יש יורש? האלבום החדש של מיקה מפתיע לטובה

אומנם הדרך עוד ארוכה עד שישתווה למאסטר ג'ורג' מייקל, אבל האלבום השלישי של אמן הדאנס-פופ מיקה בהחלט מספק את הסחורה

רז ישראלי | 24/10/2012 17:05 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
תגיות: מיקה

מיקה, The Origin of Love, הליקון

באופן מפתיע, ביקורת המוזיקה הבאה כוללת שתי מחמאות. אחת, כאלבום דאנס-פופ חמוד, האלבום החדש של מיקה לא רע. שתיים, הברנש הצעיר שהוציא את אלבומו השלישי, מזכיר יותר ויותר את נסיך הפופ המתבגר ג'ורג' מייקל. מה שבתחילה נראה היה כמו סתם דמיון ארעי בין שני חתולי פופ בריטים שיצאו מהארון במהלך הקריירה, מקבל תימוכין ב-Origin of Love של מיקה, יורש פוטנציאלי אם ימשיך בדרך זו.
 
The Origin of Love, מיקה
The Origin of Love, מיקה עטיפת האלבום
 
מעל הכל, הנסיך מייקל הוא גם מאסטר של מלודיות, מולטי-טאלנט ומפיק על עשוי ללא חת, שההתבגרות הפרסונלית שלו התבטאה לכל אורך הקריירה גם במוזיקה שהפיק. על אף שתחילת דרכו נחקקה בזיכרון בזכות להיטי נערות צרחניות בצמד וואם! (ולמרות זאת, כבר שם ניכר חותם גאוניותו של מייקל בלא מעט שירים), מייקל שכלל את עצמו מאלבום לאלבום, מבלדות עוצמתיות לפזמוני פופ שמזוהים עם בקיעת הצליל הראשון שלהם ברדיו ועד לאלבום Older, פסגת היצירה שלו באמצע שנות התשעים, שם הצליח לחבר דאנס ושירי נשמה עמוקים עם מוטיבים של ג'אז, בסאונד נדיר באיכותו.

שלא יהיה צל של ספק, מיקה רחוק מלהיות שם. אבל כמה צלילים נחמדים באלבום החדש מצליחים לסחוף, כמה שירים מעידים על תחכום, כמה רגעים מצליחים להבדיל אותו מהסיזר סיסטרס השבלוניים לטובה. הוא עדיין שובב והומוריסטי וגם אם לא ויתר לגמרי על הגחמות הטפשיות, זה מציק פחות. גם אם עדיין נשמע כמו פרדי מרקורי על בלוני הליום, הוא לפחות מרשה לעצמו להיות רציני לעיתים ומצליח להיות חמוד בלי לעצבן. בשיר או שניים, מי היה מאמין, הוא מצליח להשמע אפילו סולידי, יציב ומתון.

את הסטייה הקלה - שעלולה להיות משמעותית בדרכו של מיקה - ניתן היה להריח כבר

בשנה שעברה, עם הוצאת הלהיט בצרפתית Elle Me Dit (שיר בונוס באלבום החדש שמכיל גם גרסה באנגלית ללהיט), והשיר השאפתני Gang Bang שכתב למדונה, שיר סקסי ומטונף, שונה מכל דבר שעשה עד אז, כזה שרק מדונה בעצמה יכולה לבצע, לחיוב ולשלילה.

שיר הנושא שפותח את האלבום ו-Lola שבא אחריו מתווים יחד את הקונספט החדש של מיקה ששולט ברובו, ומחבר את כל השטיקים החמודים והמוכרים, את הקול הגבוה ואת ההרמוניות ההמוניות שלו בגישה מעודנת יותר ועדיין מקפיצה. הוא מנווט את עצמו בזהירות מפתיחה צפויה לפזמון חמוד ועד לקליימקס שמשתדל לא להיות בנאלי.

הבלדה המתוקה Underwater, קולחת וקולעת, מעידה על כישרון אמיתי לכתוב מלודיות קליטות ולא זולות. Make You Happy , לעומת זאת, מעצבן עד כאב ומחריד ביומרה לחבר שיר פופ קטן במוטיבים של דאנס שחוק, עם חזרה על שם השיר עשרות פעמים באפקטים צורמים.

ב-Kids הנחמד ובמיוחד בסינגל Celebrate אותו כתב וביצע עם פארל וויליאמס, הפלא ופלא, מיקה נשמע קרוב בצורה מחשידה למייקל. אולי זו היציאה מהארון, אולי ההתבגרות הכרונולוגית ואולי ההיכרות המעמיקה עם עולם הפופ שגם הביא לו את הכבוד לכתוב למלכת הז'אנר מדונה, שבזכותם מתבטא השינוי הבוגר והנעים במוזיקה שלו. אם ימשיך כך ויאזור קצת אומץ עוד ייצא ממנו משהו ראוי לאורך זמן.

כמו מייקל, גם מיקה התחיל לכתוב על נושאים הקרובים לליבו בלי לעשות חשבון וגם אם יש לו עוד היכן להשתפר הוא בדרך הנכונה. כמו מייקל, גם מיקה הוא אמן פופ להמונים ולעד ישאר כזה. אם ילמד ממייקל לבטא את עצמו בדרכים פחות מוכרות כפי שעושה רושם שניסה באלבום השלישי שלו, אולי גם צפוי לו עתיד מעניין.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

ביקורות וטורים

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים