ראשי » תרבות » מוזיקהגלוש ב - nrg מעריב מהסלולר

לפעמים צריך להעיז: מה עדיף? חדשנות או מיינסטרים?

ג'ון פרושיאנטה עזב את הרד הוט צ'ילי פפרס כדי להמשיך ולהתמקד בקריירת הסולו המוזרה שלו. לעומתו "ממפורד אנד סאנס" בחרו ללכת לכיוון מיינסטרימי יותר, צעד שמוכיח את עצמו בקרב הקהל

Sigh No More, אלבום הבכורה של ההרכב מלפני שלוש שנים, היה בשורת אינדי פולק יצירתית ונחמדה, שלמרבה ההפתעה הנעימה גם הצליח במצעדים ובמכירות. עכשיו הלהקה בדרך הבטוחה להיות הקולדפליי הבאה: מצליחה מאוד, מסחרית מאוד, אהודה מאוד. כל זה טוב ויפה, רק שכל ההצלחה הזאת מהולה בהערכה מאוד מוגזמת.

הבזקי המקוריות ומעט התעוזה שאפיינו את אלבומה הראשון נעלמו כלא היו. באלבום החדש הכל זורם על מי מנוחות, אפשר לצפות כל רגע, בטח יהיה בו בנג'ו תזזיתי וגיטרה בפריטה מהירה, בטח הסולן ירסס את המשפט האחרון בבית בצעקה רמה ויסיים אותו בחישוק שפתיים. שיר הנושא הפותח את האלבום מפרט את כל השטנצים שיחזרו על עצמם לאורך 60 הדקות הבאות בצירופים שונים, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות.

כשלעצמו, Babel הוא אלבום יפה, מהבחינה שהכל שם נעים לאוזן ואסתטי, וכמה מהרצועות באלבום הזה בהחלט מעידות על כישרון רב בהלחנת שירי פופ קליטים ונעימים. Hopeless Wanderer, כנראה הרצועה הטובה באלבום, בולטת לטובה בזכות הרמוניה ווקאלית נהדרת ובעיקר בזכות עיבוד מרוסן מאוד לעומת שאר השירים, כשהבנג'ו המעיק מופיע רק בסוף השיר בלי לדרוש לעצמו את כל תשומת הלב. אבל הרצועה התשיעית של Babel היא יחידת סגולה.

בנייה שקטה לקראת מרדף קדחתני מלווה בצעקות וקשקוש מיתרים מהיר שחוזרים על עצמם מדי שיר מעידים יותר מכל על עצלנות, ודאי שלא על אמביציה מוזיקלית או חשיבה מחוץ לקופסה. בלי לדעת למה אתה מאזין, שיר אחד נשמע בדיוק כמו ברייט אייז, שיר שני מזכיר באופן מטריד את ניקלבק ושיר שלישי נשמע כמו לקוח מהאלבום הבא של קלקסיקו וכל האלבום ברצף נשמע כמו שיר אחד ארוך שלא נגמר. אין ספק, צריך הרבה כישרון בשביל ליצור דבר כזה יפה ומשעמם בו זמנית, נעים ומאכזב באותה המידה.

האלבום החדש של פרושיאנטה בעל השם האלגורי PBX Funicular Intaglio Zone, הוא אלבום אקספרימנטלי בלשון המעטה. הוא יומרני בניסיון לרתך אין ספור סגנונות למשהו אחיד ושאפתני לעשות את זה בדרך קליטה, לשמור על תבנית שירית, לאתגר את האוזן בחטיבות רעש אלקטרוניות בלתי צפויות ועדיין לאפשר למאזין לזמזם לעצמו את הלחן.

המפתיע הוא שפרושיאנטה מצליח לעשות את זה. גם אם הדרך להתאהב בו רצופה מהמורות וכיווצי גבות תכופים, ברגע שמתגעגעים אליו זה שווה את הכל.

הגיטריסט המחונן, שאחראי על חלק נכבד לכך שרד הוט צ'ילי פפרס הפכה ללהקה הסופר-מסחרית שהיא היום, הוציא אלבום אמיץ שהגיטרה משמשת בו מרכיב משני. קחו לדוגמה את Sam, אחת הרצועות המאתגרות באלבום, שנפתחת עם סימפול ווקאלי המזכיר דיסק שרוט שמאוחר יותר מהווה רקע לתופי ג'אז אוונגרדי, ממשיכה עם קטע פריטה טריפי א-לה-מוגאוויי, ומסתיימת בקקפוניית צלילים מתוזמנת היטב בנוסח אפקס טווין, כשקולו החרוך של פרושיאנטה מצטרף לשיגעון האלקטרו-מטה-סוראליסטי הזה בדרך שאיכשהו מתחברת לשיר. הנוירונים העמוסים עד כאב בשמיעות ראשונות יודו לכם אחר כך.

פרושיאנטה לא מרחם על המאזינים שלו. כבר לאחר אינטרו מוזר שכביכול מרמז על שטף הצלילים הסוררים ופזמוני הכלאיים שצפויים לפלוש ולהציף את תעלות השמע, מגיע Hear Say, דיסהרמוניה הרמונית של עשרה סינטיסייזרים בליווי כלי הקשה וגיטרה. Bike שבא אחריו מקשה על המאזין עוד יותר עם עומס קיטועי סאונד בלתי צפויים ומעברים שמרגישים כמו חיבור של כמה שירים לרצועה אחת, ורק הקול של פרושיאנטה שומר על אחידות מבנה השיר.

השירים הבאים באלבום מזכירים שמעבר לכל הניסיוניות המאתגרת הזאת קיים אותו אשף של מלודיות שיצר לפני כעשור את To Record Only Water for Ten Days, אלבום מופת של גיטרה ומכונת תופים בהפקה של שנקל. Mistakes מתחיל בצלילי סופר-מריו חמודים וממשיך בשעטנז קראפטוורק, רוני סייז וגולדי, כשפרושיאנטה מציג לראווה גם יכולות ווקאליות מרעידות. Uprane מרתק בזיווגו את איאן בראון, אפקס טווין ובראיין אינו לכדי ג'ירפת חתול מכונפת על אסיד. אף פעם לא נראה כזה דבר ואי אפשר להסיר ממנו את העיניים.

Sum, הרצועה האחרונה באלבום (להוציא את שתי רצועות הבונוס המצוינות), היא היחידה שמזכירה חומרים מוקדים יותר של המדען המטורף, שלמרות קיטועים חדים והתרחשויות צליליות מפתיעות, הגיטרות שולטות בה ומבנה השיר לא מתחבא מאחורי חומות אדירות של סאונד סכיזופרני.

פרושיאנטה הוא אלכימאי נדיר בדורו שנאמנותו האמנותית וחיפושו הקדחתני אחר צירופים חדשים מציב אותו כמעין פראנק זאפה של שנות האלפיים. אבל גם בלי ללכת כל כך רחוק, אפשר להשאר בתודעה ובמיינסטרים ולהמשיך לאתגר את האוזן, ע"ע בק, לידיעת ממפורד וחבריו המשעממים.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...