חיננית: הגיע הזמן שתכירו את בת חן סבג
בגיל 17 וחצי היא עזבה את בית ההורים. בגיל 18 היא עברה לגור עם בחור אחרי שבועיים של היכרות. לאחרונה, כשהצטלמה ל"עניין של זמן", היא התאהבה בבמאי. אין ספק - החיים של בת חן סבג מעולם לא היו משעממים
הלו, בת חן, כדור הארץ קורא לך?
"לא ראיתי את סורי אף פעם, אני לא מתמצאת. אין לי טלוויזיה בבית כבר עשר שנים, ואני לא גולשת באתרים האלה. את קייטי ראיתי באיזו תמונה לפני המון שנים, כשכולם אמרו לי שאני דומה לג'ואי מ'דוסון קריק' וכבר נמאס לי, ורציתי לראות על מה כולם מדברים".
אז לא שמעת על פרשת גירושי הסיינטולוגיה שמסעירה את הוליווד?
"שמעתי ממישהו שהם מתגרשים, לא ידעתי על הסיינטולוגיה ולא ידעתי אפילו שיש להם ילדה".
גם טום קרוז היה מרים גבה למשמע ההצהרה הזו, אבל לסבג, 28, דווקא נוח עם הניתוק. בזמן שאתם צמודים לחריץ של בוקי ולווריד של קותי, היא מעדיפה לקרוא ולבשל דגים מרוקאיים כהלכתם. כשהיא לא בבית, היא בדרך כלל על במות התיאטרון. "שיינדלה" בבית ליסין, הצגות ילדים בתיאטרון אורנה פורת ובמדעטק, ועכשיו גם על המסך שלכם כמאיה, הילדה של שרון חזיז ויואב צפיר ב"עניין של זמן" המחודש ב"רשת".
היא משחקת שם נערה בת 17, שמנהלת רומן אסור עם גיא (רום ברנע, אח של עומר ואיתי), בחור בן 25. בפועל , היא בת 28 והוא רק בן 22. "כן, זה נורא מצחיק. אני יודעת שאני נראית צעירה, אבל זה תמיד מפתיע אותי. רוב הזמן אני מרגישה בגילי, ואז אני הולכת לפיצוצייה לקנות סיגריות והמוכר מבקש ממני תעודת זהות, כי אסור למכור סיגריות לילדים מתחת לגיל 16".
בחורות בנות 28 כבר מתות שיתנו להן פחות.
"זה לא מגניב אותי. בעיקר כי הגיע הרגע שאני נורא רוצה כבר תפקידים של נשים, ואני עדיין משחקת בעיקר ילדות. זה לא שזה לא כיף לשחק תיכוניסטית, אבל הנושאים שמעניינים אותי הם כבר לא אותם נושאים כמו שמעניינים אותה, ואני מקווה שאני אתחיל כבר להתבגר, חיצונית אני מתכוונת".
את תהליך ההתבגרות הפנימי שלה עשתה סבג כשעזבה את הבית בגיל 17 וחצי, ולא חזרה. בבית בבאר שבע נשארו ההורים, שמעולם לא חשבו לעצור בעדה. "בגיל 17 וחצי עברתי לים המלח כדי לעבוד בצוות בידור במלון. זה היה עוד תוך כדי הלימודים, ואת שתי הבגרויות האחרונות חזרתי לעשות במיוחד, וככה גם הן נראו. זו הייתה תקופה נורא כיפית, כי אין מה לעשות בים המלח, אז הקבוצה של הצוות בידור כל הזמן יחד וזה נורא מגבש. אחרי חצי שנה טסתי לחודשיים לתאילנד".
משהו שעושים בדרך כלל אחרי הצבא.
"כן, טסתי עם חברה שהייתה אחרי צבא. הייתי לגמרי פרי ספיריט. גם הכרתי בחור ועברתי לגור איתו שבועיים אחרי. זה משהו שהיום נראה לי לגמרי דבילי".
וההורים שלך אף פעם לא עצרו אותך?
"לא. אני לא חושבת שאי פעם שמעתי מההורים שלי לא. הם מאמינים שילד צריך ללמוד מהטעויות שלו וככה לגדול, ותמיד הייתי אדם שלומד את השיעור שלו על בשרו. אכלתי את הכאפות שלי והסתדרתי. אז פשוט עוד לא היה בי פחד, זרקתי את עצמי לסיטואציות מוטרפות, שהיום אני לא מאמינה שהייתי בהן".
סבג, שבעת לימודיה בילתה במגמת תיאטרון ובלהקת מחול, עברה את המבחנים לתיאטרון צה"ל, אבל אחרי חצי שנת שירות לקחה את הרגליים וחזרה לבאר שבע. "כשהתקבלתי זו הייתה גושפנקא כזו שזה באמת המקצוע שלי. עד אז התנדנדתי עם האפשרות שאני הולכת ללמוד ולעסוק בזה.
למה?
"עד אז הייתי בבית. באר שבע זה מאוד ביתי וקטן, והייתה לי ילדות מאוד כיפית שם, בים המלח היינו ממש קומונה, ופתאום תלאביב. כל מה שהיום אני כל כך אוהבת בעיר, אז הפחיד אותי ברמות. גרתי ברחוב גאולה, ולא העזתי להתרחק מהרדיוס. לדיזנגוף סנטר לא נכנסתי חודשים, זה נראה לי גדול מדי. הייתי מאוד לבד. כל החברים שלי נשארו בבאר שבע או שירתו בבסיסים מרוחקים, ובסופו של דבר עזבתי".
אחרי השירות הקצרצר סבג חזרה לעבוד בצוות בידור, הפעם בכפר הנופש של החיילים באשקלון. "הרגשתי שאני תורמת שם לצה"ל יותר מאשר כשאני מנקה שירותים בתל השומר. זו הייתה תקופה מדהימה שאת עובדת בצוות בידור של מלון שהוא ללא ילדים, רק בחורים ובחורות בני 18. זו אווירה הכי כיפית שיש. זה היה ממש להרוויח כסף על לבלות".
את הנופש באשקלון היא סיימה כשהודיעו לה כשהתקבלה לבית הספר למשחק בית צבי.
שם סיימת שלוש שנים. אומרים שיותר קשה לשרוד שם מאשר בסדיר.
"עשיתי ארבע שנים, לא שלוש, כי נשארתי כיתה. אחרי השנה הראשונה גרי בילו ז"ל הושיב אותי לשיחת סיכום, ולא היה לי מושג שזה הולך לבוא, כי דווקא קיבלתי מחמאות ופידבקים חיוביים במהלך השנה. גרי התחיל לדבר, ואמר לי'שורה תחתונה, את לא עולה לשנה שנייה כי את צעירה מדי. אם את נשארת, אנחנו מממנים לך שוב את השנה הזו וגם דואגים לך למלגות מחיה'. נשארתי , וזה היה צעד נכון. גרי הוא הבן אדם הכי חשוב בקריירה שלי עד כה. הוא זיהה שאני לא מספיק בוגרת, ובמקום לתת לי לעלות וליפול בין הכיסאות, הוא עשה נכון. אם הייתי עולה אז לשלב ב', נראה לי שהיום כבר לא הייתי במקצוע. באתי לשנה שנייה בגישה אחרת לגמרי. תלמידה חרוצה ושקדנית".
כשסיימה את חוק לימודיה החלה לשחק בהצגות הילדים של "מדעטק" בחולון, והתקבלה ל"ברנז'ה" של בועז גאון בבית ליסין. "המראה שלי היווה יתרון, כי היו צריכים מישהי שנראית בת 14 אבל יכולה להתנשק על הבמה עם גבר בן ארבעים". במקביל החלה לשחק ב"רעב" בתיאטרון תמונע, הצגה שרצה כבר תשע שנים, עם אסתי זקהיים, והיום היא משחקת גם ב"שיינדלה" עם יונה אליאן, וב"קרוב יותר", הצגה שמבוססת על הסרט עם ג'וליה רוברטס, בתיאטרון הספרייה ברמת גן.
את התפקיד הטלוויזיוני הראשון שלה נתן לה רני סער, במאי "עניין של זמן", 43, גרוש ואב לילדה, שגם הפך מהר מאוד לבן הזוג שלה, כשהרומן ניצת על הסט ונשמר בחשאיות. סער, במאי עסוק ומפורסם שביים את "חשופים" ו"עספור" וגם את "יום האם" שתעלה בקרוב, כבר חלק בעברו את יצועו עם אפרת אנזל וגם עם דנה עדיני. 15 השנים שמפרידות ביניהם נראו יותר על הסט, שם משחקת סבג בת 17, כאמור . "זה התחיל בדיבורים ובחיבור נעים כזה, ותוך כדי הצילומים זה התפתח. הפרש הגילים בינינו לא היה אישיו, למרות שעל הסט זה תמיד נראה יותר, כי שיחקתי שם את הילדה. בהתחלה אף אחד לא ידע, והיה בזה גם משהו מסעיר, כי זה איזה סוד שרק שניכם חולקים. אבל אני בן אדם מאוד נוגע, אז נגעתי וקלטו את זה".
ממש קריסטן סטיוארט ורופרט סנדרס ב"שלגייה והצייד".
"מי אלה?".
לא חשוב, תמשיכי.
"היינו יחד שמונה חודשים, ועוד לא הגענו לשלב שבו גרים יחד, אבל זה קשר שעשה לי מאוד מאוד טוב. הוא בן אדם מקסים באמת. גם על הסט. היו לי המון פחדים בקשר לטלוויזיה, כי כולם הזהירו אותי שזה המון סטרס וצעקות ולחץ אטומי, וככה סטים מתנהלים. ומשהו בניהול של רני, והאנשים סביבו, הכל קורה בלי רבע צעקה והוא מתייחס לעולם בכבוד, אנשים חולים עליו".
אז למה זה נגמר?
"זה נגמר כי לפעמים דברים נגמרים. זה הפסיק להיות פשוט".
בדיוק בימים אלו דורך גם כוכבו הטלוויזיוני של האקס המיתולוגי שלה, נדב נייטס, שאותו הכירה בבית צבי והיה חבר שלה במשך ארבע שנים, עד לפני שנתיים (אז החל לצאת עם אלינור קלוגר, הצרפתייה ג'ולייט מ"עספור"). נייטס משחק בימים אלה בתפקיד ראשי ב"אלנבי" כעיתונאי שמתאהב ברומי אבולעפיה. את הסדרה היא לא טרחה לראות. "לא בגלל שהיינו יחד ארבע שנים, אין קשר", היא צוחקת. "אני באמת לא רואה טלוויזיה. הספות שלי בסלון מופנות אחת כלפי השנייה. יש לי אופי מתמכר, ובימים שהייתה לי טלוויזיה, פשוט לא הייתי עוזבת אותה שעות. את הזמן אני מנצלת בשביל לבשל - חריימה, קוסקוס, דגים, אבל לא רק מרוקאי. המחמאה שאני הכי אוהבת לקבל, יותר מ'איזה יפה את' או 'איזה מוכשרת', זה' איזה טעים זה'".
אז יאללה, "מאסטר שף".
"איזה, בחיים לא. אני גם לא אפתח מסעדה. אהבה שאתה תולה בה את הקיום הכלכלי שלך, מפסיקה להיות אהבה והופכת לעבודה".
אז אפשר להגיד את אותו דבר על משחק.
"נכון, זה מה שקרה לי עם המשחק, רוב הזמן זאת פשוט עבודה. אבל עבודה ממש טובה. זה מקצוע מאוד כיפי ולא כל כך קשה, בואי נודה. נכון, לפעמים צריך השלמת הכנסה בפגרת הקיץ וללכת לברמן, אבל לי אין בעיה עם זה. למוזיקאים הרבה יותר קשה להתפרנס. את מכירה את הבדיחה על המוזיקאי שהולך לרופא?".
לא.
"מוזיקאי הולך לרופא, והרופא בודק אותו ואומר לו: 'אני ממש מצטער, אבל יש לך שלושה חודשים לחיות', אז המוזיקאי אומר לו: "אבל ממה, דוקטור?".
מצחיק.
"כן, גם לי יש תקופות יותר טובות ופחות טובות, ומה שבעיקר קשה זה ללמוד להסתדר עם חוסר היציבות, כי לא משנה כמה קשה אתה עובד, באיזשהו שלב תמיד תמצא את עצמך שוב מחפש עבודה. עכשיו אני בפגרה וכיף לי, ובשביל להתפרנס אני מברמנת ב'יאסו', אבל אני חושבת לעזוב, כי האוכלוסייה לא ממש מתאימה לי שם".
איזו אוכלוסייה?
"בואי נגיד שעומר אדם ושלומי סרנגה הם לקוחות קבועים. יש שם אווירת שכונה, ומשום מה הבעלים ממש מנסים לשמור על איזה משהו כזה פנסי, שזה ממש לא מתאים, כי זה מקום על הים, מלא מוזיקה יוונית, יאללה תזרמו עם מה שבניתם".
אבל בטח הטיפים טובים עם לקוחות כמו עומר אדם.
"כן, לברמן זה נורא מרגיע. הכל כל כך פשוט, אתה נותן אלכוהול, מחייך וכולם מבסוטים. זה כסף טוב".
ולאן את יוצאת לבלות בעצמך?
"אני הרבה ב'פיקוק', שזה בר כזה של שחקנים, אבל אני גם אוהבת לרקוד, אז אני יוצאת לאיפה שיש מוזיקה אלקטרונית טובה. אני אוהבת לצאת, ואף פעם לא עם עקבים. אני 1.63 מ', אז לא היה מזיק לי, אבל גיליתי שאם אני יוצאת עם עקבים מהבית, תוך ארבעים דקות גג אני כבר בחזרה. בבית צבי עשיתי פעם מונולוג עם עקבי סיכה, שבסופו גרי שאל אותי ברצינות גמורה אם הגעתי שיכורה. אני הולכת שטוח, ומפצה בבגדים. אני תופרת בגדים לעצמי, ויש לי פטיש לשמלות שחורות קטנות. יש לי קרוב ל-60 שמלות שחורות בארון".
גברים מתחילים איתך הרבה?
"לא. אני מחוזרת, אבל בדרך כלל על ידי גברים שכבר מכירים אותי. בבר בחיים אף אחד לא ניגש אלי והתחיל איתי, זה לא קרה לי. אבל אם יש מישהו שמוצא חן בעיני, אני באה ומתחילה לדבר איתו".
בקיאה בחוקי הדייטינג?
"אני לא משחקת משחקים. מה? לא לענות כשהוא מתקשר ולחזור אליו רק אחרי כמה שעות? אני באמת לא טובה בזה. אני לא מאמינה שאפשר לעשות משהו בשביל שגבר לא יאבד עניין. אם גבר מאבד עניין, סימן שאתם לא צריכים להיות ביחד. אין לי גם חוקים בסקס. פגישה שלישית, פגישה רביעית. מה זה? לפעמים זה אחרי שבוע ולפעמים זה באותו ערב ממש. הקטע הוא לדעת מה את באמת רוצה, וללכת על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם