שעה טובה יותר: "השעה" היא אופציה טובה יותר מ"חדר החדשות"
בעוד ב"חדר החדשות" הצופה מפוטם כאווז, כשהמסר והעלילה מוחדרים לקיבתו באמצעות צינור עבה ומגושם, "השעה", שעוסקת גם היא במערכת חדשות, עובדת טוב יותר בזכות העידון
בעייתית, ועדיין טובה יותר מ"חדר החדשות". "השעה" יח''צ
שתי סדרות - "חדר החדשות" האמריקאית ו"השעה" הבריטית - עוסקות במערכת חדשות טלוויזיונית. את "חדר החדשות", קרוב לחודשיים אצלנו, אין צורך להציג. "השעה", שהגיעה רק עכשיו, היא תוכנית האקטואליה החדשה שמעסיקיו של פרדי ליון, עיתונאי חריף ושחצן, מייסדים ברשת בי-בי-סי. ליון חותר להגיע לפרונט, להגשה, אך קברניטי הרשת מעדיפים את הקטור מיידן (דומיניק ווסט, מקנולטי מ"הסמויה"), מגיש ספורט בעברו, שהוא ייצוגי יותר וחכם פחות. מעל שני אלה, שהמתיחות ביניהם מזינה את "השעה", מתפקדת מפיקת התוכנית, בל ראולי, בוסית ומושא תשוקה.
ייתכן שההשוואה בין הסדרות חוטאת לאמת. בכל זאת, "השעה" מתרחשת בלונדון, 1956, ואילו "חדר החדשות" נושקת להווה. "השעה" זולגת למתח וריגול, ואילו "חדר החדשות" מתרכזת בחדשות ובאנשים ש"עושים" אותן. ליון, גיבור "השעה", שואף לשבת על כיסא המגיש, אבל נדחק לעיסוק בענייני פנים. וויל מקבוי, המגיש הנרגן של "חדר החדשות", מניע את הסדרה מלמעלה, מהכס הקדוש.
ההבדלים המשמעותיים יותר טמונים בסגנון, בבניית הדמויות, בטקסטים, בשזירת הרומנים, בעלילה. דמות המפיקה, למשל. בל ראולי - בכל זאת - 1956 מתמודדת עם זלזול גברי (ובכלל, שוחה במרחב כוחני ומתנשא כפגי אולסון, אשת "מד מן"). ראולי עושה רושם של מהורהרת, חסרת ביטחון, כנועה, אבל מנווטת באלגנטיות את הכפופים לה (והמחזרים אחריה) ואת בעלי השררה. מקנזי מקהייל, מפיקת "חדר החדשות", מעוצבת כקריקטורה מעצבנת במיוחד. היא "חזקה", מחוספסת , ביצ'ית, אבל סוחבת איתה, איך לא, הסתבכות רומנטית עם המגיש מקבוי (וכשזה מוזכר היא מובכת, מגמגמת, רשלנית).
מקהייל היא דמות מתאמצת מדי, כולה פוזה וצלצולים. בכלל, אנשי "חדר החדשות" (שוב ארון סורקין מתבלבל בין בני אדם לסמארטפונים) מקיאים שורות במהירות האור, שנונים בסנט, טרחנים. האנושיות והרוך הם מסולקנים ומאולצים. גרוע מכל הוא היחס של "חדר החדשות" לצופה. זה מפוטם כאווז אומלל, המסר והעלילה מוחדרים לקיבתו באמצעות צינור עבה ומגושם. "חדר החדשות" היא בידורית, חסרת כל ערך מוסף.
סורקין שוב מתבלבל בין אנשים לסמארטפונים. ''חדר החדשות''
יח''צ
מנגד, "השעה" מעודנת יותר, לא צעקנית. גם כשהמפיקה ראולי נאלצת לירות פקודות לכל עבר, היא אינה עושה זאת כמופע יחיד, פומפוזי ומופרך. דווקא פרדי ליון מרכז סביבו כמה קלישאות. הוא גאון אנטיפת. אידיאליסט, אבל קנאי וחתרן. את חושי הגשש-בלש שלו אפשר להחזיר ל"שרלוק", האיש המתאים באמת למשימה. שתי הסדרות מבקשות לברוא סיפור מאחורי המהדורה. לא רק חדשות - תמהיל של אקטואליה, חברה וביזאר - אלא גם כוורת מסוכסכת, מוצפת בשאלות עקרוניות-ערכיות.
וראו זה פלא, זה לא עובד. למה? משום שהמציאות מרחפת מעל ומלגלגת.
בשתי הסדרות (גם אם באמריקאית מדובר בהתרסקות, ולא בתקלה נקודתית) הסוגיות הבוערות הן תפאורה להתרחשות האמיתית. באולפני החדשות כמובן, לא ברחוב חלילה. מה חשוב, מה טפל. והנה, כשהוא נפוח מחשיבות עצמית, הזנב מכשכש בכלב. אפשר לספר סיפור גם בלי לתקוע דגל, כשברקע מתנגן המנון לטרחנות. ועדיין, בבחירה בין שתי המהדורות, "השעה" פשוט טובה יותר.
"השעה", הוט VOD; "חדר החדשות", yes oh
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם