מי סופר: שלמה צזנה מגלה את ירושלים
שלמה צזנה חשב שהוא מכיר את ירושלים, עד שסיור מקרי בעיר הבהיר לו שיש לו עוד לא מעט ללמוד. תחת הסיסמה "חושב שמכיר את ירושלים, תכיר שוב" הוא החליט לכתוב על כך ספר
לכל אחד יש את הסיפור האישי שלו, או את הזיכרון שלו מירושלים. רבים חוששים מהעיר ועבורם ביקור בה הוא קפיצה קטנה לחו"ל-מקומי. בין אוהביה, ובין אלו שפחות, ישנה הסכמה שזוהי עיר שהחיים בה מורכבים. עיר מסקרנת, מלאת קלישאות וסמלים, רוויית היסטוריה ואמונה דתית, מרתקת אנתרופולוגית.
ספר זה מרכז תחת קורת גג אחת את אתריה של ירושלים ומספק תמונה שלמה על העיר הקסומה ורבת הפנים. סדר הפרקים בספר נגזר ממפת העיר, כשהוא יוצא מהעיר העתיקה שבמרכז וממשיך במעגלים מתרחבים סביבה. בספר בולט פרק מרכזי המוקדש לעיר העתיקה, כאשר יתר הפרקים עוסקים במרכז העיר, בקריית הממשלה, בשכונותיה ובשאר אתריה של ירושלים. האתרים החשובים יותר, כמו הר הבית, כנסיית הקבר או הכותל זוכים לפירוט רב יותר, כולל תמונות ומפות.
השקת הספר מלווה גם בתערוכת תצלומים מהעיר, ומוצגת בין 1/5-1/7 במרכז ז'ראר בכר בירושלים - פרי עבודתו ברחבי העיר בעשור האחרון.
"הספר נולד במהלך שנת 2005. יצאתי עם תהילה מילוא, השותפה שלי אז, לאתר האינטרנט ירושלמי שפעל אז, 02net למסע היכרות עם תושבי העיר העתיקה. השיחות עם התושבים התנהלו בעיר העתיקה, בביתם, במקום עבודתם של המרואיינים. בחירת הדמויות נעשתה באקראי, במהלך שיטוט ברבעים השונים שבין החומות", משחזר צזנה. "המטרה הייתה לנסות ולשוחח עם כמה שיותר תושבים של העיר העתיקה, המשתייכים לדתות ולתתי כתות שונות ולשמוע את היחס שלהם לירושלים. בדרך כלל עיתונאים חושבים שהם יודעים הכל ויותר טוב מכולם. אבל שוב הסתבר שדרושה קצת צניעות..."
"העולם אליו נגליתי אז לימד אותי שאני לא מכיר את ירושלים כפי שחשבתי. מכאן נולד גם המוטו של הספר: 'חושב שמכיר את ירושלים, תחשוב שוב...'. היסטוריה, אמונות מסורות, חיים יומיומיים בעיר בירה סבוכה – הכל מתנהל במקביל, בשכבות שונות. חו"ל מקומי, עם "שגרת קודש" נקרא לזה. מאז, בנוסף לעבודה יומיומית בירושלים, חקרתי אודותיה, למדתי, כולל בקורס מורי דרך שעברתי ואשר פתח לי אופקים חדשים לגביה".
ספר על רגע אחד מגניב במיוחד סביב הספר.
"מגניב? להוציא ספר זה פרויקט חיים. משהו מאוד רציני. חדוות היצירה בהחלט קיימת, אבל לא מדובר בהפקת עיתון יומי, שבו הריגושים של אתמול, מודפסים למחרת שחור על גבי לבן. לכן, מראש אני 'מוחה' על השאלה. אבל כן, בטח שיש זיכרונות שמלווים. לדוגמה, ביום שבו הגעתי להר הזיתים, לשוחח עם עאבד, מוסלמי מהשכונה ליד, עובד של חברת קדישא, שמכיר בעל פה את המיקומים של כל הקברים. גוגל של בית הקברות. רבנים, דמויות מהציונות, תגיד שם ותקבל תשובה במהירות האור. בשעה שישבתי איתו לשיחה, הגיעו הפקחים של עיריית ירושלים וקבעו כי הגמל שסמוך למלון שבע הקשתות הוא עסק לכל דבר. אתה מרוויח כסף? אתה עסק! אמרו לבעל הגמל. וכך, מרישיון עסק ורישיון גמל, יצא רישיון לעמל".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"הספר 'לא באנו ליהנות' של אתגר קרת ורותו מודן. כולם ידעו שמעולם לא הסתדרתי עם קומיקס, עד שהספר הזה בא ושינה אצלי נקודת מבט וסימן לחיוב כמה תובנות. יש שם מקבץ של סיפורים מצוירים למבוגרים, שמצליחים להצחיק, לרתק וגם לחנך".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"ספרי הארי פוטר. ראיתי את כל הסרטים! פשוט לא הגעתי לזה. פה ושם קראתי כמה עמודים מהספרים של האחיינים שלי, אבל מעולם לא השקעתי ביצירות האלה את הזמן הדרוש באמת".
מהו ספר הילדים שהכי נצרב בך?
"האמת שספר הילדים שעכשיו הכי חרוט בזיכרוני ושאותו אני יכול לדקלם הוא 'הפיה ננה מגשימה חלומות', כי הבנות שלי מתמידות לבקש ולשמוע רק אותו בכל ערב. אני מקווה לפחות שהוא יעזור להם להגשים את כל החלומות שלהן... אצלי, הספר שהכי נצרב הוא הרבה יותר מחובר לקרקע: "אל עצמי" של גלילה רון פדר. במשך חודשים הייתי בטוח שהיא כתבה אותו על השכנים שלי בקטמון ח'. היה לי מרתק לעקוב אחרי הדמות המרכזית, על ההתמודדות שלו עם החיים הקשים, עם השינויים ותמיד חשבתי, מה אני הייתי עושה שם במקומו".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות? ולשנה?
"דני דין. אני מניח שהיה נחמד להיות בישיבת קבינט מצומצמת, בישיבת מטכ"ל, בישיבת מערכת של העיתון המתחרה, בגן של הבת שלי כמה דקות אחרי שאני הולך. לשנה, זה ממש תקופה משמעותית, הייתי שמח להחליף את טוני, ממנהרת הזמן האגדית בטלוויזיה. הייתי מתכוונן למעמד הר סיני, קופץ לקרב של דוד וגולית, נשאר לשמוע את הנאום של שלמה המלך עם חנוכת בית המקדש ולסיום, מצטרף להרצל כעיתונאי באירופה באותם ימים".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"יעל בנימיני לוין, מנהלת בית הספר היסודי שלי, 'גבעת גונן', שהייתה מסכימה להכניס אותי לספריית בית הספר בכל שעה, גם אם יש כיתה אחרת בשעת סיפור. היא הייתה 'רק מורה' שלי, לא 'מחנכת', אבל אין יותר מחנכת ממנה. הפרומואים שלה לספרים, היו משכנעים הרבה יותר מהקול הצרוד של הפרומו ל'אח הגדול' עונה 45".
מה המקום הכי מוזר שכתבת בו חלקים מהספר?
"אני רושם הכל. תמיד. מאוד קשה לי לזכור במדויק בלי לרשום. כך גם היה בביקור הראשון על הר הבית. פקחי הוואקף החליטו שתייר התנהג שלא לפי ראות עיניהם והם החליטו לסגור את ההר. נוצרה מהומה גדולה, שוטרים התרוצצו מכיוון לכיוון אחר. אבל לי היה חשוב לכתוב אנקדוטות ממה שחוויתי ליד המבנה של שער הרחמים מתוך שטח ההר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם