ממה ליגה: אתי אנקרי חוזרת הביתה
אתי אנקרי יוצאת למסע שורשים תרבותי ומקדישה מופע לסבתה ממה זהירה, ילידת האי ג'רבה שבתוניסיה. המופע יעלה בפסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים
אנקרי יוצאת למסע שורשים בעקבות אוצרות תרבותיים הטמונים בשורשיה של סבתה באי ג'רבה שבתוניסיה. במהלך המחקר לקראת המופע, הקליטה הזמרת נשים תוניסאיות מג'רבה בשירת קודש יהודית, פגשה מוזיקאים מהעדה במטרה לחקור את הסולם התוניסאי, ובעיקר התחברה מחדש לעולמה התרבותי ולבית אמה וסבתה.
אתי אנקרי. לקח לי זמן להבין ששפת האם שלי היא בעצם ערבית צילוםף אמיר ויינר
"הרעיון למופע הגיע דרך אפי בניה, המנהל האמנותי של הפסטיבל", מספרת אנקרי. "לקח לי כמה שנים טובות עד שהרגשתי שהגיע הזמן, אבל אני אוהבת לחבר את האמנות ולהשתמש בה כמנוף לחיים. לסבתי היתה השפעה רבה על הבית ועל כל המשפחה. היא החזיקה חזק במסורת והמסורת החזיקה אותנו, כך שלהתחבר לסבתא זה להתחבר לאמא, וזה בעצם להתחבר לעצמי".
כמה היו השורשים התוניסאיים נוכחים בחייך בשנים שעיצבו אותך?
"לקח לי זמן להבין שבעצם שפת האם שלי היא כנראה ערבית, למרות שנולדתי בארץ ולמרות שהמבטא שלי בעברית הוא ישראלי. כשרק נולדתי אמי הניקה אותי והיא שהתה זמן רב עם אמה, והשפה שבה הן דיברו היתה ערבית. כך שכנראה היא רשומה אצלי כראשונית".
מה תרם המפגש המחודש עם שורשייך לחייך האישיים?
"הנבירה בשירים התוניסאיים לא היתה פשוטה. זה היה תהליך של בירור וניפוי. חיפשתי בכל השירים את אלו שעסקו בתכנים יהודיים ומצאתי שם עולם שלם, עולם של אמונה שעוברת בתבשילים ובמנהגים במעגלי השנה. מצאתי שם חיבורים בין חסידות רוסיה לחסידות תוניסיה. מלמעלה זה נראה שונה, אבל ליקטתי את אותם המים שמחיים את השורשים של כולם. זה
כמו איזה כד שעובר מדור לדור שמונח על המדף העליון, ובגלל שלא הגעת אליו, הוא מתכסה שם באבק.
"יש לך הרבה כדים שאספת וקנית במשך השנים, מכל מיני מקומות בעולם, ויש גם כדים שאתה יוצר בעצמך. יום אחד אתה עולה לנקות את המדף העליון ומחזיק בידיך את הכד ההוא שקיבלת מהמשפחה לפני שנים רבות ואתה מבין שיש בו את כל מה שחיפשת".
איך השירים שאהבת בילדותך נשמעים לך עכשיו, ממרחק הזמן והניסיון המקצועי שלך?
"עם השירים הג'רביים, המשתייכים לשירת הקודש ונקראים גם שירת הנביאים, היתה לי חוויה מחדשת. לא הכרתי את רובם, אבל יש לי אהבה גדולה אליהם וגם שמחתי על המפגש איתם, כאילו רק שכחתי ואני שוב נזכרת. הם עוסקים כולם בסיפורי תורה, במדרשים שעברו בעשרות בתים, שירים שהנשים הג'רביות העבירו מדור לדור דרך האמהות לבנות. זו היתה דרך נפלאה לשמר את המסורת. הן כנראה היו ממש תלמידות חכמות, כי האוצר שנשמר בשירים מפליא, והרגש שעובר דרכם מדהים בפשטותו. זה רגש של אמונה חזקה. הרגש הזה עובר בשירים וקשה לי להסביר אותו במילים".
פסטיבל העוד הבינלאומי בהפקת בית הקונדפרדציה בירושלים יתקיים בתאריכים 17-8 בנובמבר.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טלוויזיה -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם