הזירה הלשונית: דווקא כן זכינו באולימפיאדה
מתברר שגם אפס מדליות יכולות להכניס אותנו לראש רשימה כלשהי באולימפיאדה. וגם: הנסיך, חבר להקת הבנים וואן דיירקשן וכוכבת סרטי ערפדים משפיעים על הורי בריטניה כשהם ניגשים לתת שם לילדיהם. הזירה הלשונית
הבריטים כבשו את העולם, והפעם לא בספינות מלחמה אלא בחגיגת ספורט ומוזיקה שהזכירה לנו שמדובר באומה חכמה ועשירה בכשרונות. שניים שנכחו בטקס אחראים כנראה לשם הנפוץ ביותר בבריטניה בשנה האחרונה, על פי רשימה שמפרסם העיתון גארדיין. השם הנפוץ הוא הארי, והוא מופיע בפעם הראשונה בראש הרשימה. אחראים לפופולאריות שלו הנסיך הארי, והזמר הארי סטיילס, חבר
שם חדש ברשימה הוא בֶּלָה, בעקבות גיבורת סדרת "דמדומים". הגארדיין מקווה שברדלי יחזור לרשימה, אחרי הצלחת בראדלי וויגינס בטור דה פראנס ובאולימפיאדה. דיוויד קמרון לא ממש משפיע על השמות הניתנים לתינוקות לא בשמו הפרטי ולא בשם משפחתו. בוריס, ראש העיר הצבעוני של לונדון, נמצא במקום ה-1024. ומה אומרים הפרשנים? לבריטים, הם אומרים, פשוט נמאס משמות מקוריים ומיוחדים, הם חוזרים לבסיס.
הישראלים, כך התברר, אכן זכו במדליה באולימפיאדה, מקום שלישי בדירוג המפסידות, על פי שקלול אפס המדליות וגודל המשלחת (37:0). האוסטרים קיבלו את הזהב המפוקפק עם 70 מתחרים ואפס מדליות. בטקס הסיום של האולימפיאדה שר אריק איידל שיר נחמה לכל המפסידים מתוך "בריאן כוכב עליון" של להקת מונטי פייתון. באנגלית: always look at the bright side of life. איידל הוא גם כותב המילים והלחן, אסף ענברי ודורי בן זאב כתבו לצורך תוכנית רדיו גירסה עברית לשיר ושמה "הצד המלא של הכוס". דורי בן זאב מבצע, בין היתר במופע "אין עלייך אחותי". הנוסח מוקדש באהבה לאריק זאבי, אליס שלזינגר, לי קורזיץ, אלכס שטילוב, שחר פאר, ובעצם, לכולנו, בימים אלה של שמים מתקדרים.
"בני אדם אומרים שהחיים קשים/ ואין להם אף רגע קט של כיף/ אם רע לך חביבי, אז קח דוגמה, תביט בי/ תלמד לצחוק, לשים פס, לצפצף!
תמיד ס'תכל על החצי המלא של הכוס/ תודום תודום תודום...
אם החיים בקאנטים, בוא לא נהיה פנאטים/ נרקוד את זה, נצחק וגם נשיר/ כשאתה בזבל, תפתח חזק ת'פה ו../ תפיל עם השירה שלך ת'קיר!
כי החיים אבסורד, תבין את זה חמוד/ עזוב אותך מלָמָה, איך ומה/ תחליש את החולשות, תרביץ לחבר'ה שואו/ כי העולם כולו כולו במה!
כי החיים הם שיט, תשמע לי אל תביט/ ואל תוציא על זה את הגרון/ פה הבידור זה חוק, מתים פה רק מצחוק/ תמיד צוחק זה שצוחק אחרון".
להתראות בריו!
לאה צבעוני, המייסד והבעלים של הוצאת "צבעונים", מוציאה מזה כמה שנים סדרה של ספרים האמורים להציע הנחיות וכללים בכתיבת עברית תקנית. אחרי ספרים העוסקים בפיסוק ובניקוד נכנסה צבעוני לשדה המוקשים של "סדר המילים ומבנה המשפט'' כשם הספר היצא ממש בימים אלה. כך, למשל, הסדר "נושא נשוא" (דוד קנה את הספר) הוא מבנה היסוד של המשפט העברי, אבל כאשר צץ לפניהם משלים כלשהו, תיאור זמן, מושא וכדומה, הסדר מתהפך (אתמול קנה דוד את הספר), לפי דגם "בראשית ברא אלוהים", ולא "בראשית אלוהים ברא". צבעוני מביאה שורה של ציטוטים מספרי פרוזה ועיון וקטעי עיתונות שבהם חורגים הכותבים מכללי מבנה המשפט, שהבסיס להם הוא לפי השקפתה המקורות, התנ"ך ולשון חכמים.
כותבים ועורכים יכולים ללמוד הרבה מן הספר, אך הוא גם חושף את הבעייתיות שביצירת נורמות בנושא פתוח ומגוון כמו מבנה המשפט, שצבעוני עצמה מודה בה. אין כאן "נכון" ו"לא נכון", על המשפט הכתוב והנאמר משפיעים שיקולים רבים של מקצב, הדגשה, סגנון אישי, ומה לעשות, גם השפעות לגיטימיות של האנגלית הגלובאלית, שידה בכל.
ערי סטימצקי כותב, בעקבות הדיון במקל הפז"ם במדור הקודם: "המושג פז"מ בצהל אינו פרק זמן מזערי לשחרור, אלא פרק זמן מזערי לכהן בדרגה כלשהי לפני שאפשר להיות מקודם לדרגה גבוהה יותר". ערי (וקוראים נוספים שהגיבו) צודק, כמובן. המונח המלא הוא תרגום מאנגלית: minimum duration in office, ויש לו גם חלופה בצבא האמריקני: time in grade. האזכור במדור התייחס למשמעות שניתנה לראשי התיבות פז"ם בסלנג הצבאי, והשתלטה על המונח, והיא "ותק" בכלל, כמו בפרשת גדוד נחשון, והתקופה שנותרה עד סיום השירות.
גלגול המשמעות הזה מזכיר שני ראשי תיבות נוספים שנולדו בצבא: קב"א ודפ"ר. במקור אלה מונחים נייטרלים: "קבוצת איכות" ו"דירוג פסיכוטכני ראשוני". הסלנג הצבאי הדביק להם את הסטיגמה של הנחותים, וכך נוצר קב"איסט במשמעות מי ששייך לקבוצה הנמוכה ביותר, ודפ"ר, שהוא כבר כמעט יובל שנים שם נרדף לטיפש.
"התכוננו לעימות שיימשך שלושים יום ויהיו בו 500 הרוגים" (מתן וילנאי, רגע לפני הנסיעה לסין. מה זה 500 הרוגים מול מיליארד ורבע סינים?)
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם