דפש מוד בישראל: עכשיו מספיק?
שלוש בירות בשישים, בריזה אביבית ולהיטים במשורה. ההופעה של דפש מוד בישראל אמש הייתה בעיקר סגירת חשבון עם הערב המיותר ההוא מלפני ארבע שנים. ישראל ודפש מוד איז אין אה ריליישנשיפ שוב
תל אביב יצאה אתמול מסופקת. שארה, כסותה, עונתה, אפילו הופעת חימום משובחת במיוחד – כל מה שהצמיח עשרות אלפי צקצקנים בפעם הקודמת, לפני ארבע שנים, תוקן ועודכן בהצלחה. השערים ביציאה היו דביקים מחיוכים. היה שווה. נתראה במלחמה הבאה.
שלוש שעות לפני ההופעה, פארק הירקון נמנם בסיוע בריזה אביבית ובליווי מה שאמור היה להיות בלקן ביט בוקס. סאונד מינימלי ומיעוט צופים הפך את תחנת החימום הראשונה להופעת מעליות באוויר הפתוח. הקהל – מנומס. בני 30 עד 50, זוגות-זוגות, ריקי כהן וצפונה. שלוש בירות בשישים ואפילו ריקי תחשוב פעמיים לפני הסיבוב הבא. ביציאה דיברו על הסיגריות. יאיר הפסיק לעשן ועכשיו הוא דופק את מי שנשאר שם, עם העשן והסירחון. לך תפגין בשביל סרטן ריאות.
ואז הגיעו בוקה-שייד. ואז הם ירדו. באמצע היתה מוזיקה, משובחת, מדויקת, נגישה. אבל הקהל לא בא לרכוב על סוסים אלקטרוניים. הוא בא לגעת במפלצת רוק אצטדיונים. כל העומד מלפניו שיעמוד, אבל שיעשה את זה עד 20:45. לא דקה אחרי. בינתיים הצעירים הגיעו. לא בהמוניהם, לא בדיוק צעירים, אבל הגיעו. מאיה הגיעה ישר מהעבודה. הבוקר, בכל זאת דפש מוד, ניערה את השירים, נזכרה. היא תהנה בכל מקרה, היא מבטיחה, גם מהאלבום החדש.
בדיוק בשבילה פותחים דייב גהאן, מרטין גור ואנדרו פלטשר במחצית ראשונה חדשה מהניילונים. האווירה מפרגנת אבל חשדנית. כיסי התנגדות מתחילים לנוע על הדשא. שיר נושק לשיר והקהל מנסה לזמזם. "אחרי כזה חרא שיר חייב לבוא שיר פצצה", קובע גבר בביטחון ועל הדרך מסביר לדפש מוד מה דעתו על החומרים החדשים. אבל גור את גהאן לא מתרגשים. הם מרימים להיט, ומטיחים אל הקרקע עם שניים פחות מוכרים.
"Personal Jesus" מסיים את הויה דולורוזה והקהל רואה ישועה. "תל אביב, תל אביב", ממשיך גהאן למלמל תוך כדי פיזור אבקת להיטים מעל הדשא. לא בהגזמה. בריסון, כמו בתקציב. מסביב מתחילים לקפוץ. גם הבחורה שביקשה להפסיק לזוז ו"להתחשב בה" מתייאשת וחותכת הצידה. פילהרמונית בפארק זה לא פה. והנה, הידיים מתרוממות לאוויר. בשביל לצלם, אלא מה. ים של סמארטפונים מריע לדפש מוד עם כל להיט, מצלם חצי פרופיל ממרחק שאפילו יו-טיוב לא יצליח להכיל. העיקר שיש סרטון, העיקר שלעולם לא נצפה בו, העיקר שאם נתאמץ נזהה בו להקה וקהל.
מבט מעין המעריץ
רק בסוף, עם שדה החיטה שיצרו עשרות אלפי זוגות ידיים, הקהל מתמזג עם דפש-מוד. "Never Let Me Down Again", כמה סמלי, חותם על מסמך הפיצויים לעם היושב בציון. דפש מוד והישראלים אין רילשיינשיפ אגאיין.
"היה מעולה, היה אדיר", מסכמים עידו וליאור, אח ואחות מתל אביב. הם היו בסיבוב הקודם, החמצמץ, ועכשיו מתוק להם בפה. סאונד מעולה, וידאו ארט משובח, חבילה משתלמת. "ניפגש בריהאנה", הם מבטיחים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם