מעוניינת בסטוצים. היא לא נמשכת לבלונדינים. ואל תשקלו לגשת אליה - היא כבר תיגש אליכם. מעוניינים בפרטים נוספים? כנסו, כנסו
אין צורך לצפות בכל שידורי האולימפיאדה כדי להתנסות בחוויה מענגת החושים הזאת. כל מה שצריך לעשות זה לצפות במהדורה המרכזית, שמסכמת את אירועי היום, ולהתרכז כמה שפחות באנשים שקופצים, רצים ומרימים משקולות, וכמה שיותר בשרון פרי, מגישת המהדורה (יחד עם בוני גינזבורג), שממש לא נראית משועממת או פזורת דעת כשהיא מדברת על הדברים האלה באולפן. היא לגמרי בעניין, עם כל הלב והנשמה, ויש בה משהו שגורם גם למי שצופה בה להיות לגמרי בעניין, או לפחות לגמרי בעניין שלה. העניין שלה, בראשי פרקים, הוא כזה: בת 40, גרושה פלוס אחד, חיפאית, לשעבר טאלנטית בכירה בערוץ הספורט, בשנה האחרונה מגישה בערוץ "וואן", ציירת חובבת, גולשת גלים מקצועית, בעיקרון פנויה אבל לא מחפשת שום דבר כרגע, רק לפני חודשיים יצאה מזוגיות בת חמש שנים (עם בחור שצעיר ממנה ב-11 שנה), הפרידה הייתה קשה, כואבת, מחשלת, אבל עכשיו הכל שוב טוב, תודה ששאלתם.
מה שבטוח זה ששרון פרי היא הנציגה הכי מוצלחת של ישראל במשחקים האולימפיים לפחות מאז יעל ארד (שלגמרי במקרה יושבת כאן, באותו בית קפה, ממש צמוד אלינו) - על אף שהיא לא ממש מתחרה מול אף אחד ברוממה, ובכלל, היא פרשה מהגשה תחרותית עוד כשעזבה, לפני שנה וקצת, את ערוץ הספורט, על רקע קרבות אגו חתוליים במיוחד מול מגישת הספורט הוותיקה מירי נבו. פרי סיפרה בעבר שרוחות הקרב נשבו אז מכיוונה של נבו בלבד, שלטענתה לא הביעה פרגון, בלשון המעטה, לנוכח התקדמותה בערוץ, ואף התעלמה ממנה במופגן כשנתקלה בה בין השידורים. האג?נדה שפרי מייחסת לעצמה כעת, בכל אופן, היא "אני בחורה ספורטיבית בשני המובנים" - כלומר, כזו שגם עושה ספורט וגם לא נכנסת לקונפליקטים שאינם מחויבי המציאות.
הסיבה העיקרית לכך שספורט הוא מרכז החיים של פרי, כמו גם לעובדה שפרט לגון השיער אין בה שום דבר בלונדיני, היא אביה. "לפני שנולדתי", היא מספרת, "הוא נורא רצה בן. בסוף יצאה לו בת-אני-אבל הוא גידל אותי פחות או יותר כמו שמגדלים בן. לימד אותי לשחק כדורגל, פתח את מכסה המנוע באוטו והסביר לי דברים. הייתי ילדה שיודעת לפתוח דג, להוציא לו את המעיים ולנקות אותו ממש טוב מבפנים. זה גרם לכך שעד גיל 18 שאלתי את עצמי כל יום למה לא נולדתי בן. שלא תהיה פה טעות, אני לגמרי עם בנים, אין לי שום עניין בבחורות, אבל כילדה וכנערה ממש רציתי להיות בן. בכלל, היה לי קטע די רציני עם המיניות שלי. הייתי לגמרי ג?דאית, וגם לגמרי אנטי מערכתית ואנטי-ממסדית. עד היום אני כזאת. לגמרי".
באיזה אופן, למשל?
"אני חושבת שהמרד שלי בממסד התחיל בעקבות הדיאטות הקיצוניות שהייתי צריכה לעשות כילדה, בזמן שהתאמנתי בקבוצה של התעמלות מכשירים. התאמנתי המון, אבל יחד עם זה תמיד הייתי... כאילו, מלאה כזאת, והמאמנים נורא כעסו עלי. כל הזמן הם אמרו לי דברים כמו 'את אוכלת יותר מדי', 'מתי כבר תיכנסי לדיאטה?' והיה לי מאוד קשה עם זה. רציתי פיתה עם שוקולד, במבה, ביסלי, כמו כולם. בסופו של דבר פרשתי, התחלתי לשחק טניס, עזבתי גם, ובעצם רק היום, סוף סוף, אני עושה
"החופש תמיד היה הדבר שהכי חשוב לי בחיים. הייתי ילדה מרדנית בטירוף. לא סבלתי שאומרים לי מה לעשות. אם היה מתאים לי לשבת בכיתה, הייתי יושבת. אם לא, הייתי קמה והולכת. ביסודי לא הייתי מקובלת בכלל, בתיכון הייתי פריקית כזאת, מציירת כל היום, וצבא לא עשיתי כי... אתה יודע, נו, כחלק מהמרד הזה במוסכמות".
השתמטת, כמו שאומרים.
"הלכתי לקב"ן, במילים אחרות. מה אני אגיד לך? לא רציתי לעשות את זה. אני פשוט שונאת בדם כל דבר שמזכיר עדר. בטח עדר שבו איזו ילדה מעיזה לתת לי פקודות, להגיד לי 'קומי', 'לכי' או 'תעמדי זקוף'. אני לא יכולה לסבול דברים כאלה. תמיד רציתי להיות פרי ספיריט בעולם. שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות. זו גם הסיבה שבחיים לא תמצא אותי בהשקות ודברים כאלה. אני ידועה בתור מבריזה כפייתית מאירועים מהסוג הזה. תאמין לי שאם הייתי רוצה, הייתי יכולה לדפוק שמלות מטורפות באירועים ולהיות מאוד-מאוד סלב, אבל זה לא מעניין אותי ואין סיכוי שזה אי פעם יעניין אותי. שום סיכוי בעולם".
בסופו של דבר, בזמן שבו היא הייתה אמורה, על פי חוקי המדינה, לשרת בצבא, פרי עשתה חיים משוגעים בדרום אפריקה-בעיקר בדמות רביצה על חופים פסטורליים לצד מכרים מזדמנים, רובם ממין זכר. "הייתי שם כל הזמן בים עם בנים", היא מספרת, "בערבים שיחקתי איתם סנוקר ובבקרים הסתכלתי עליהם גולשים. הכי נהניתי. אני תמיד נהנית כשאני עם בנים. כלומר, אני מודעת לזה שתמיד יהיה איזשהו מתח מיני בין גבר לאשה, ושאם אני במקרה לא נמשכת לגבר מסוים אז הוא בטוח, בלי שום ספק, נמשך אלי-אלא אם כן הוא הומו, כמובן - אבל זה פחות משנה לי. מה שחשוב זה שאני מסתדרת איתם טוב כי הם לא חופרים, הם קלילים ואפשר לעשות איתם צחוקים. הם לא עושים עניין מכל דבר, בקיצור".
בנים אולי גם לא היו עושים לך קטעים בנוסח מירי נבו, למשל.
"ברור שלא. וגם אני לא הייתי עושה דברים כאלה. אני חושבת שתחרות זה דבר בריא ואין לי בעיה שמיליון אנשים יתחרו על המשבצת שלי. עובדה: מעולם לא היו לי עניינים כאלה עם אנשים שעבדתי איתם. אמנם אני כולי אש-להבה, ואני תמיד יכולה להתפרץ על איזה במאי שלא מקשיב כשאני פונה אליו, אבל זה אף פעם לא יהיה קשור אצלי לאגו. אני לא נכנסת למקומות האלה של 'וואלה, את קיבלת יותר זמן מסך ממני, זה לא בסדר'. כשבנאדם יודע מה הוא שווה, הוא לא פוחד על מקום העבודה שלו. רק אנשים שלא יודעים מה הם שווים מתחילים לפתח פרנויות. הטובים מספיק בטוחים בעצמם כדי לתת צ?אנס גם לאחרים. סך הכל הייתה לי תקופה מדהימה בערוץ הספורט, רוב הזמן התפתחתי וגדלתי שם, אבל בסוף זה באמת היה לא פשוט-בייחוד כשאני משווה את השנה האחרונה שלי שם לשנה הראשונה שלי ב"וואן", שהייתה מדהימה".
בקיצור, הסתדרת בסוף.
"אמרתי לך: אני יודעת להסתדר. שמע סיפור: לא מזמן הלכתי לבקר חבר וחניתי בכניסה לבית שלו, בלי לחסום אף אחד, כמובן. בקיצור, אני יוצאת מהחבר, מתקרבת לאוטו ופתאום קולטת שמישהו קשר אליו את הטוסטוס שלו. לא חשבתי פעמיים, נכנסתי לאוטו, שמתי רוורס, התחלתי לנסוע והטוסטוס נגרר ככה, אחרי. ואז אני רואה מישהו מתקרב אלי, כולו צרחות, ועושה לי 'תדעי לך שחסמת אותי ושהזמנתי משטרה'. לא התרגשתי, ביקשתי ממנו לזוז לי מהדרך, ואז הוא שבר חלק מהמראה שלו, שם לי אותה על הווישר ועשה לי 'תראי מה עשית!'. אמרתי לו 'קח את הטוסטוס שלך ועוף לי מהעיניים'.
בקיצור, הוא לקח את הטלפון, התקשר למשטרה, שאל את המוקדנית שם 'נו, מה קורה עם המקרה שדיווחתי עליו?', וההיא ענתה לו - הוא שם אותה על ספיקר, אז שמעתי - 'מצטערת אדוני, אני לא מוצאת פה שום דיווח'. אתה מבין? הוא נתפס על חם. אמרתי לו 'תקשיב חבוב, שיקרת לי בפרצוף וניסית לעשות עלי כמה ג'ובות - עכשיו סע לי מהעיניים'. וזהו, הוא נסע. עזוב, אני הכי יודעת להסתדר".
עד שפרי מצאה את עצמה בערוץ הספורט-לשם גויסה בהמלצת ידידה הקרוב יורם ארבל, שזיהה בה פוטנציאל בזמן שעבדה כשדרנית קווים ברשת ב' היא העבירה, בין השאר, שנתיים בתור ברמנית בבתי מלון באילת. "עבדתי קשה, אבל היה לי כיף,? היא אומרת. "אני לא חושבת שאי פעם היה לי רצון אמיתי לעשות עם עצמי משהו. לא למדתי שום דבר, אין לי תואר, בחיים לא ביקרתי באוניברסיטה-באמת, מעולם לא היה לי שום כיוון לעתיד, כלום.
"כשחזרתי מאילת גרתי קצת בתל-אביב והתחלתי לימודי אמנות, אבל די מהר הבנתי שאי אפשר להתפרנס מזה והלכתי על החלום השני שלי - להיות שדרית ספורט. עשיתי קורס קריינות של כמה חודשים, הגעתי לראיון עבודה ברשת ב', התקבלתי, הכרתי את יורם ארבל-וזהו, מאז אנחנו חברים מאוד קרובים. עכשיו, כשאנחנו שוב עובדים יחד בערוץ 1, אנחנו בעצם סוגרים מעגל".
פרי אומנם בחורה קשוחה, אבל במהלך עבודתה כשדרית קווים היא מצאה את עצמה לא פעם על סף פאניקה. בתום אחד המשחקים בליגת העל בכדורגל, לדוגמה, היא נאלצה לברוח מאוהדים זועמים של קבוצת בני יהודה, שהחליטו שהיא עושה להם נאחס ושהפתרון האידיאלי לכך הוא לפוצץ אותה במכות, והצליחה לחמוק ממש ברגע האחרון.
במקרה אחר, אוהד מתוסכל פרק עליה את עצביו בדחיפות אלימות לעיני המצלמות, והיה גם סליל של קופה שנזרק מהקהל, פגע בראשה תוך כדי שידור ועשה לה, כהגדרתה, "ג'ולה כואבת בראש". גם החיים שמחוץ למגרש ולאולפן עשו לה, בנקודות זמן מסוימות, כמה ג'ולות בראש, או יותר נכון, בלב. הגירושים מאורי גל, אבי בנה אלעד בן ה-11, לדוגמה, היו משהו מהסוג הזה (היום פרי וגל גרים זה מול זה ושומרים על חברות קרובה, לדבריה), וגם הפרידה מיוני, הצמוד האחרון, הותירה בה צלקות. אבל הרגעים הקשים בחייה נרשמו במהלך ואחרי מלחמת לבנון השנייה, והם קשורים לקעקוע שעל כתפה השמאלית - ציור של עקרב (המזל שלה) ומעליו רצף אותיות סיניות שפירושן בעברית הוא "אלעד". "כמו שאתה יודע, נפלו אז הרבה טילים בחיפה", היא מספרת, "וכתוצאה מהטראומה אלעד חטף שיתוק בעצב במוח, וזה גרם לכך שעין אחת שלו נכנסה פנימה והוא פשוט לא היה יכול לראות. זאת אומרת, הוא ראה הכל שלוש פעמים, והרופאים לא ידעו איך לטפל בזה. אני, בתגובה לכך, ממש איבדתי את זה. לגמרי. לקח המון זמן עד שהדבר הזה עבר לו - והוא עבר מעצמו - אבל עד שזה קרה היו בי המון כאב והמון פחד".
בחמש השנים האחרונות גידלת אותו יחד עם בן זוג. עכשיו את עושה את זה לבד, תוך כדי טירוף האולימפיאדה. נשמע לא קל.
"בסדר, לא נורא, מתגברים, מסתדרים. ולפני שאתה שואל - לא, אני לא חושבת על זה כרגע. אני לומדת עכשיו לחיות לבד, ובכלל, לומדת מחדש את המקום שלי בעולם, לא מסתובבת בברים ולא מחפשת עניינים. כאילו, אני יוצאת עם חברים בקטע של דרינקים וצחוקים וכל זה, אבל אני תמיד חוזרת הביתה לבד - ואני חייבת לומר שזה תענוג".
וכשתתחילי לחפש עניינים, אילו עניינים יעניינו אותך?
"סטוצים בטח לא. מה לעשות, עברתי את הגיל".
כן, את כבר ילדה די גדולה.
"אנחנו לא מדברים על זה, בסדר? כאילו, אני יודעת שאני קיימת כבר 40 שנה ושזה המון זמן, אבל אני לא רוצה לדבר על זה - למרות שזה לא מלחיץ אותי בכלל, אם להודות באמת - ולא, אני לא רוצה עוד ילדים, הכל בסדר".
ואם מישהו בכל זאת ירצה להכיר אותך, מה הוא יצטרך לעשות לטובת העניין?
"קודם כל, שלא ייגש אלי, זה בטוח. אני, לצורך העניין, התחלתי עם החבר האחרון שלי".
וחשוב לך גם שהוא יהיה צעיר ממך?
"מה פתאום. ברור לך שלא הייתי חמש שנים עם החבר האחרון שלי בגלל שהוא צעיר ממני ב-11 שנה. אתה לא נשאר חמש שנים עם מישהו בגלל שהוא צעיר וזה מגניב. זה אף פעם לא היה אישו בינינו. בהתחלה כל החברים שלי לא נתנו לזה צ'אנס, אבל לאט-לאט הם הבינו שזה רציני לגמרי. היה לנו חיבור נורא חזק, נורא אהבנו אחד את השני, אבל מה לעשות, בשלב מסוים זה נגמר".
מה עוד את מחפשת בגבר הבא של חייך?
"חשוב לי שהוא יהיה בנאדם אמיתי, אותנטי, כמוני. בעצם, אני יותר מדי אותנטית - וזו בעיה. אין לי מושג בפוליטיקות, במשחקים, בלהתחבר לאנשים כדי לסדר לעצמך דברים. בכלל, אני לא מבינה מה הבעיה להיות בנאדם פשוט, אמיתי. אני שונאת גברים שהם סלף-סנטרד, למשל. כאלה שכל היום מסתובבים סביב עצמם. יש לי יכולת לקלוט גברים כאלה בשנייה. אני מריחה אותם מקילומטרים ומייד מזהה את הבעיה האישיותית שהם מנסים להסתיר בזה. אתה יודע, גבר סקסי לא יכול להיות גבר שמודע לכך שהוא סקסי. הוא לא אמור לדעת את זה".
אז מי כן סקסי בעינייך?
רפאל נאדאל, כמובן. הוא הכי סקסי בעולם. מסכן, הוא פצוע, לא יכול להיות. אתה רואה מה זה? הוא נשאר בבית. כמוני. אה, אני גם ממש לא אוהבת בלונדינים. איתן אורבכים כאלה לא עושים לי את זה, וגם עוז זהבי הוא לא הטייפ שלי בכלל. אני רק בעניין של כהים. עמוס תמם, למשל, מדהים לדעתי, וגם אביב אלוש הורס, גבר אמיתי".
אני מניח שפה ושם מתחילים איתך גם גברים כאלה, שחומים וגבריים, שמזהים אותך מהטלוויזיה.
"כן, זה קורה, במיוחד בפיצוציות. אני חזקה בפיצוציות. אין מצב שאני נכנסת לפיצוצייה והמוכר לא מתחיל לשאול אותי שאלות. אבל כמו שאמרתי קודם, אני לא פנויה כרגע לקשר, אז זה ממילא לא משנה. כשאהיה פנויה לקשר, אני מאמינה שאסתדר. עד היום, אני לא זוכרת שקרה מקרה שבו רציתי גבר והוא לא רצה אותי. בעצם... לא , אני לא זוכרת דבר כזה".
נו טוב. בינתיים, מה שיותר חשוב זה שתביאי כמה שיותר מזל לספורטאים הישראלים באולימפיאדה.
"ספק אם זה יקרה, לצערי. עד היום לא הבאתי מזל לשום קבוצה שסיקרתי. להפך. אני מצטערת, אבל שלא יסמכו על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם