חזקהו ואמצהו
אחרי 33 שנים שבהן שודר ה"שירותרום", הוחלט השנה בצה"ל להפסיקו בגלל "התבזות בפני גורמים מסחריים". אלא שהצבא עדיין זוכה לפינוקים מהמגזר העסקי דרך הדלת האחורית. 150 יחידות מאומצות בידי חברות, וחייליהן זוכים לקורסים חינם, למסיבות, לתווי שי ולנקניקיות. קוראים לזה "ציונות"
כך, למשל, מאמצת חברת "זוגלובק" את המזנון של האגודה למען החייל המוצב בצומת אולגה, ותורמת באופן קבוע כסף ומוצרים לתפעולו השוטף של המקום. כך גם חברת "דלק מנטה", שאימצה לאחרונה את מזנון צומת גולני המיתולוגי, שבו עוברים חיילים מדי שבוע במספר בלתי מבוטל.
חברות עסקיות התורמות לצה"ל הן כבר מזמן לא מילה גסה. אם בעבר זכו רק לוחמים יחידי סגולה לקבל פינוקים ומקררים מלאים בארטיקים ובמעדני חלב בסוף מסעות, כיום חברות רבות - ולא רק בתחום המזון - מלוות באורח קבע חיילים מכל היחידות במהלך שירותם.
אז את הקנאה בין הסיירות המובחרות לשאר היחידות בנושא הזה אפשר כבר לצנן. לפי הנתונים לשנת 2013, כ-150 יחידות , גדודים, מפקדות מטה ואפילו בסיסי אימונים מאומצים בידי חברה מסחרית שלקחה תחת חסותה את החיילים ומעניקה להם שלל הטבות במהלך השנה.
בעזרת פרויקט "אמץ לוחם" שמפעילה האגודה למען החייל, מאומצות היחידות בפיקוחן של האגודה (שקבעה קריטריונים נוקשים) וקרן לב"י - שאחראית באופן בלבדי על קבלת תרומות לצה"ל. למשל, כל חברה מחויבת להעביר מדי שנה 100,000 שקלים לצה"ל למשך שלוש שנים.
האגודה למען החייל היא הזרוע המקשרת בין היחידות השונות לבין פרויקט "אמץ לוחם", ומחברת חברות עסקיות ותורמים מחו"ל ליחידות. "מטרתו של הפרויקט היא לתמוך ולעזור למערך הלוחם הסדיר של צה"ל", מסבירים באגודה למען החייל.
חלק מרכזי מהתרומות עובר אל היחידות הסדירות. למשל, את גדוד "שחם" של חטיבת הנח"ל מאמצת חברת "נשר". "הם סיפקו לנו תאורה קבועה לכל המכולות והמחסנים הניידים של הגדוד, והם תורמים כסף לאירועים שלנו, כמו יום ספורט, או לבגדים שאנחנו צריכים כמו מעילי פליז", מפרט לוחם בגדוד. גם לוחמי גדוד 202 של חטיבת הצנחנים זוכים לפינוקים: חברת "אל על" מאמצת אותם ומעניקה להם סיורים, והם זוכים לקבל גם חבילות שי במהלך השנה.
לוחמי גדוד "שחר" של יחידת החילוץ וההצלה בפיקוד העורף מאומצים בידי חברת "פרטנר". החברה הגדולה מזמינה אותם למסיבות עובדים ומעבירה להם סדנאות לקראת השחרור.
אנשי חברת "אלקטרה" עולים לרמת הגולן לקראת החגים מצוידים באוכל, ובאחת הפעמים הביאו עמם את השף שגב משה שהגשים חלום לאחד החיילים שחגג יום הולדת: לדבר עם הדוגמנית הבינלאומית בר רפאלי, שבירכה אותו בשידור חי. "הכסף הוא רק חלק מהעניין, והמטרה היא קשר חם ומחבק", מדגישים באגודה
"זה לא סתם קשר של אימוץ, אלא ממש משפחה", אומר סמג"ד גדוד הסיור של הצנחנים, רב-סרן אורן ברסאנו, שחברת הנדסת הבניין "ברן" מאמצת אותו. "בכל ארבעה חודשים הם עורכים כנס משתחררים, ומזמינים אליהם את הלוחמים ששומעים הרצאות והצעות למקומות עבודה. זו חברה שרואה את עתיד הלוחמים. הקשר הוא רצוף ושבועי, ואנחנו עובדים מול בכירי החברה כדי לתאם פעילויות משותפות בחסותם. לשמחתי הקשר אינו רק חומרי, הוא מבוסס גם על בסיס אישי".
אין חשש מהעובדה שחברות מסחריות נכנסות לצבא? אתם יודעים לשים גבול בקשר איתן?
"אין לחברות האלו אינטרס עסקי או כלכלי, זה פרויקט שהוא נקי מאינטרסים. כולם רוצים דבר אחד - רווחת החיילים. הלוחמים יודעים שהחברה באה רק לצ'פר אותם ולפנק אותם. בעיניי זה חיובי. אני רוצה שהחיילים שלי יצאו לאזרחות בתחושה שהם נהנו בשירות עצמו ולא רק בשחרור".
הצבא לא מנהל בעצמו מדיניות רווחה לחיילים?
"הצבא יודע לתת כסף לחיי רווחה, אבל האימוץ נותן אוויר לנשימה. אנחנו לא נשענים רק על האימוץ ולא רק על הצבא. כיף שיש מי שנותן ומסייע, זה כמו תבלין באוכל, זו עוד תוספת למה שכבר תיבלנו".
יודגש כי למרות שרוב התרומות מגיעות כאמור ליחידות הסדירות - גם המילואימניקים זוכים להטבות: זוהי כבר השנה השנייה שחטיבת המילואים "הראל" נמצאת תחת חסותו של בנק הפועלים, שמעניק מלגות לימודים ל-15 סטודנטים מהיחידה - והיד עוד נטויה.
הקשרים בין החברות ליחידות לעתים אף מקיפים ואדוקים יותר: אנשי כימיקלים לישראל (כי"ל), המאמצים את גדוד הסיור הבדואי פועלים לסיוע לחיילים לרכוש מקצוע לעתיד. לאחרונה הוקמה לבוגרי הגדוד כיתת לימוד לרכישת מקצוע לחיים. הכיתה, שהוקמה במחנה נתן בבאר שבע, מהווה מודל לכיתה דומה שתיפתח בצפון בתוך חודשים ספורים, גם היא במימון החברה.
לוחמי הגדוד הבדואי מתגוררים בעיקר בדרום ובצפון הארץ, ובימים אלו מגיעים למחזור הראשון של הלימודים במחנה נתן, 23 מבוגרי הגדוד תושבי הפזורה הבדואית בדרום, כדי לקבל הכשרה במקצועות כמו טכנאי מזגנים ונגרות. "ללא הזדמנות שכזו, היו הלוחמים הצעירים חסרי יכולות ללמוד מקצוע שאיתו יצאו אל שוק התעסוקה", מודה סרן מדחאת מגיס, מפקד פלוגה בגדוד.
לדבריו, "להרבה חיילים משוחררים יש משפחות ואין מקצוע, והרבה מהם הולכים ללשכת האבטלה. יש לי חייל שאם לא הייתה לו אפשרות ללמוד בקורס, הוא לא היה יכול לפרנס את המשפחה שלו. שם מלמדים אותו את המקצוע, מה שבאזרחות היה עולה לו הרבה כסף".
אתם פוגשים הרבה את אנשי "כימיקלים לישראל" ?
"יש הרבה מפגשים איתם. הם מגיעים לגדוד ועורכים שיחות עם מפקדים וחיילים כדי להסביר את חשיבות הפרויקט, כדי שחיילים ירצו להגיע אליו. הפרויקט הזה מגשים חלום לצעירים, וזה מצוין שדואגים לאנשים האלו בהיבט הזה, כי אנחנו, כבני העדה הבדואית, רוצים להשתלב בחברה, והלימודים האלו מאוד יוכלו לעזור.
"זה מתחיל עוד בשירות הצבאי - אנשים רוצים לבוא הנה כדי לתרום למדינה, ועכשיו בסוף הדרך יש להם מעין אבא ואמא שדואגים להם לעתיד. חשוב מאוד להודות להם מכל הלב כי אכפת להם מבני העדה, וזה רק תופס תאוצה".
פעילות החברה בגדוד רבה ועולה השאלה מה האינטרס שלה לסייע לאותם חיילים לא רק במהלך שירותם הצבאי אלא גם אחריו. לשגיא בשן, אחראי על תקשורת והסברה בכי"ל ומי שמרכז את פרויקט האימוץ של גדוד הסיור הבדואי, התשובה ברורה: "ציונות נטו. האנשים האלו שומרים עלינו וכל הזמן נמצאים על הגבול. חשוב שהם ידעו שאם אתה תורם למדינה, אתה מקבל בחזרה עתיד. זה האינטרס שלנו.
"כל מי שתומך בחבר'ה האלה הם קצינים בעצמם שעובדים היום בחברה. אנחנו בפירוש רוצים שתהיה לאוכלוסייה הזו עתיד. כשבאנו להציג בפניהם את הפרויקט שלנו, הם אמרו שהחלום שלהם הוא להיות שומרים. זו פסגת השאיפות שלהם. בזכותנו ובזכות פרויקטים דומים הם יגיעו להרבה יותר מתפקיד של שומרים".
באיזה סוג של חיילים נתקלתם?
"הלוחמים שם מתנדבים, חלקם לא יודעים אפילו קרוא וכתוב וחלקם אפילו חוששים לחזור אל הכפר שלהם עם מדים. היה ברור לנו שכסף לא יספיק, אלא צריך גם צידה לדרך, לעתיד, ולכן יצאנו אל הדרך עם קורס שנותן את ההכשרה המקצועית.
"חלקם אפילו ייקלטו בחברות שלנו. חיברנו את הגדוד גם לרשת אזרחית בכיתת מחשבים, כדי שהחבר' ה יוכלו לשבת וללמוד על האינטרנט. ממש עכשיו החלטנו לרכוש 25 זוגות של אופני שטח לטובת מד"סים. מספרם של החיילים הנזקקים בגדוד גדול, ואנחנו מעניקים להם לפני החגים תווי שי".
במקביל למעורבות עולם העסקים בצה"ל, פרויקט ה"שירותרום" המיתולוגי, שבו תרמו חברות מיליוני שקלים לצה"ל, בוטל השנה בהוראת גורמים בכירים בצבא. "האירוע מיצה את עצמו, ותרבות השנור הזאת אינה נכונה יותר", אמרו בצבא לאחר הקמת צוות חשיבה שהיו שותפים לו דובר צה"ל תא"ל יואב פולי מרדכי וראש אכ"א האלוף אורנה ברביבאי.
צה"ל שאינו גאה בתרבות השנור - גאה מאוד בפעילותו מול אוכלוסיות חלשות במטרה לחזק אותן ולהביא את בני הנוער שלהן אל הצבא. דוגמה אחת היא בסיסי "חוות השומר" ו"מחוה אלון" של חיל החינוך והנוער, שבהם מקדמים בצה"ל צעירים שהגיעו מאוכלוסיות קשות יום, או כאלו שנשרו מהלימודים, יחד עם עולים חדשים המבקשים להשתלב בחברה, דרך השירות בצה"ל.
"מטרתם של המקומות הללו היא לקלוט את האוכלוסיות הייחודיות ולהביא אותן אל הצבא, גם מבחינה חברתית וגם עבורם, כפרטים. המקומות האלה מגבירים את סיכויי ההישרדות של החבר' ה האלו", מסבירה אל"מ יעל הס, ראש מערך גדנ"ע ונוער במפקדת קצין חינוך ראשי. "הצבא מתנהל כצבא העם, וברור לנו שאחרי שירות של שלוש שנים או שנתיים הצבא משפיע - אם רוצים בכך ואם לא. אי לכך, הצבא משפיע על החברה הישראלית", היא מבהירה.
בין היתר מטפל צה"ל בבני העדה האתיופית, שאחוז הנשירה שלהם מהצבא הוא הגבוה ביותר. על פי הנתונים כ-20 אחוזים מהחיילים שנמצאים בבתי הכלא הצבאיים הם ממוצא אתיופי, יותר מאחוז הגיוס של כלל העדה לצבא. בחיל החינוך מקדמים כל העת פרויקטים לטובת אותם צעירים, כדי לאפשר להם "נחיתה רכה" יותר על מדים, שתסייע להם גם לשרוד יותר בקלות.
עד כמה הצבא משקיע בפרויקטים?
אל"מ הס: "החינוך והשילוב בחברה הם החובה שלנו כלפי החברה הישראלית, ואנחנו תופסים אותו כדבר מאוד מעצים. מוטיבציה נבנית על ערך שייכות. גם ערך עצמי והלימודים האלו שאנחנו מעניקים לבני העדה מוסיפים להם, וכפועל יוצא החיילים הופכים ליותר טובים, הם מבינים ויודעים שהם חשובים לחברה. המודל הזה, הצמידות בין החברה הישראלית וצה"ל, הוא דבר טבעי".
מגבלות התקציב גורמות לכם להישען גם על יוזמות מבחוץ?
"הצבא נמצא בתקופה מאוד לא פשוטה והפרויקטים האלו עולים הרבה כסף. אנחנו כל הזמן שואלים מה עושים במציאות התקציבית הנוכחית, ואיפה אפשר להוריד ולצמצם פעילות, למרות שזו חובה של הצבא.
"אנחנו משתדלים לא להגיע למקומות שבהם אנחנו מבקשים תמיכה כספית מחוץ לצה"ל, אבל אנחנו עושים שיתופי פעולה עם גורמי ממסד - כמו משרדי החינוך והתעשייה - ששווה להם להביא כסף, כי בשורה התחתונה התועלת היא של כולנו. אנחנו מנסים להיות מעורבים ולא מתערבים, וגבולות הגזרה ברורים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם