הבנות על הבנות: היורשת של "סקס והעיר" חוזרת
עונת הבכורה של "בנות" תיעדה את ההתפכחות מהחלום הניו יורקי בחוכמה וברגישות. הלוואי שתמשיך ככה גם בעונה השנייה
אח, פיס אוף קייק החיים בניו יורק של 1994, לא? אממה, בפרק הרביעי של הסדרה צף ועולה הספק. "בסוף 'זה' מסתדר איכשהו", מעבירה מוניקה את פילוסופיית החיים החברימית לרייצ'ל המדוכאת, אבל זו מהרהרת, "אבל מה אם 'זה' לא מסתדר?" וחברתה נותרת ללא תשובות. מה אם זה לא מסתדר? ובכן, התשובה נמצאת אצל האנה, מארני, ג'סה ושושנה, הבנות של "בנות", שעולה בעונה שנייה בארה"ב ביום ראשון הקרוב, ושלושה ימים אחר כך (רביעי, yes Oh, 22:30) בארץ , וכולם מחזיקים אצבעות שלא תגמור כמו "הומלנד".
"אפשר למדוד את טיבה של תוכנית לפי עלילה, ביצוע, הפקה ועוד", נכתב במגזין "טיים", "אבל הדבר היחיד שבאמת חשוב הוא הקול הלא מוחשי שלה - יש תוכניות שיש להן את זה וכאלה שאין להן את זה. ל'בנות', הנועזת ולא מלוטשת, המורכבת, העשירה והמצחיקה עד כאב, יש את זה, ובגדול".
ומהו הקול הזה? זהו קולה של לנה דנהאם, הכותבת-מפיקה-במאית-שחקנית ראשית, שאומרת בדמותה של האנה להוריה, חצי שעה לתוך פרק הבכורה: "אני באמת חושבת שאני הקול של הדור שלי, או קול כלשהו, של איזשהו דור".
והו, כמה שהיא צדקה, כי האנה, הרבה פחות יפה מרייצ'ל, מתעקשת לגור בדירת שלושה חדרים מרווחת בברוקלין הטרנדית, להתפרנס מכתיבת חיבורים על חייה האישיים, ללבוש רק מה שהיא יכולה לרפרר אליו מסרטים של מג ריאן, לפתח אובססיה לבחור שלא שם עליה ולתעד מה היא חושבת בכל דקה, אם לא דרך הלא-יומן-אישי (כי "יומן זה לילדות בנות 12 שכותבות על זה שהן שונאות את אמא שלהן", להגדרתה), אז בטוויטר, אבל דרך המק או האייפון.
בנוסף לכל הנ"ל היא גם בטוחה שהחיים שלה בזבל ושזה קשור ישירות למשבר הכלכלי, ולא חלילה למנהג שלה לבלות את הערבים הפנויים במסיבות רוויות קראק ואלכוהול בבושוויק ואת שעות העבודה שלה בשליחת סמסים. היא בטח גם נורא רוצה צדק חברתי.
"זו התוכנית שאני הייתי רוצה לראות", הסבירה דנהאם על המציאות חסרת הרחמים שהיא מתעקשת להגיש במסווה של "סקס והעיר הגדולה" גרסת ברוקלין. "אלה החברות שלי - אין להן עבודה אבל הן חכמות, הן לוקחות ריטלין בשביל הכיף אבל הן לא דפוקות לגמרי, יש להן מערכות יחסים משפילות אבל הן פמיניסטיות". חיות בסרט, אם תרצו, וזה הסרט שאנחנו צופים בו, חיים אותו בעצמנו, ומקטרים עליו.
"מה שמבדיל את 'בנות' מקומדיות אחרות", אבחנו בהוליווד ריפורטר, "הוא שהיא נטועה באגרסיביות במציאות, על כל הפגיעות שבה, האי ודאות והרגעים הבודדים שבהם הכל ברור". במילים אחרות, כל מה ש"חברים" ניסתה להימנע ממנו, ובמקומו טיפחה דור פנטסטי שמכור לקפאין ולקומדיות רומנטיות הנוהר לניו יורק מיד אחרי הקולג' רק כדי להתאכזב.
המבקרים השוו את "בנות" ל"סקס והעיר הגדולה", אבל אפשר לומר שהיא דווקא נורת אזהרה למי שגדל על הנאיביות החברימית מהניינטיז,
למרות שהסדרה שלה זכתה לשבחים מקיר לקיר ולמועמדויות לגלובוס הזהב ולאמי, היא לא קיבלה אפילו פרס אחד. קצת כמו האנה, כשאדם סוף סוף מסכים להיות החבר שלה, היא מגלה שהוא ילדותי ומופרע מדי בשבילה - והוא בתגובה זורק אותה ונדרס על ידי משאית. בסוף העונה הראשונה היא מתעוררת לבד בקוני איילנד אחרי שנשדדה ברכבת התחתית, וכל שנותר לה הוא לזלול את הדבר היחיד שנשאר לה - פיס אוף קייק.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם