הדנ"א של הקומבינה: "הפרלמנט" היא הקומדיה המדויקת ביותר על המסך
בעונתה הקצרה, הצליחה "הפרלמנט" לפרק את הישראליות על כל גווניה מבלי לפנות למגזר כזה או אחר, והיא פגעה בול בכל מטרה שכיוונה אליה
פיצחה את הקומיות הטמונה בישראליות. "הפרלמנט" צילום מסך
את שק הסופרלטיבים כבר פתחנו בתחילת העונה אולם כעת, כשעונת הבכורה של "הפרלמנט"
הסתיימה, אפשר (לנסות) לסכם. מה הופך את "הפרלמנט" לקומדיה הישראלית הכי מדויקת, מהנה ומוצלחת בשנים באחרונות?
המתכון הסודי, מן הסתם, נמצא בהרכב המגובש שעומד מאחוריה. מלבד החומר האנושי ישנו מרכיב עיקרי משמעותי מאוד לצופה - זה שאמור לעכל את ההומור, לצחוק להתחבר. "הפרלמנט" פיצחה את הקומיות הטמונה בישראליות איך אנחנו נראים, מקללים, מרמים, מיתממים - הכל בהגזמה אלגנטית. "רמזור", לשם השוואה, הבינה את הזוגיות הישראלית, ובפרט את הגבריות החזקה כלפי חוץ אבל רופסת מבפנים; "פולישוק" קלטה (והעבירה) היטב את הנכלוליות הפוליטית; "עבודה ערבית" פירקה את הקונפליקט הערבי-ישראלי. אלה רק שלוש דוגמאות לקומדיות מהשנים האחרונות. ישנן רבות נוספות מוצלחות יותר ופחות. המשותף לכולן: כל סדרה לקחה איבר ישראלי אחד, פענחה אותו והסתלבטה עליו כהוגן. "הפרלמנט" הלכה על כל הגוף.
>> בואו להיות חברים של nrg תרבות בפייסבוק
>> "הפרלמנט" יצרו את הדמות המצחיקה בתולדות הטלוויזיה בישראל
>> ראיון עם האישה שגונבת את ההצגה לחברי "הפרלמנט"
הפרק הרביעי ששודר אמש הוא דוגמה מצוינת. בחצי שעה הופיעה חבורת גברים שקמבנה חופשה בצפון (דרך "חבר", הבן קצין בצבא), משחק אסוציאציות תמים שהידרדר לוויכוח פוליטי ("נחזיר", זורק אמציה. שטחים", עונה קרקו ומדליק את כולם), חלטורה במסווה של עבודת כפיים, תרבות בגובה דשא (החמישה מתלבטים אם ללכת להצגה "דוקטור תציל אותי, אשתי חיה") וחברות מזויפת.
בתוך הג'ונגל של חברי "הפרלמנט" ישנו קוד אתי וערכי שקיים רק כדי שישברו אותו. שהרי אפילו שאולי, ראש לשועלים, קונה זיתים ומקבל עודף בחמוצים, נדפק. הוא מעריך עזרה מחבר, דווקא משום ש"בחיים לא היה עושה את אותו דבר". אמנם העממיות עוטפת את דמויות "הפרלמנט", אבל זו משמשת כהדמיה בלבד, ככלי קומי.
"הפרלמנט" אינה פונה למגזר מסוים. ההומור שלה, ובמיוחד הנמשל, רלוונטיים לכל סלון. ניקח לדוגמה את הטיפול שהיא מעניקה למסורת, לדת. יום כיפור נכנס ולשאולי מתגלה חתיכת בצל בפה. "זה מהמפסקת", הוא מסביר לראובן אחיו, ומיד מתקומם "אתה פוסל אותי על חתיכת בצל?" האח עונה: "נשמה, זה לא שאני פוסל אותך. אלה חוקי הפורמט". הפורמט, כלומר היהדות, מצווה משום מה לצום ביום כיפור. פקששת? בלוס כפי יכולתך. רק "תסגור חלון, לא נעים מהשכנים". כשהשניים, בפרק הקודם, יושבים שבעה, הם "נפסלים" משום שחזיר קטן נמצא מטייל בבית. הדת, כפי שהיא נתפסת אצל השניים, היא שילוב של חוק פולקלוריסטי וסמל סטטוס ריק מתוכן.
ואיך נראה שיעור בפרשת השבוע? כולו פלפלנות סרק. "כתוב '70 כסף'", מלמד ראובן את שאולי, "למה לא כתוב ''80, למה לא ''60?" ניואנס דקיק, כולו על חשבון הדרשנים החרדים/ דתיים. אלה נטפלים למילה, לאות, לפסיק, ועליהם בונים תלי תילים של מסקנות, חידודי לשון וגימטריות. לא ברור אם כותבי "הפרלמנט", במקרה הזה לפחות, כיוונו למטרה הזאת. מה שבטוח, הם פגעו בדיוק. ולא רק שם, לכל אורך העונה הקצרצרה, כמעט בכל מערכון. רק שימשיכו ככה.
"הפרלמנט", פרק סיום העונה, ערוץ 2
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם