תזמון זה הכל: מישל וויליאמס מואסת בחיי הנישואים
"הוואלס האחרון", בכיכובם של מישל וויליאמס וסת' רוגן, מציג רומנטיקה במחווה פוסט מודרנית מעט עקמומית
''הוואלס האחרון'', שרה פולי, קנדה 2011
מישל וויליאמס מגלמת אישה הנשואה כבר חמש שנים לסת' רוגן. היא כותבת לאתר העוסק בתיירות, והוא מחבר ספרי בישול. באחד ממשימות הטיול שלה בחוף המזרחי של קנדה פוגשת וויליאמס בדרך מקרה בגבר מעט מסתורי בגילומו של לוק קירבי, ואיזושהי שריטה הדדית קושרת ביניהם.
מתברר, איזה פלא, שקירבי, ממש כמו פולי, מתגורר בטורונטו. והוא לא סתם גר בעיר הגדולה ביותר בארץ הענקית הזאת - הוא ממש שכן שלה. גר ממול. וואו, כמה רומנטי!
חיי הנישואים של וויליאמס מספקים בהחלט. רוגן, השף הפרטי שלה, מעלה על שולחנה המון מעדני עוף, ובכלל, הוא מותק כמו ילד מהזן הדובוני; אוהב לשחק עמה משחקי שנינות וגם לעשות לה הפתעות ושיגועים. החיים עמו הם כמו בילוי בגן ילדים, ובהתחשב בעובדה שלבני הזוג הזה אין צאצאים משלהם, הרי שמדובר בתחליף לגמרי לא רע.
מנגד, מעבר לכביש בשכונה הציורית/בוהמיינית בטורונטו, חי לו בבדידות אפלולית משהו אותו קירבי, שמוצא פרנסתו דווקא כנער ריקשה. כן, כן, יש לו ריקשה ועליה הוא
בכלל, כל הסרט הזה מצטלם היטב, הודות לעבודתו המקצועית של לוק מונפלייה, שכבר צילם לפולי את סרטה הקודם "הרחק ממנה" בכיכובה של ג'ולי כריסטי. מונפלייה מעניק ל"הוואלס האחרון" צבעוניות מלאכותית בנוסח סרטי אלמודובר, ולרגעים רבים ניתן להתבלבל בין הסרט לבין סתם מגזין כרומו המעוצב יתר על המידה.
ובחזרה לעלילה עצמה: החיים עם רוגן, סוג של תינוק מגודל, יכולים להיות כיף גדול, אבל נעדר מהם אלמנט הגירוי והמסתורין, שאותו יכול להעניק לה השכן קירבי. והנה כי כן, לאחר לבטים מרובים (שמעולם לא אפיינו גיבורות ספרות נשואות כמו אמה בובארי ואנה קרנינה), חוצה ויליאמס את הקווים האסורים, וההמשך ברור. כל כך ברור, עד שפולי שתלה אותו אל מול מגדלור לחופי קנדה - הכי פאלי, הכי פשטני, שיכול להיות. אבל רומנטי!
אילו "הוואלס האחרון" היה מופק בשלהי שנות השישים, בשיא העידן הפרוידיאני שבו דשדשה אז אמנות הקולנוע, מן הסתם היו תועות הרבה סצנות הנכללות בו אל נישת החלום, בטכניקה הסיפורית הנושנה ההיא, שידעה לבטא באופן גרפי את רחשושי הנפש המתפייטים. אלא שפולי מביימת כאן ועכשיו. ולכן, במחווה פוסט מודרנית חווה גיבורת הסרט את חלומותיה כמציאות הניתנת למישוש.
הסצנה הפותחת את "הוואלס האחרון" מדגימה זאת היטב. בסצנה זו משתלבת וויליאמס, בתוקף תפקידה ככתבת באתר טיולים, בתוך מופע לתיירים המשחזר, כמו באיזה נשף פורים סטודנטיאלי, אירוע מהמאה ה-18 שבו מוענש גבר במלקות משום שפיתה אישה נשואה. למעשה זהו תמצות על-העוקם של עלילת הסרט כולו, והכל בתלבושות אותנטיות בנות 300 שנה. וואו, כמה רומנטי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם