חשאי וארוך מדי: הסרט שהוא קורס בפוליטיקה עדינה
ודאי שיש מקום לסרט על עשיית השלום עם מצרים. טוב היה אילו היה מתקצר בשעה בערך ומנגן לנו מעט יותר על המיתרים
מתעד כיצד התקוטטו בגין וסאדאת בצעקות סביב השולחן. "ערוצים חשאיים: מחיר השלום" יח''צ
ספטמבר 1978, קמפ-דיוויד. המשא ומתן בין ישראל למצרים עלה על שרטון. ראש ממשלת ישראל דאז מנחם בגין נדר בפני עצמו ובפני אלוהים שלא יפנה התנחלויות. אנואר סאדאת רותח ואינו מוכן לפגישה נוספת עם בגין. הוא אורז ומוכן ליציאה. ג'ימי קרטר, נשיא ארה"ב, הולך לבקתה של סאדאת ומאיים שאם יעזוב, יציג אותו בפני העולם כמי שגרם לכישלון המשא ומתן. סאדאת מתרצה. שלושה ימים לאחר מכן עומד בגין בסירובו, ועתה הוא שמתכוון לעזוב. לפני כן הוא מבקש מקרטר שישלח לבקתתו תמונה שצולמה כמה ימים קודם לכן, שבה מופיעים קרטר, בגין וסאדאת. בשביל הנכדים, אומר בגין. קרטר מנסה טריק אחרון: מזכירתו מתקשרת לישראל ומבררת את שמותיהם של שמונת נכדיו של בגין.
הנשיא חותם על התמונות בהקדשה אישית לכל נכד. קרטר ניגש לבקתה. בגין קר ולא ידידותי. קרטר מגיש לו את התמונות, בגין מתבונן ופורץ בבכי. גם קרטר בוכה. הקרח נשבר, המשא ומתן נמשך. אהרן ברק, אז היועץ המשפטי לממשלה, פותר את התסבוכת: הוא מציע שעל פינוי התנחלויות תחליט הכנסת. יש הסכם וטסים לוושינגטון לטקס ההיסטורי. 34 שנה חלפו מאז. השחקנים הראשיים כבר ירדו מהבמה. העולם הערבי עובר טלטלות אדירות. כמעט מוזר לשמוע או אפילו להשתמש בימים כאלה במילה "שלום". התקווה של אותם ימים פינתה את מקומה לייאוש וחרדה. גם ההסכם הסופי עם מצרים, שנחתם במרס 1979, מתנדנד. באווירה הכללית הקודרת הסרט "ערוצים חשאיים: מחיר השלום" נראה כמעט מנותק מהקשר כלשהו. מי זוכר שעשינו שלום עם מצרים? מי זוכר שטיילנו בקהיר והצטלמנו בפירמידות? עכשיו זה מורסי והאחים המוסלמים וג'יהאד עולמי בסיני.
אבל היה קמפ-דיוויד והיה לו שושבין עיקרי, ג'ימי קרטר, שאלמלא המאמץ העצום שהשקיע ספק אם היה נרקם הסכם. הסרט "ערוצים חשאיים: מחיר השלום" מתאר בנדיבות את חלקו של קרטר בעשיית השלום, אבל מקמץ באנקדוטות אנושיות דרמטיות, כמו זו שעשה קרטר כשהביא לבגין את התמונות לנכדיו.
כשמו, מנסה הסרט לחשוף מהו ערוץ חשאי, מה תפקידו ותועלתו, ומי היו האנשים ששימשו כערוצים חשאיים במשא ומתן שחלקו הגלוי היה רק קצה הקרחון. וכאן חולשתו של הסרט הארוך עד כדי יגיעה - שעה ו-40 ודקות: לפרקים ארוכים הוא נוטה להיות קורס בפוליטיקה עדינה וביחסים בינלאומיים. שוב ושוב מועלים שמות השושבינים לעסקה באריכות וללא פואנטה ממשית: המלך חסן השני, שליט רומניה דאז ניקולאי צ'אושסקו, איש העסקים ליאון צ'רני, ושוב ושוב מתבלבל הסרט, שוכח את העיקר וחוזר לקורס 101 בקומבינות וביחסים בינלאומיים.
רגעיו המרתקים של הסרט הם תיאוריו של קרטר על מה שהתרחש מאחורי הקלעים; כיצד התקוטטו בגין וסאדאת בצעקות סביב השולחן והאשימו זה את זה באירועים שהתרחשו עשרות שנים לפני כן; חששותיה של ישראל שמא ממטוסו של סאדאת יסתערו לוחמי קומנדו וירססו את הישראלים באש כבדה, עד כדי כך שצלפים הוצבו על גגות הטרמינל עם כוונות על פתח המטוס; צעקותיו וקללותיו של עזר ויצמן הזועם ואיומיו להתפטר אם בגין לא יצעד את הצעדים האחרונים לקראת הסכם.
ודאי שיש מקום לסרט על עשיית השלום עם מצרים. טוב היה אילו היה מתקצר בשעה בערך ומנגן לנו מעט יותר על המיתרים. רק שניזכר שאפשר אחרת. שלא אבדה התקווה.
"ערוצים חשאיים: מחיר השלום", yes דוקו, 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם