הדמון הערבי: צבי יחזקאלי לוחץ על כפתור הפחד הישראלי
ב"אללה איסלאם" מציג עיתונות מקורית, חושבת ולא מתנמנמת שמציגה את הפחד האירופאי מהתושבים המוסלמים ותוך כדי נוגע בנקודות הכואבות של הפחדים שלנו
אירופה בלחץ. "אללה איסלאם" צילום מסך
אירופה בלחץ. מדינות היבשת העשירה הפכו למוקד משיכה וליעד לעשרות מיליוני מוסלמים שמהגרים אליהן ללא הפסקה, ובוקר אחד התעוררו הילידים האירופאים למציאות חדשה. הרחוב השתנה. בסופרמרקטים וברכבת התחתית שומעים פחות צרפתית ויותר ערבית. הזרות מולידה חשדנות. התושבים המוסלמים החדשים לא מתערים בחברה המקומית מסיבות תרבותיות וכלכליות ובוחרים, לרוב בלית ברירה, להתגורר בשכונות משלהם. כך נולדו גטאות שהולידו תחושות קיפוח ופשיעה. והמספרים עצומים. בעצם מדובר בנדידת עמים. מיליוני מהגרים ואף יותר. ערים שלמות "נכבשות" בידי המהגר האיסלאמי. הפאניקה מתעוררת. אירופה בלחץ.
>> בואו להיות חברים של nrg תרבות בפייסבוק
צבי יחזקאלי, ה"ערביסט" של ערוץ 10, הניח על ראשו כאפייה, הסווה את זהותו הישראלית היהודית, התחפש לעיתונאי עיראקי ויצא למסע באירופה בשכונות המהגרים המוסלמים המתבדלות ובסביבה המקומית המבוהלת. ראשית וקודם לכל, זוהי עיתונות טובה. מקורית, חושבת, לא מתנמנמת על מצע המשבר הכלכלי והגרעין האיראני היומיומי. וזו גם עיתונות מתאמצת. לא זול לשגר עיתונאי וצוות צילום לסיבוב בשלוש ארצות לפחות - בפרק ששודר אתמול יחזקאלי ביקר בשוודיה, בדנמרק ובצרפת. נדמה לי, גם אם לא בדקתי סטטיסטית את סך כל הנקודות הטובות הללו, שערוץ 10 מוליך את הטבלה - נימוק משמעותי נוסף להשארתו של הערוץ בחיים.
הוא פותח את הסיור בעיר מאלמה השוודית, שבה כל תושב חמישי הוא כבר מוסלמי. כבשאר מדינות אירופה, נשארים המוסלמים בגטאות, חסרי משאבים, חסרי השכלה, חסרי כלים להתמודד בחברה התחרותית החדשה, מתעמתים עם הפחד מפני הזר, עם חוסר הרצון שלהם עצמם להתערות בתרבות החדשה. הוא מדגים ממקור ראשון איך מתפתחת הידרדרות: הוא מלווה את אנואר א-סאיף, נער בן 13, מהגר מעיראק, שהיה רוצה ללמוד, להשיג על פי דבריו תואר מכובד, להתקדם בחייו, אבל מרגיש שבשוודיה לא יוכל לעשות זאת. המקומיים בזים לו, והוא בז להם. המהגר הצעיר כבר רוצה להגר לארץ אחרת. "שם יהיה טוב". אחיו דילג על הרצון להצליח. מטרתו בחיים היא להיות לוחם ג'יהאד. הוא לא מספר למצלמה של צבי יחזקאלי היכן הוא מתכנן את שדה הקרב, אבל הג'יהאד שלו בתנור.
בעצם זהו סרט על פחד. פחד התושב האירופאי מאובדן זהותו של הרחוב, מאובדן ביתו. ובסרט הזה, אנחנו, הישראלים, הרי היינו. את הפחד הזה אנחנו מכירים מקרוב. הוא לוחץ לנו על הכפתור הכואב של פחד הישראלי מפני הדמון הערבי. אנחנו "יודעים" מה עובר על האירופאים. אנחנו יודעים כמה "מפחידים הערבים האלה". זהו סרט גם על קלישאות. עשרות מיליוני מוסלמים שרבים מהם מבקשים לחיות את חייהם בשקט הופכים ל"מוסלמים" מפחידים. ואנחנו גם שמחים לאידם. "שירגישו מה שאנחנו מרגישים". אנחנו בזים ל"סקנדינבים האלה" שמטיפים לנו מוסר השכם והערב. שרוצים ללמד אותנו איך להתנהג עם הערבים "שלנו". את הערבים שלכם אתם לא יודעים לאלף. אתם משקשקים מהם. אז אותנו אתם באים ללמד לקח?
יש שכונות שהמשטרה כבר לא נכנסת אליהן. קרבות שבהם קלצ'ניקוב הוא נשק תקני. כבר היו מהומות בצרפת שגלשו למדינות אחרות ברחבי אירופה. השקט חזר, אבל לאיש אין אשליה. האלימות והזעם הוכנסו למצב של המתנה. הכל מחכים לניצוץ הבא. על קרקע הזעם הפורייה הזו מחלחלת ונובטת ההקצנה הדתית האיסלאמית. ולמולה משגשג הימין הקיצוני המקומי שתורם את חלקו לבעירה. כך או אחרת, יש את הנתון שאי אפשר להתעלם ממנו: בשנת 2060 מחצית תושבי דנמרק יהיו מוסלמים. רק תארו לעצמכם איך היינו יוצאים מדעתנו מרוב חרדה ומחפשים כל היום פתרון אם ישראל הייתה נתונה לאיום דמוגרפי דומה.
"אללה איסלאם", ערוץ 10
עוד בטלוויזיה:
>> מה צריכה "כוכב נולד" כדי להתרומם?
>> יח"צ גורר יח"צ: "הסוכנים" רחוקה מהמציאות
>> הציץ ונפגע: אמנון לוי לא הצליח לפצח את חידת רני רהב
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם